על יחסו של אייזק אסימוב לטכנולוגיה, כפי שזה מתבטא באחד מסיפוריו הקלאסיים: "ילד קטן ומכוער".

הוצאת מובי דיק, 2009.

לפעמים כתיבה פיוטית ועמוקה יכולה לפצות היטב גם על זה שהסיפורים באוסף הביכורים של אור גראור פשוט… קצרים מדי.

איבדתם את הפליאה? אם "החדקרן האחרון" לא יחזיר לכם אותה, אולי יוכל לפחות להסביר למה.

"בלי פאניקה" אבל על מותה בטרם עת של המאיירת המוכשרת והידידה זהרה צעירי.

מכשפות אינן מה חשבתם, וזה כמובן צפוי ביותר

נצרות, הומניזם, מסע בזמן, המון אנושיות, דמויות עמוקות וגם מגיפות ורוע – כל אלה מלווים את ספרה המשובח של קוני ויליס.

שנים ארוכות אחרי תום המלחמה הקרה, חלק ניכר מהספרות הפוסט-אפוקליפטית שנכתבה בשיאה התיישן מאוד. כשמדובר ב"ילדי האדם", המצב שונה.

קוני ויליס נעה בספריה בין דיכאון מורבידי להומור כאוטי. "מלבד הכלב" שייך לסוג השני.

שנים רבות לפני שחשבו לקרוא להיסטוריה החלופית לז'אנר, מארק טוויין והבוס כבר היו שם.