הסיפור החותם את "מבחר הסיפורת הבדיונית" הוא סיפור מצוין ומאוד לא אופייני לאסופה, שמייצג את תחילת הגל החדש של המדע הבדיוני

השפה, הביקורת החברתית ודמותו מכמירת הלב של צ'רלי הפכו את "פרחים לאלג'רנון" לסיפור נפלא, שנותר רלוונטי ובועט גם כיום

גם האוטופיה החביבה והמושלמת לכאורה יכולה להיות מאוד לא חביבה לחריגים שבתוכה

דווקא הבלבול הגובל בשיגעון הופך את "פרנהייט פרוע" לאחד הסיפורים המרתקים שנכתבו בז'אנר

בכל הקריאות הקודמות של הסיפור, קרן לנדסמן התרגשה ממנו בכל ליבה. אז למה עכשיו היא מעוצבנת?