החברה של דוקטור זאוס, חברה מסחרית הפועלת מהמאה העשרים וארבע, צוברת את הונה מידע ומשכיות-חמדה שאוגרים עבורה שליחים ששתלה בעבר הרחוק. שליחים אלה הם אנשים ילידי העבר הרחוק שאנשי החברה גייסו לשירותם והעניקו להם חיי אלמוות: גוף משודרג ומתושבח שעולה בכל על הגוף האנושי השביר. כל שעליהם לעשות בתמורה הוא לשרת כל חייהם את החברה.

על הרקע הזה כתבה קייג' בייקר סדרה של ספרים וסיפורים העוסקים כולם בעלילות אנשי החברה של דוקטור זאוס. הסיפורים פורסמו ברובם בכתב העת "אסימוב'ס" ואת חלקם ניתן כיום להוריד בתשלום מהרשת. מבין הספרים, "קויוט השמיים" הוא השני שמופיע בעברית, אחרי "בגן אידן" שהתפרסם בשנת 2002. אף על פי שבייקר נמנעת בדרך כלל, מלהיצמד לגיבורים קבועים בסידרה שלה, שני הספרים שראו אור בעברית מתמקדים באותן שתי דמויות: ג'וזף ומנדוזה. כתמיד, העלילה מספרת על שליחות אחת מטעם החברה, עם התחלה וסוף ברורים, כך שאין צורך להכיר את חלקי הסידרה האחרים על מנת לקרוא כל ספר בנפרד. הספרים והסיפורים שקראתי בסידרה זו, ובכלל זה "קויוט השמיים", מתאפיינים מחד בנסיון מעניין להבין תקופה אחרת, ומאידך בהיעדר אמפתיה אמיתית מצד הסופרת כלפי הגיבורים והאנשים החיים בתקופה הנדונה, והדבר מכניס לכולם מידה לא מעטה של ניכור.

שנים רבות עברו מאז עלילת "בגן אידן", וכעת ג'וזף ומנדוזה נפגשים בבסיס החברה בממלכת המאיה ויוצאים משם למשימה בקליפורניה הקדומה – שכנוע של שבט אינדיאני קדמון ("השומאש") למסור את עצמו ואת מנהגיו לידי החברה, על מנת שזו תוכל להשתמש בידע הזה בעתיד. לשם כך יהיה על ג'וזף להתקין על עצמו כמה שתלים ולהפוך ל"קויוט השמיים" – האל המרכזי באמונתם של בני השבט. במהלך העלילה יצטרך ג'וזף להתקבל כאל, לשכנע את מאמיניו להצטרף אליו, ולעמוד מול אמונה מונותאיסטית מתחרה ומול הידיעה שהאדם הלבן עומד להגיע ולהשמיד כל זכר לעולם התמים שאליו הגיע.

מוקד העלילה הוא המגע בין ג'וזף והאינדיאנים בני השומאש, והקונפליקט הקבוע בסדרה זו בין בני התמותה ובני האלמוות. במקביל מתפתח בספר קונפליקט שבייקר לא הרחיבה על אודותיו ברוב סיפוריה הקצרים ובספרה הקודם – זה שבין אנשי החברה מהעתיד ובין שליחי בני האלמוות שבעבר. ג'וזף, שמשרת את ד"ר זאוס מזה 20,000 שנה, עוד כשהיה קרו-מניון פרימיטיבי, נאלץ לחזור לשאלות המטרידות סביב מניעי החברה וסביב העתיד הצפוי לו ולחבריו אחרי שיגיעו להווה – שנת 2355. המגע עם שליחים שהגיעו מהעתיד רק מעמיק את הקונפליקט – את מי בעצם משרתים בני האלמוות – את ה"חנונים" הרופסים מהעתיד, מנהיגים נאורים ונבונים מהם השולטים בחברה בפועל, או שמא השליטה היא של בני האלמוות עצמם. הפתרון לא ברור לג'וזף ולא לקוראים, אך השאלות מקרינות על הספר כולו וצובעות אותו בגוון של חוסר ודאות.

גמעתי את "קויוט השמיים" תוך יום אחד, בקריאה מהנה למדי. בייקר מוכיחה שניתן עדיין לכתוב עלילות מעניינות של מסע בזמן גם אחרי שז'אנר המדע הבדיוני שחק את הנושא עד דק. הסיבה שבזכותה העלילה עובדת למרות "המנוע" השחוק היא שבייקר לא מטרידה את עצמה בסיבוכים הטכנולוגיים או הלוגיים של המסע בזמן, אלא מתמקדת ביחסי הכוחות הנובעים ממנו – כיצד יתייחס בן אלמוות לבני תמותה? כיצד יתייחסו בני העבר לבני תמותה נעלים-טכנולוגית ותרבותית? כיצד מתייחסים בני העתיד קצרי הימים ושליחיהם בני האלמוות אלה לאלה? ואם כבר, איך מתמודד אדם עם חיים שאינם נגמרים ועם אינספור בחירות לא מוסריות שהיה עליו לקבל במהלכם?

יחסים אלה הם הדבר שמחזיק את הספר, ומסייעת לכך העובדה שהאינדיאנים המתוארים בספר הם עם חביב ותרבותי, גם אם שקוע עדיין בתקופת האבן. האגדות שכתבה בייקר למיתולוגיה שלהם מצטרפות להצגה פרובוקטיבית אחת שהם מקיימים בכפרם למען "האלים" שבאו לכפרם, ומופע אורקולי שהם מקבלים בתמורה, ומוסיפים חן רב לסיפור. לו היה חן דומה גם לדמויות הראשיות, ההנאה שלי היתה גדולה בהרבה. מכיון שאין זה כך, הספר מבטיח לספק לרוב הקוראים קריאה מהנה, אך לא הרבה מעבר לכך. ולמען האמת, זה מספיק בהחלט.