בבוקר שבת, ארבעה ימים לאחר הנחיתות, הפונדק של דראקו רעש וגעש.

אף פעם לא יכולת לנחש איך גזעי חייזרים בעלי שעונים ביולוגיים שונים יסתדרו יחד. לא היה בהם אחד בעל מחזור בן עשרים וארבע שעות, והם נאלצו לסגל עצמם למחזור הארצי באמצעות תרופות. ביומיים הראשונים שלי שם, המקום היה מלא לגמרי בשעות הבוקר. בערבים הוא היה כמעט שומם.

גייל, ג'האנה והרמן היו במשמרת. לקראת צהריים נראה שהם השתלטו על העניינים וכמעט שיכולתי להירגע.

הפונדק של דראקו הוא למעשה אולם גדול ללא מחיצות. בזמן השיפוצים, הבאר עוצב מחדש כטבעת מרכזית מוגבהת מעל ריצפת החדר כדי לאפשר תצפית טובה. כאשר ישנם סוגי חייזרים כה רבים, צפוי שיתגלעו מחלוקות. למדתי קצת דיפלומטיה, וגם החזקתי אקדח הלם טעון.

ארבעה ג'ומבואים נמוכים התנהלו לעבר שולחן, כמעט ומסתירים אותו בגופם המסיבי. ג'ומבואים נמוכים אוהבים צפיפות. הם באים דווקא בשעות העומס. גופיהם רעדו, ושאגת צחוקם דלפה מבעד למסכי מגן-הפרטיות בהלמות הוף-הוף-הוף נמוכה וקצבית. הם כמעט והסתירו יצור בגודל דומה – הבונה המכני, שעבד על המחשב שלו סמוך לקיר המערבי.

עשרה ב-ב-ב-בק, חרקים זהובים שגובהם ארבעים סנטימטרים, רבצו בשוליו של אחד השולחנות, משוחחים עם צ'ירפסית'רה ומדוזה אפורה-ורודה שצפה לה במיכל מים עכורים… המיכל היה כבד דיו לשבור את השולחן שלי, וככל הנראה צף לו על מגנט. המדוזה לא היתה מוכרת לי. אור כחול עז בקע מחלקו העליון של המיכל שלה, חושף מבנה פנימי סבוך וחמישה מחושים ארוכים המחוברים למרכז גופה. התפתחות תחת קרינתה הלוהטת שמש בוערת בעוז הסבירה מדוע מין זה לא הסתגל לחיי יבשה… אם היתה כלל יבשה בעולמם. עולמות מים הם עניין נפוץ.

ג'האנה הניחה מגש על השולחן. יצור המים נעזר בזרועות וואלדו גרומות והשחיל פרוסה דקה דרך מנעל-האוויר שלו. צפיתי בפרוסה צוללת בתוך גופו השקוף.

ג'האנה חזרה לבאר, הבעה משועשעת על פניה. "קרפצ'יו במלח-ים", היא אמרה. "מוזר שכל יצורי הים אוהבים בשר אדום".

"בשר יונקים מספק אנרגיה רבה יותר מכפי שהם רגילים. כולם נלהבים לנסות, אבל זה גורם להם ליתר-מרץ. לפעמים הם חולים מזה".

"אני צריכה עוד ארבע כוסות מים מוגזים וארבעה בול-שוטס".

צ'ירפסית'רה ישבו במרבית השולחנות. הם שהזמינו את המים המוגזים. הם גם מטיסים ספינות בין-כוכביות. הם נראים כמו סרטנים דקים, שלושה מטרים גובהם, אדומים כמו לובסטר מבושל.

ארבעה בני אדם בגלביות התיישבו סביב שולחן. דומה שהעירקים גילו מחדש את חדוות הדעת. החוצנים ערכו נסיונות גישוש, והארבעה התפצלו לזוגות. שניים הצטרפו לג'ומבואים הנמוכים. שניים אחרים התיישבו על מושבים גבוהים כדי להחליף דברים עם צ'ירפסית'רה.

אדם עצר הלום-רעם בדלת הכפולה של מנעל האוויר.

הוא לא נראה כמו דיפלומט או קסנוביולוג. נמוך, חיוור עור ובעל עיניים מלוכסנות, שיער שחור חלק שהחל מאפיר, חליפה מיושנת ועניבה מוזרה, מחשב נייד תלוי מיד אחת. על פניו היה מבע עמום כשל חוקר מפוזר. נדרשו לו כמה רגעים עד שהתאושש וצעד פנימה.

הוא עשה דרכו במעגלים לעבר הבאר, נרתע מהחוצנים ככל שיכול, ומחבורה שגיחכה לעברו עם לשונות תלויות, כמו חבורת זאבים בעלי ראשים הפוכים.

הייתי אנושי, ונראה שהוא שמח מאוד לפגוש אותי. הוא הציב את הנייד על הדלפק ושאל, "אתה יכול להכין לי קפה אירי?" מבטא אנגלי עם ניגון אוריינטאלי. לאחר רגע הוסיף, "אבל בלי וויסקי".

אמרתי לו, "אני יכול להכין לך איזה קפה שתרצה, אספרסו או קפוצ'ינו–"

"קפוצ'ינו יהיה מצוין".

הוא לא ניסה לדבר על פני שריקת הקיטור הלוהט. הוא פתח את הנייד והפעיל אותו. בדממה הפתאומית שבאה הוא אמר, "קוראים לי רוג'ר טנג-הוי. אני מחפש מישהו".

"אנושי או חוצן?"

"מכותב דואר אלקטרוני", הוא אמר. "אני מחפש מישהו בשם הלמוטדיפ". הוא סובב את הטושיבה לעברי. הרשת העולמית הופיעה על הצג.

קראתי דואר אלקט' שנשלח מ– < helmuthdip(a)starlink.net>

אם בידי הצ'ירפסית'רה יש מקור כוח שכזה, יתכן שהם יהיו מעוניינים לחלוק בו. דיפלומט אנושי יוכל לנסות ולהתעניין.

"מקור כוח?" שאלתי.

"הוא חושב שהצ'ירפסית'רה משתמשים באנרגיית ריק".

הנחתי למושג העלום לחלוף מעלי. "מתי יצרת קשר עם אותו 'הלמוטדיפ'?"

"יום רביעי בערב".

"מה הוא ביקש?"

"נדמה היה לי שהוא רוצה שאפעיל לחץ פוליטי על הצוות מספינת החלל! בהתחלה הוא לא דיבר כלל על פוליטיקה – בין כוכבית או אחרת. חשבתי שהוא אנושי".

ספינת הנוסעים הצ'ירפית, סקרילפרי זש חנתה ליד הירח בבוקר יום שלישי. המבקרים ירדו לפני צהרי יום רביעי. 'הלמוטדיפ' היה יכול לקנות נייד תוך שעתיים בפורלגרד ולשחק קצת… "טווח הפעולה קצר. אתה לא יודע מאיזה גזע הוא?"

"הייתי בטוח שהוא אנושי. היה לו אתר ברשת וקבוצת דיון על בעיית המאסה החסרה. תוכנת החיפוש שלי מצאה אותו. האתר נראה ריק ממבקרים . רק הוא".

המתנתי.

"אבל אני לא חושב שזו היתה קבוצת לחץ פוליטית. הוא ידע דברים. הוא היה סקרן. אתה יודע, לא היה קשה במיוחד לפתוח אתר על אסטרופיסיקה לפני שהצ'ירפסית'רה באו. אני מלמד בטלויזיה החינוכית וברשת כבר עשרים שנה. רוב התלמידים שלי נעלמו ואני המורה היחיד שנותר".

הרמן ביקש קפה ערבי עבור העירקים, נטל את הספלים הקטנים ויצא לדרכו. אמרתי, "אני מניח שהבעיה היא שהצ'ירפסית'רה יודעים הכל".

טנג עיווה פניו. "באמת?"

"כך הם אומרים. גם הנוסעים שלהם אומרים כך. לפעמים הם סתם מתבדחים. נראה לי שהם יודעים כל מה שהם רוצים לדעת, ומה שהם לא יודעים, הנוסעים שלהם יודעים, וכשהם לא, אז הם מבלפים. זה מוכר לי. אבל מעולם לא חשבתי על כך מנקודת מבט של מורה – כאילו שכולם מחכים לתשובות".

"ומעבירים דפים לסוף הספר. עוד קפה, בבקשה, עם גראנד מארנייר בצד. קורה שהם טועים, או שכל הישויות הללו פשוט מתקדמות מדי?"

"הם בהחלט טועים". קארשתיל אחד בא לארץ כדי לעשות סרטי מלחמה זולים… אבל זה לא היה משהו שיכולתי לומר סתם כך לכל אחד. "החוצן שלך עדיין היה צריך ללמוד איך להשתמש ברשת. אולי אדם כלשהו הראה לו. תן לי לנסות משהו", אמרתי. התחברתי לאתר של אנציקלופדיה בריטניקה האוניברסלית, מצאתי את מה שחיפשתי וסובבתי אליו את הצג.

"'הלמוט מדבר עבור בוסקון'. מד"ב מהשנים המוקדמות. הלמוט היה פיראט חלל, ו'דיפ' הוא כינוי לכייס. נראה לי שאתה מחפש גנב קטן שעוסק במסחר כוכבי. סלח לי לרגע". העניינים נעשו די לחוצים סביב השולחן הגדול והייתי חייב לגשת לשם.

---

מלבד היותו באר משקאות, הפונדק של דראקו שימש תמיד גם כמזנון מהיר, אבל עם השנים הלכנו והתפתחנו. העלינו מחירים כי אנחנו חייבים להחזיק מלאי גדול מדי, ובתנאים מבוקרים היטב. רוב המלאי הזה מסוגל להרעיל את מרבית צורות החיים השונות שבאו לכאן, וזה כולל את המשקאות.

הצ'ירפסית'רה הכירה אותי, אף שלא זיהיתי אותה. לא ניתן להבדיל ביניהם. הם מהונדסים גנטית לידי שלמות וזהים לחלוטין. הצבעתי על הג'ומבואים הנמוכים ושאלתי אותה, "לא מפריע להם להידחק כך, או שאולי הייתי צריך להתקין שולחנות גדולים יותר?"

"אם תתחיל בדרך הזו לא תראה את סופה! ה– (משהו התרסס מתוכה) האלה אינם הגדולים שבנוסעים שלנו!"

צ'ירפים אחרים צקצקו בצחוק. אחד הוסיף, "קיימות צורות חיים שלא יתאימו לשום כלי תובלה שאפשר לדמיין!"

אחר אמר, "אבל האם הם בעלי תודעה? איך נוכל לדעת?"

תמיהות של צ'ירפסית'רה. המשכתי בדרכי. השעה הבאה היתה עמוסה מאוד.

העירקים קמו ויצאו. שעת תפילה, אני מניח. ואז מרבית יושבי הבאר קמו אף הם והחלו מתנהלים החוצה – בהליכה, גילגול, זחילה או גלישה, בעד מנעל האוויר לעבר האופק הבהיר של הטונדרה הסיבירית. הג'ומבואים הנמוכים יצאו אחרונים.

המדוזה באקווריום שלה עוד היתה במקומה. תהיתי אם ננטשה. חמישה צ'ירפסית'רה שצפו בידידיהם החוצנים מסתלקים, נאספו עתה סביב השולחן עליו ניצב האקוואריום. הרמן הציץ אלי בשאלה. סימנתי לו באגודלי. הוא משך כיסא גבוה והצטרף אליהם. משהו שעיר הגיח מהשירותים, הסתכל סביב והצטרף להרמן והצ'ירפסית'רים שסביב המדוזה.

ג'האנה נראתה עייפה. אמרתי לה ללכת לנוח. גם גייל החליטה להתיישב. רוג'ר טנג-הוי עדיין ישב בבאר, מתקתק על הטושיבה שלו. הבונה המכני היה שקוע כל-כולו במקינטוש שלו.

התקרבתי לשולחנו של הבונה.

מבט מקרוב הראה שהוא מלאכותי ברובו. תחת כל העיסה הפלסטית, החיווט, לוחות הכסף והסמלים הזוהרים, הבונה המכני היה יכול להיות סתם ג'ומבו נמוך. הוא היה מכוסה בחלקו פיסות שחורות של פלסטיק, והשאר עור ורדרד חשוף של תוספות מלאכותיות. מעגלים, עדשות ושריון כיסו את גופו, מבריקים כמו זכוכית, מתכת וג'לי, תלוי במיקום. היתה רצועת-מחוון צרה מעל פה הטורף שלו, אותה היה יכול לקרוא בעזרת עדשות שנראו כביצים כסופות. כל המכשור הממוזער הזה העביר בי תחושת יופי פונקציונלי, שכמו שוכלל על פני מאות שנים של עיצוב.

כבלים יצאו מהטבעת שסביב צווארו והתחברו למקינטוש. המסך ריקד וריצד. אצבעותיו לא קרבו אליו.

הוא אמר לנו את שמו – כמו שירת ציפורים על-קולית. הוא היה בפונדק מאז הנחיתה, תמיד סועד לבדו. את המק הנייד קנה בפורלגרד, עיר המסחר שהתפתחה סביב תחנת החלל. גייל הדריכה אותו בהפעלה באחד הערבים השוממים. הוא למד במהירות רבה.

העלינו השערות. השירותים המשוכללים בפונדק דראקו אינם מחולקים מגדרית, ולכן לא ידענו מהו. היא, הוא או זה – קיבורג מבחירה או מכורח רפואי, גריאטרי או לצורך ספורטיבי? או שאולי הוא ג'ומבו נמוך שנפגע והסתתר מפני אחרים?

הוא חיבר את המק שלו לקיר: לא לתוך אחד השקעים האוניברסליים שהצ'ירפסית'רה נתנו לנו, אלא לשקע טלפוניה. הסתכלתי לאחור אל הבאר. טנג-הוי היה בצד האחר, סמוי מהעין.

יתכן מאוד שהבונה הוא < helmuthdip(a)starlink.net >. האם זה משהו שרציתי לספר לטנג-הוי? האם רציתי שהבונה ידע על טנג הוי?

אני משתדל שלא לסבך את עצמי במשחקים כאלה. אבל לפעמים אין ברירה. לפעמים אני מצליח לשפר את המאזן שלנו בעזרת מידע בעל ערך. פעם פשטתי את הרגל אחרי שבניתי מחשב-על. מצד שני, בזכות זה יכולתי להוציא פטנט על המצוף המגנטי.

המשחק שהבונה שיחק בו לא היה משחק פעולה, ולכן הרשיתי לעצמי להפריע לו. "בונה מכני", אמרתי, בעוד המתרגם שורק את שמו, "מה נשמע?"

שיבין את זה איך שהוא רוצה. שימשיך עם המשחק או שיזמין משהו.

הוא שרק-זימרר. המתרגם שלו אמר, "מת. שים לב לבדיחה. מתחיל את המשחק כמת".

"הדמות שלך עדיין יכולה להיפגע". הוא שיחק ב'גרים פנדנגו' משודרג לתלת-ממד. צפיתי בו מנסה להתמודד עם חוקר מקרי המוות והמיטות הפרחוניות שלו. "אתה אוהב רמזים?"

"לא".

"אני צריך רמז לתעלומה. אתה טוב בזה?"

"שעשוע מרתק".

"היה לך עסק עם היישות הזו?" הראיתי לו את הכתובת של < helmuthdip(a)starlink.net>.

הוא שאל, "יש לך גישה אל היישות הזו?" והקיש על המסך < chinaroger(a)wol.com>.

"אולי. אם אדע מה אתה רוצה ממנו".

"ענייני משא ומתן. אמור לי, ריק שומאן, למה לי לספר לך?"

"כי צ'יינהרוג'ר לא מתעסק עם חוצנים".

"ידוע לי שיש לך נסיון בתחום. אהיה נדיב מאוד אם תיאות לשמש כמתווך", אמר הבונה המכני.

"אכן יש לי", הודיתי. "מה בדיוק אצטרך לעשות? מה את רוצה מצ'יינהרוג'ר?"

"אני מעוניין במידע שנוגע לאנרגיה למטרות תעשייתיות".

"משהו שקשור במאסה החסרה?" ניחשתי.

"אני תוהה אם אתה באמת יודע משהו. מה דעתך על אחד חלקי שתים-עשרה בריבוע מהרווחים הצפויים מהתהליך על פני אלף השנים הבאות?"

ניהלתי משאים ומתנים בעבור מחצית מהסכום, בנוסף לאלף אשראיונים שיופקדו על שמי מיידית. עדיף ציפור אחת וכו'. ההקלטה תשמש כחוזה אם אפגיש את השניים. לא החלטתי. בכל מקרה לא ציפיתי להרוויח.

---

הרמן הביא מים מוגזים טריים לשולחן שלו. הוויזת'רו, הטיפוס השעיר, רצה שרבט תפוזים מעורבב בצורה לא שגרתית. הכנתי, והרמן נשא אותו אליו.

טנג המתין בסבלנות. שאלתי אותו, "מה רצית לברר עם הלמוטדיפ?"

"מה הוא רוצה ממני".

"מה הוא אומר שהוא רוצה?"

"זה מסובך".

"יש לי זמן".

"חשבתי שהוא אסטרופיסיקאי עמית. אבל הי, אני רוג'ר טנג-הוי. כל אסטרופיסיקאי שמכבד את עצמו שמע עלי, ויש להניח שגם אני שמעתי עליו. לא הפריע לי ש'הלמוטדיפ' הסתיר את שמו, אבל הוא ידע משהו על מחקר שמעולם לא שמעתי אודותיו, והיו מונחים שהוא לא הכיר. זה היה מוזר. הוא רצה לדבר על היקום המתפשט, אבל הוא לא שמע על 'קבוע האבל'. הוא שמע על המאסה החסרה, אבל לא על אפקט קזימיר".

"גם אני לא".

"הו, באמת? זה נושא מרתק ביותר–" הוא עצר בעצמו. "אפילו עתה, ריק, השאלה המעניינת ביותר בשדה האסטרופיסיקה היא מהי טיבה של התפשטות היקום? האם הוא יתפשט לאינסוף או שיקרוס חזרה לנקודה? מרבית האסטרופיסיקאים מחפשים את החומר שיגרום לחלל להיות שטוח.

"הבנת את התיאור? אם מאסת היקום גדולה דיה, הוא יתפשט לפרק זמן ואז יקרוס חזרה ל'מפץ גדול' כמו הילוך אחורי. אם אין די מאסה, הוא יתפשט לגודל אינסופי. בין לבין, הוא מתפשט לגבול סופי. זה נקרא 'חלל שטוח' – בין התפשטות אינסופית לקריסה צפויה – מונח שמתאים לשורה של תיאוריות המתארות יקום מתפשט-מתכווץ. מהירות ההתרחבות היא קבוע האבל".

הבנתי את דבריו, למען האמת, אבל הוא לא חיכה כדי לברר. הוא פשוט דהר הלאה. "הכמות הנדרשת של חומר שתאפשר זאת תלויה במהירות ההתרחקות של הגלקסיות זו מזו… זהו קבוע האבל, אתה מבין? ככל שהן מתרחקות מהר יותר, כך האנרגיה שהשתחררה במפץ הגדול היתה גדולה יותר, וכך גם המאסה הדרושה למשוך אותן חזרה.

"הנקודה היא ששום אסטרונום לא מצא עד עתה די מאסה שתאפשר זאת. יתכן שיום אחד נגלה משהו. טלסקופים משתפרים כל הזמן. אבל הנה הצ'ירפסית'רה הופיעו ו–"

"זה מה שקרה באתר של הלמוטדיפ?"

"כן. בהתחלה חשבתי שמדובר בחובבן. מבריק, אבל חובבן. הסתקרנתי. המדידות האחרונות המדויקות ביותר של קבוע האבל נסמכות על התפוצצות סופרנובה מסוג א1. אתה יודע איך זה עובד?"

נענעתי בראשי.

"נניח שיש לך ענק גזי נפוח, שמאבד מאסה לטובת גמד לבן. המימן שנגזל ממנו צולל דרך שדה כבידה אדיר ומתלהט לטמפרטורה של עשרות מיליוני מעלות. כשהוא נעשה דחוס דיו, אתה מקבל היתוך גרעיני ואז – בום.

"זו סופרנובה מסוג א1. כולן דומות זו לזו וקל לזהות אותן. היקום מלא בהן. קל לנו לדעת מה מרחקן מאתנו לפי עוצמת בהירותן, ואת מהירות הבריחה שלהן לפי ההסטה לאדום.

"אם אנחנו מודדים כך את היקום, אנו מקבלים יחס-התפשטות שמצביע על יחס של שלושים אחוזים מהמאסה שחסרה לסגור את היקום – או עשרה אחוזים, או שבעים. תלוי מי צריך מענק מחקר".

"אז אתה מחפש עוד מאסה".

"בדיוק! אנחנו מחפשים במקומות נידחים ותמוהים. אנו מנסים לדמיין מאסה שאיננו מסוגלים לראות. חומר אפל, בכל גודל שהוא – מנויטרינים ואבק בין-גלקטי, ועד למספר בלתי מוגבל כמעט של גמדים חומים, או חלקיקים מסיביים היפותטיים ששרדו מהמפץ הגדול עצמו. לא עסקתי במחקר בעצמי, אבל הייתי מקורב. עברו שנים, צברנו הרבה פתרונות, אבל אף אחד מהם לא היה משכנע. והנה חוצנים התחילו לרדת לסיביר בסיעות שלמות, והם יודעים. אז מה הטעם?

"והנה הלמוטדיפ מופיע על המסך שלי. לרגע חשבתי שזה נשמע הגיוני, אלא שאז הוא החל לדבר על אפקט קזימיר".

"אז למה אתה כאן?"

"הוא התעקש שאפעיל את השפעתי על טייסי הקו הבין-כוכבי! זה היה מביא אותי הנה בכל מקרה. אבל על איזה סוג של השפעה הוא דיבר? אם הוא בא ממקום שבו אסטרופיסיקאים נחשבים יותר מפוליטיקאים דפוקים, אין ספק שהוא חוצן! אבל אני צריך לספר לך על אפקט קזימיר".

"אתה מוכרח?"

"לא ממש", הוא אמר, "אבל נניח לרגע שיש אנרגיה בריק המוחלט. עוצמות פנטאסטיות. החלל אינו ריק כלל: הוא כמו קצף של חלקיקים וירטואליים שמופיעים ומשמידים את עצמם מהר יותר מכפי שמכשיר מדידה כלשהו מסוגל לאמוד. כאן טמונה האנרגיה. הודגם מתמטית שאם ריק בחלל היה חסר אנרגיה, היית מקבל אנרגיה שלילית ליד חור שחור.

"אפקט קזימיר הוא ניסוי שמודד אנרגית ריק. אתה מקרב שני לוחות דקים מאוד זה לזה, והם מושכים זה את זה–"

"בכוח המשיכה?"

"לא".

"אה".

"זה נעשה בחלקיקים וירטואליים. הם מבזיקים לידי קיום ומשמידים זה את זה בכל מקום בחלל. אבל אם אתה מקרב את הלוחות זה לזה בקרבה כזו שאורך הגל ביניהם יהיה קטן מדי, לא יהיה די מקום לחלקיקים וירטואליים להיווצר ביניהם. הלחץ מבחוץ ידחוף את שני הלוחות זה אל זה. זהו אפקט קזימיר".

"זה חזק?"

"זעיר. הלמוטדיפ ניסה לומר לי – הישות ההיא מנסה להגיד לך משהו? היצור המכני למחצה?"

הבונה המכני קם על רגליו ועשה דרכו לעבר הבאר. אמרתי, "בונה מכני, זהו רוג'ר טנג-הוי, הידוע גם כצ'יינהרוג'ר. טנג, לפניך הלמוטדיפ המכונה גם הבונה המכני. אני מאמין שיש לכם על מה לדבר".

---

הם ישבו בבאר, מחשביהם לפניהם, צגיהם מבהיקים מדי פעם לסייע למתורגמנים המכניים של הצ'ירפסית'רה. שניהם גלשו עד מהרה למונחים מקצועיים עד שנזכרו שהם מדברים גם עם מוזג בבאר. לפעמים צריך מישהו נוסף לגרום לשניים לדבר באותה שפה.

"הצ'ירפסית'רה מסרבים לדון במקור כוח ההינע שלהם", אמר הבונה המכני. "הנחתות שלנו הן תוצרת עצמית שבנינו לבדנו, אבל לספינות הבין-כוכביות יש יכולת הנעה בלתי מוגבלת ללא צורך באחסון דלק".

"אנטי-חומר?" שאל טנג.

"הם משתמשים באנטי-חומר לסילוני הצידוד, עם פסולת ביוב מטוהר כמאסת-תגובה. הנחתות שלנו משתמשות באנטי-חומר. מרגלים זיהו את אחת המערכות על הסקרילברי זש כמערכת ייצור אנטי-חומר! אבל מניין להם האנרגיה? גזעים רבים מבקשים לפתור את התעלומה. לעיתים אנחנו משתפים פעולה. ידוע לנו שמאסת הספינה משתנה משך המסע, בתחילה פוחתת ואז שבה ועולה".

"אנרגיית הריק מתקיימת בעוצמה נמוכה מאוד", אמר טנג.

"לפי מדידות מסוימות", הסכים הבונה. "תיאוריות אחרות טוענות שהיא חזקה יותר. יתכן שאפקט קזימיר מראה על פוטנציאל חלקי בלבד".

ראיתי צורך להתערב. "אנרגיה אינסופית כמעט בריק", אמרתי, "ואנרגיה בלתי מוגבלת בספינות הענק של הצ'ירפסית'רה – זה כל הטיעון שלכם? כי הקשר אינו מתחייב".

שניהם ניסו לדבר ביחד. המתורגמן של הבונה צווח, "לא, לא! מה בדבר המאסה החסרה?"

"זה מה שהוא אמר קודם", אמר טנג. "זה רעיון, אה, מעניין…".

"עלינו לצאת מנקודת הנחה שהצ'ירפסית'רה הקדומים–" הבונה ראה שאנחנו לא מסכימים. "לא? אז אם כך העלו בדמיונכם את המהנדסים שמצאו דרך לרתום לתועלתם את אנרגיית הריק. כאשר מתבצעת עבודה, משהו תמיד יחסר, נכון? אבל במקרה הזה אין הפרש באנרגיה או במאסה או בפוטנציאל – אלא אם אחד מוחלף בשני – אבל משהו חייב להעלם".

"אנטרופיה", אמר טנג. "אי הסדר גדל והאנרגיה נעשית פחות נצילה".

"נכון, אבל מה נעלם אם אנרגיה נלקחת מתוך הריק?" עדשותיו הכסופות של הבונה הבהבו בעוד הוא סוקר את פנינו. "אינכם יכולים לשאוב אנרגיה מאותו המקור שוב ושוב!" הוא קרא פתאום. "הריק חייב להעלם!"

אמרתי, "טוב אז–"

"–אותם מהנדסים גילו את הסוד העליון. יתכן שהם היו ראשונים מבין רבים. מספרם ושאפתנותם רק יעלו. גלקסיות מוזרות ופעילות עשויות להראות סימנים למעשיהם. אין שום מאסה חסרה", אמר הבונה. "היקום מתרחב מהר מדי; המפץ היה אנרגטי מדי, אבל ההתרחבות מאיטה משום שהחלל עצמו נעלם. בסופו של דבר החלל יהיה שטוח".

שאלתי, "טנג? זה נשמע לך אפשרי? שפוי?"

האיש אמר", הממ, כן… שפוי. תראה, אין שום דרך שתוכל לחלץ אנרגיה מאותו גוש של ריק שוב ושוב. האנרגיה תידלדל בסופו של דבר. אין ספק שמשהו חייב להעלם, וכנראה שמדובר בנפח. החלל יצטמצם במקום בו עברו המהנדסים. אבל מדוע הצ'ירפסית'רה?"

"הסתכל סביבך! יש בידיהם מקור כוח אדיר! כמה חשודים אתה עוד צריך?" דרש הבונה לדעת, ולא בטאקט רב, כי הבאר היה כמעט ריק.

טנג אמר, "ובכן, זו הנקודה שלי. ליקום היו עשר בחזקת עשר שנים לגדל גזעים שיידעו לעשות שימוש באנרגיית הריק. אנחנו מצפים שהיקום ימשיך להתקיים… כמה זמן יעבור עד שדברים מעניינים יפסיקו לקרות? עשר בחזקת ארבעים שנה? עשר כפול עשר בחזקת שמונים שנה? אנחנו נמצאים בשעותיו המוקדמות של היקום. עיקר הזמן עוד לפנינו. יתכן שלמהנדסים עדיין אין כוכב לכת להתפתח עליו! יתכן שהם יתפתחו רק אחרי שהפרוטונים עצמם יתפרקו".

אמרתי לבונה, "שאלת את הצ'ירפסית'רה, נכון?"

"הצ'ירפסית'רה לא אמרו לנו דבר. לבני גזע אחר הם אמרו בשעתו שסוד ההינע שלהם הוא חידה שיש לפתור. עוד מבחן אינטליגנציה ארור".

"ההיפותזה שלך אפילו אינה בת-הפרכה!" התפרץ טנג.

"מה?" שאלתי.

"ריק, כאשר יש בידיך תיאוריה ראויה לשמה, אתה מנסה להפריך אותה. אתה לא רוצה שמישהו יעשה ממך צחוק ולכן אתה מנסה קודם כל לשלול אותה בעצמך. אם הצהרה אינה ניתנת להפרכה, או שלא ניתן להראות מדוע היא אינה אפשרית, היא חסרת ערך. עליך להבין, בונה, שאם המהנדסים לא כרסמו גלקסיות משך טריליוני-טריליונים של שנים, איזה סימן תוכל למצוא עכשיו?"

"כל גזע יכול לשאול".

"לא אנחנו", אמר טנג, קולו מריר לפתע. "לא היו לנו אפילו טביעות רגליים אנושיות על המאדים כאשר הצ'ירפסית'רה הגיעו. אם יהיו אי פעם, הם יהיו סביב אתר הנחיתה של הצ'ירפסית'רה. כנוסעים. למה להם להעניק לנו הינע בין-כוכבי? איננו יכולים אפילו לבנות רכבי נחיתה, והם נעזרים בריאקציית אנטי-חומר רק לצורך סילוני הצידוד!"

הכנתי שני קפוצ'ינו וחשבתי קצת. כל הדיבורים הסתיימו עם שריקת האדים.

נראה שנחרץ גורלי לבלות את שארית חיי בחברת ישויות נבונות ומתקדמות ממני. הם מתאספים לדבר, כל אותן צורות ומוחות, ובחלקי נופלת הזכות להאזין. אני מת על זה, אל תבינו אותי לא נכון, אבל לפעמים הם רק מדברים ולא עושים.

מתמטיקאי אחד אמר לי פעם שהמתמטיקה כולה אינה אלא תעלול מחשבתי אחד גדול. הדבר המוזר הוא שאפשר למצוא מתמטיקה בכל אספקט של מבנה היקום. אנרגיות הריק העצומות שדולפות מהמשוואות המתמטיות לא אמורות להילקח ברצינות. ידעתי זאת מבלי שהייתי צריך לראות את המשוואות, או להבין אותן.

אבל אין חכם כבעל… "בואו אתי", אמרתי, "ותשאירו לי את הדיבורים. טנג, רק כדי שתדע, אין להפריע לכל שיחה שתתחיל. זה הנוהג".

"מוסכם לגמרי. על מה בדיוק חשבת?" אבל אני כבר הייתי בתנועה, וחשבתי מעט מאוד.

---

בשולחן הגדול ישבו עתה רק הרמן, שלושת הצ'ירפסית'רה, הוויזתרו השתקן והמדוזה באקווריום שלה. הבאתי את ספלי הקפוצ'ינו ומשכתי כיסאות גבוהים לשאר. אחד מהצ'ירפים פיטפט, והמתרגם שלי אמר: "לא כל צורות החיים המוכרות לנו באות לפונדק דראקו. המאסה של פוסידון גדולה כמעט כמו של הסקרילברי זש עצמה", והוא התכוון לספינתו שהיתה עדיין במסלול סביב הירח.

המדוזה נחרה משהו. המתרגם שלה שאל "אבל הישות הזו תוכל לבקר את פוסידון?"

"אחת הספינות שלנו תוכל לבקר שם. היינו מעדיפים לבקר שם לפני שימות, אבל רק רגע", רצועת המוניטור של הצ'ירפ הבהבה.

הרמן ניצל את הרגע כדי ללחוש, "דיברנו על עולמות מים. זו שבמיכל היא סקילה. לא סוחרת או משהו, אבל כנראה משוררת. פוסידון חי בעולם מים לא רחוק מכאן, והוא עצום".

הצ'ירפ אמר, "לא מתוכננת נסיעה לשם. לימוד הליכה מחדש יהיה מייגע מאוד עבורו. אבל להערכתנו מחזור החיים של פוסידון נמדד באלפי שנים".

"אבל שלי לא", אמרה המדוזה סקילה.

"צר לנו. שא ברכה, ריק".

"שאי ברכה גם את, הבכירה. לפניך רוג'ר טנג-הוי והבונה המכני".

"שאו ברכה. לפניכם סקילה, שבני גזעה רק לאחרונה למדו להפיק אש. היה זה הישג כביר עבורם".

דיברנו, המתרגמים שלנו דיברו, ואז השיחה הלכה ודעכה ולבסוף נעצרה. בדממה שנפלה שאלתי, "מהי צורת החיים הגדולה ביותר שהצ'ירפסית'רה מכירים?"

"היא כבר אינה קיימת", אמרה הצ'ירפ. "הם היו גדולים מהגלקסיות עצמן. הם יצרו את הגלקסיות. הטלסקופים שלכם יהיו בעתיד חזקים דיים כדי לצפות בהם. האם תרצה לחזות בהם עתה?"

טנג רצה לומר משהו וכן הבונה, אבל שניהם הסתכלו בי, וסקילה נחרה בקול. "אנא הראו לנו את הפלא".

"הצגים שלנו יהיו… אבל אני רואה שיש לשניכם מחשבים מקומיים". ידה המכוסה שריון אדום הושטה לעבר המקינטוש של הבונה ופתחה אותו לעבר המדוזה. "אל תנתק". היא העלתה קופסה קטנה משלה וחיברה אותה לחלק מהציוד של הבונה. אצבעותיה תופפו על פניה.

הבונה היה מחובר עדיין. הוא זע בפתאומיות. מסך המק הנייד התערבל, החשיך ואז הבהיק בכחול עז. "הילוך מהיר", ציינה הצ'ירפ.

צפינו מקרוב. ארגמן עז כהה לכחול, ירוק ואז צהוב, ולקורים דקים של כאוס מתפשט, הולכים ומתפוגגים במרחק.

המתרגם של הצ'ירפ דיבר. "כיצד נוצרות גלקסיות, רוג'ר טנג-הוי?"

טנג אמר, "זו תעלומה. הנסיונות האחרונים ליצירת מודלים שייצגו את ראשית היקום מצביעים על יקום מונוליתי, שאינו מאפשר יצירת גלקסיות. תיאוריות התפשטות מסייעות להסברת היווצרות הגלקסיות. זה היתרון העיקרי שלהן".

הצ'ירפ אמרה, "מעולם לא ראית את היקום בהיווצרותו. הוא היה אחיד מדי. ללא גלקסיות, כוכבים מעטים היו נוצרים, וגלקסיות לא היו נוצרות כלל. אבל כמו כל הנאספים כאן – אפילו סקילה, שבני מינה הינדסו מדוזות שקופות שישמשו כטלסקופים – כולנו מסוגלים לראות".

מתוך התוהו הופיעו מערבולות של אור.

"יתכן שאין ביכולתכם לראות את המנגנון. אני יודעת שאנשיכם תהו אודות המאסה החסרה, טנג". הוא נרתע לאחור והיא צחקקה בקולה הדק. "את אשר לא ניתן להפריך, עוד ניתן להוכיח".

"צותת לנו", אמרתי.

"המתרגמים שלנו יודעים להבחין במשפטי מפתח כמו 'מאסה חסרה', כאשר הם נסמכים ל'אנרגיית ריק'. אם יהיו מהנדסים שידעו לעשות שימוש באנרגית הריק בעתיד, הרי שהם לא יתגלו. אולם צורות החיים להן אנו קוראים 'הבכורים', התפתחו בשלבים מוקדמים. הם השתמשו באנרגיית הריק לצורך מטבוליזם. בכל מקום בו צמחו נוצרה התרבות בלתי נשלטת וכך גם התרכזות פתאומית של מאסה. העלמות הנפח מותירה אחריה מאסה, הלא כן? כוכבים החלו אז לפרוח.

"רצינו ללמוד אודותיהם, אבל איננו יכולים למצוא אותם. אנחנו חוששים שהם נכחדו כליל. סערות האור והחום היו קטלניות עבורם כאשר הגלקסיות נוצרו, או שהחומר סביבם נעשה דחוס עד אשר חור שחור בלע את כולם, ונותר לעגן את הגלקסיה.

"אבל אנחנו מקוים שעוד נותרו כמה בין הצבירים הגלקטיים. רואים את החלל הרחב הזה–" היא הצביעה במסך המק על פער רחב ביקום, ריק מצבירים גלקטיים. "מעולם לא הגענו למרחק כה רב. אם נוכל למצוא את הבכורים, יתכן שנוכל ללמוד את סודם".

הבונה התפרץ פתאום, "מהם אמצעי ההנעה של ספינותיכם?"

"הספינות שלנו משתמשות באפקט משני. הבכורים מחזיקים במפתח לעושר האמיתי. אם אנו לא למדנו זאת במיליארדי השנים שחלפו… ובכן, אולי גזע צעיר מאיתנו יצליח. טנג, הבונה, ריק – אנחנו מבקשים שתחדלו מהמריבה שלכם".

---

המגש המגנטי של סיקלה צף לו מתחת לשולחן, והיא צפה עמו אל הטונדרה שבחוץ. השאר באו בעקבותיה. התבוננתי בהם מתרחקים, וחשבתי שעבור הצ'ירפסית'רה כולנו נראים דומים. ציוויליזציה שזה עתה החלה ללמוד את מבנה היקום, והנה ספינות בין כוכביות מופיעות וחיזרים אינטליגנטים מטשטשים את כל הסודות שלא נתגלו.

תרבויות פרימיטיביות נכחדו כאשר פולשים חזקים שמו ללעג את סגנון החיים שלהן. עולמות שלמים היו ניצלים אילו הדיפלומטים הצ'ירפים היו לומדים לספר שכל אותם סודות עודם נסתרים שלא נתגלו עודם ממתינים לגילויים בידי המוחות הצעירים והשאפתנים.

"שילמתי לכם ולא קיבלתי כלום", אמר לי הבונה. "ראית מימך יצורים בגודל של גלקסיה? אני לא ראיתי. רק בועות וצבעים". הוא טופף לו החוצה.

טנג עבר לידי, ושמעתי אותו אומר, "אולי כדאי שנשקול להרחיב את האתר של 'הלמוטדיפ'. אני אבקש סיוע מעמיתי. יתכן שגם כמה מהנוסעים יתעניינו". טנג נראה מאושש ונמרץ יותר. ביקום צעיר עוד יהיו דברים מופלאים לגלות, וסודות כמוסים המצפים לגזעים צעירים.

---

כל הזכויות שמורות © 2000, לארי ניבן.
הופיע במקור בכתב העת Analog ומפורסם מחדש באישור המחבר.

---

אתר היקום המוכר

עולם טבעת – ביקורת

Inferno – ביקורת

הקיסם ברגלו של השטן – מחווה

קורס בלהבות – סיפור

המאסה החסרה – סיפור

איש הפלדה, אשת הקלינקס: כיצד מתרבה סופרמן

לארי ניבן – סקירה