"בבל 17" ו"הדרור" מציגים שניהם גיבורים בעלי כשרון ייחודי לשפות. אך הטיפול שלהם בשפה שונה באופן מהותי.

חרף כמה ספרים מאכזבים של סילברברג, "כנפי לילה", ספר לירי ורגיש, הוא קלאסיקה אמיתית. ספר חכם, עשיר בפרטים, מורכב ומרתק.

בדרך כלל כשאני רואה ספר שנכתב ע"י יותר מכותב אחד, אני מצפה למוצר בידור קליל, ממוסחר ונעדר מקוריות. במקרה של "סוחרי החלל" המצב שונה.

הדיסטופיה הקלאסית של יבגני זמיאטין מתארת מציאות קשה בה הפרטיות והזהות האישים אינם עוד. התוצאה מעניינת, אך בעיקר עבור המתעניינים בספרות בדיונית פוליטית ולא במיוחד מבדרת.

ברדבורי הוא סופר שבמה שקראתי ממנו כותב אולי על אנשים, אבל מדבר קודם כל האנושות כולה ועל יצר ההרס העצמי שלה. תיאור זה בולט במיוחד ב'רשימות מן המאדים' (שתורגם גם לעברית) וקיים כמעט באותה מידה גם בפרנהייט 451.

אנוך וואלאס, אמריקני שלחם במלחמת האזרחים, חי עדיין יותר ממאה שנים לאחר מכן בחווה מבודדת באזורים היותר שוממים של מרכז ארצות הברית. הוא חי לו בלי להטריד איש, ובלי שאיש יטריד אותו, ורק הוא יודע שהבית שלו הוא בעצם תחנת דרכים במסלול נסיעה בין-כוכבי נידח.

מסע חד כיווני בזמן למחנה מעצר בעבר הרחוק מאוד מהווה עילה לספר מעניין למדי.

"עולם חדש מופלא" נחשב על ידי רבים כספר מופת. הפער בין ההערכה הרבה לה זכה הספר, ובין תגובתי האישית אליו, מחייב אותי לנסות לתאר מדוע לדעתי עולם חדש מופלא הוא רומאן לא מוצלח. דעת הקטגוריה.

קל להבין את מי שרוצים לשנות את העבר. לא כל-כך קל לדעת איך עושים את זה נכון.

ספרו הקלאסי של ברדבורי בנוי כאוסף של סיפורים המגוללים בהדרגה את סיפור ההתיישבות האנושית על המאדים. ספר עשיר ברעיונות, ובעיקר באווירה.