(גילוי נאות: הכותב מתרגם בהוצאת ינשוף)

את ספרה של אורסולה לה-גווין קראתי כבר לפני כמה שנים במהדורתו הקודמת בעברית שיצאה תחת השם "מעבר לעלטה". חרף חיבתי לרעיונותיה ולכתיבתה של לה-גווין, הספר לא השאיר עלי רושם ניכר. הוא היה מהנה, אינטליגנטי, ועבר לי מול העיניים כמעט בלי להשאיר זכר. מסוג הספרים שכיף ומעניין לקרוא, אבל לא הרבה יותר מזה.

חסד רב עשו לספר במהדורה החדשה שלו. תחת השם "צד שמאל של החושך" (במקור The Left Hand of Darkness) מתגלה ספר משובח, מרשים, אינטליגנטי מאוד ורגיש. יופי של ספר. הכריכה היפהפיה, תרגומו המשובח של עמנואל לוטם ועבודת העריכה המוקפדת מוסיפים כבוד לאחד משני ספרי המדע הבדיוני החשובים והמשפיעים ביותר שכתבה אורסולה לה-גוין (לצד המנושל, שאזל לצערי מהשוק).

ככל הספרים ביקום ה"היין" של לה-גווין, "צד שמאל של החושך" לוקח אותנו לעולם זר ומבודד שהמאפיינים הייחודיים שלו משמשים את לה-גווין לחקר מאפיין חברתי כלשהו של האנושות – במקרה זה המיניות. גיבור הספר, גנרי איי, הוא דיפלומט שבא לצרף את העולם הקפוא והמבודד גתן אל ה"אקומן", הגוף שמאחד את האנושות ביותר משמונים עולמות. גנרי מגלה בגתן חברה אנושית מורכבת, בעלת פוליטיקה, כלכלה, אגדות, מנהגים ייחודיים וכל מה שקיים בחברה אנושית מורכבת אחרת. מאידך, החברה האנושית בגתן נבדלת מיתר האנושות בעובדה מהותית אחת – במקום שני מינים, תושבי גתן הם בעלי מין אחד, בלי החלוקה הדיכוטומית המוכרת לנו כל כך לזכרים ונקבות. עובדה זו משליכה, כמובן, על הכל. החברה עדיין אנושית ומעניינת, אך היא גם משהו אחר, שלכאורה זר מאוד לאנושיות המוכרת לנו. הפערים הקטנים שמתארת לה-גווין בין ההתנהגות הדו-מינית שלנו ובין אופיים של הגתנים מעוררים למחשבה על משמעותה של החלוקה שלנו לשני מינים ועל השפעתה עלינו. וההשפעה הזאת ניכרת. היא ניכרת בשפה (כפי שמציינת לה-גווין באחרית הדבר, רק בגתן אפשר לומר "המלך היה בהריון"), היא ניכרת בחשיבותו של מחזור ה"סומר" (הייחום) הגתני על מבנה החברה ועל הפסיכולוגיה של הגתנים, וניכרת גם בהבטים רבים אחרים של האופי הגתני והחברה שלהם. רמת האגרסיביות שם, למשל, פחותה מהמקובל בעולם הגברי שבו אנחנו חיים, ויחד עם זה בהחלט אי אפשר להגדיר את החברה בגתן כ"שוחרת שלום" ואי אפשר בשום פנים לתאר אותה כ"חברה נשית".

החברה היא אמנם מרכיב חשוב בעלילה, אך המנוע שלה הוא אחר: דמויות ומערכות יחסים. במוקד העלילה נמצאת מערכת יחסים מרתקת ומרגשת בין גנרי איי, הדיפלומט הזר, ובין אסטרוון, מי שמכהן בתחילת הסיפור כראש הממשלה של קרהידה, החשובה בארצות גתן. היחסים ביניהם מתחילים בהרבה אי-הבנות ואפילו ניכור, ומתפתחים עם הזמן לידידות אמת שתבוא לשיאה במסע קודר ומסוכן של השניים על קרחוני הקוטב. שתי הדמויות, ובעיקר אסטרוון, מורכבות ומרתקות, ונהניתי הנאה רבה מההכרות הספרותית אתן.

שלא כמו במהדורה הקודמת, התרגום החדש של הספר רהוט מאוד ועשיר. אין זה אומר שהוא קולח – הכתיבה של לה-גווין לא מנסה להקל על הקורא, אלא מחייבת אותו לעצור מפעם ולפעם ולחשוב. יחד עם זה, רעיונות הם לא הכל. הספר כתוב בשפה עשירה ומענגת, והתרבות שמציירת לה-גווין (למעשה שתי תרבויות בשתי מדינות שונות) רבת רבדים ומרתקת. מפעם לפעם משתלבים בעלילת הסיפור אגדות ומיתוסים שמוסיפים רובד נוסף, מרתק במיוחד, לחברה הגתנית. כתוצאה מכך, המציאות שיוצרת לה-גווין עומדת היטב בפני עצמה, במנותק מסדר היום הפמיניסטי שאותו כבר הזכרתי, והיא מציאות חיה, עשירה ואמינה מאוד.

בהוצאת ינשוף בחרו לצרף למהדורה זו של הספר, בנוסף להקדמת המתרגם ולאחרית הדבר המרתקת שכתבה לה-גווין על מקומה של השפה בספר, גם שני סיפורים נוספים שכתבה לה-גווין על גתן. הבחירה הזו מעניינת, אך גם בעייתית במקצת – שני הסיפורים נראים חיוורים במקצת לנוכח העומק והצבעוניות של "צד שמאל של החושך". הראשון, "מלך חורף", מלווה אחד ממלכי קרהידה אחרי ההצטרפות לאקומן במהלך משבר פוליטי שמאלץ אותו לברוח מעולם אחר, ומתמקד בעיקר בהשלכות של הזמן עקב המסע בזמן "יחסי" בחלל. הסיפור השני, "מילדות לבגרות בקרהידה" מתעלם לשם שינוי מהפוליטיקה ומתאר, במעט עלילה והרבה רגש, את תהליך ההתבגרות שעובר על נערים בחברה חד-זוויגית. הסיפורים אמנם מוסיפים רבדים לספר, ולכן סביר להניח שצדקו המו"לים והמתרגם כשבחרו לצרף אותם אל הספר, אך אינני יכול להשתחרר מההרגשה שאולי הייתי נהנה מהם יותר אם הייתי קורא אותם בנפרד.

עם או בלי הסיפורים, "צד שמאל של החושך" הוא יצירה מרתקת, מורכבת ומרשימה. מסוג הספרים שמצדיקים בעצם כתיבתם את קיומה של ספרות המדע הבדיוני. עונג צרוף.