אחת מהיצירות הבולטות ביותר בז'אנר הפוסט-אפוקליפטי, אם לא החשובה שבהן, היא "הימנון ללייבוביץ" מאת וולטר מ' מילר – יצירה כבדת ראש ומהורהרת המספרת על המתרחש בעולם בין שתי שואות אטומיות. וברור למה.

קשה לכתוב ביקורת על "ילד מלחמה". מחד, זה ספר שדורש צרור של סופרלטיבים, ושבחים מכאן ועד להודעה חדשה. מאידך, מה לסופרלטיבים ולסגנון הרך והמחושב כל כך של הספר היפה הזה?

"הגולם" הוא אמנם משהו שכל חובב מדע בדיוני, פנטסיה או קומיקס יזהה כמשהו שנוגע לו בדרך זו או אחרת, אבל פרט לכך הוא מסרב להתאים את עצמו באופן מושלם לשום הגדרה ג'נרית.

ראיון עם קוני ויליס, מחברת "ספר יום הדין", "מלבד הכלב", "משכוכית", "מעבר", "ארץ לא נודעת" ורבים אחרים.

סקירת המועמדים לפרס הוגו לשנת 2003 בקטגוריות הסיפור הקצר, הנובלטה והנובלה. מילה או שתיים גם על הספרים.

דמותו של גולום ב"שר הטבעות" מבוססת על שניות מרתקת בין גולום וסמיאגול, "הזחלן", ו"הסרחן". את מקורות השניות הזאת ניתן למצוא במקומות רבים.

רשימת הסיפורים המועמדים לפרס נבולה לשנת 2003 בקטגוריות הסיפור הקצר, הנובלטה והנובלה.

"שר הטבעות – שני הצריחים" שומר ואף מחזק את מוקד הכוח העיקרי של הספר – העוצמה האפית בכתיבתו של טולקין. היופי מנצח.

גרג איגן כותב מצוין. רבים מספריו יכולים לעניין גם את מי שנרתעים מהצד "הקשה" של המדע-הבדיוני. האם זה נכון גם ל"ההסגר"?

"אלים אמריקאיים" מאת ניל גיימן הוא ספר טוב. יחד עם זה, הוא רחוק מלהיות יצירתו הגדולה באמת של גיימן. את הכבוד הזה יש להשאיר לסנדמן.