שחור ולבן – אלה הצבעים המעטרים את כריכות שני כרכי "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל". במידה מסוימת זה הניגוד המלווה את הספר כולו – שתי דמויות שהן הפכים גמורים, ובכל זאת יש בהן מן המשותף.

הקסם האנגלי פס מן העולם. מאות שנים התהלכו באנגליה קוסמים רבים, אך כעת, בתחילת המאה התשע-עשרה, נותר רק קומץ של קוסמים תיאורטיים שאינם עוסקים בקסמים בפועל. גדולת ימי הקסם של ג'ון אסקגלס, המלך העורב (ושלל כינוייו האחרים – איש אינו יודע את שמו האמיתי), ששלט בצפון אנגליה מבירתו ניוקאסל, אבדה בערפילי הזמן.

אך אדם אחד, מר גילברט נורל, לוקח על עצמו משימה כבירה: להחזיר את הקסם לאנגליה. למרות שאפתנותו, נורל רחוק מלהיות האדם האידיאלי למשימה זו. נורל הוא טיפוס עצור ושמרן, רדוף פחדים וחששות, ורכושני עד אימה. במשך שנים הוא דאג לאגור בידיו כל עותק פנוי ולא פנוי של ספרי הקסמים שנכתבו אי פעם, ולשלול כך מיתר העולם את הידע האצור בהם. הספרים הללו ממלאים את חייו ומעניקים לו ידע ייחודי המאפשר לו להיות הקוסם המעשי הראשון מזה שנים רבות. מאידך, אופיו העצור ויחסו הרכושני לספריו מקשה עליו להיות האיש שיפיץ מחדש את הידע הנוגע לקסם.

תלמידו הראשון והיחיד, ג'ונתן סטריינג', הוא ההפך הגמור ממנו. הרפתקן, גחמני ומשתוקק להתנסויות חדשות. מה שמתחיל בשותפות גורל בין שני אנשים המחויבים למטרה אחת, יתדרדר עד מהרה ליריבות מרה שתפריד בין השניים ותביא לפיצול גם בעולם הקסם האנגלי שקם זה עתה לתחיה.

מוקד העימות ביניהם הוא בני הפיות – יצורי קסם מעולם השוכן לצד עולמנו, השולטים בכוחות קסם עזים. בתור הזהב של הקסם האנגלי קוסמים רבים נהגו להעסיק בשרותם בני פיות, ואלה היו לחלק בלתי נפרד מתהליך עשיית הקסמים. אך שרותיהם גבו מחיר – בני הפיות, חרף כשרונותיהם, הם יצורים גחמניים המתקשים להבין את דרכי בני האנוש. לא פעם הם גורמים בשל כך נזקים חמורים, לעתים בתמימות ולעתים מתוך רשעות. בעבר נודעו, למשל, מקרים רבים של בני אדם שנחטפו אל עולם הפיות. כעת, נורל גורס כי אין לבוא כלל במגע עם בני פיות וכי כל מגע אתם יהיה מסוכן לבלי שיעור, ואילו סטריינג' מאמין שלא יתכן קסם אמיתי שמתעלם מקיומם של בני הפיות. לטוב ולרע, שניהם צודקים.

"סטריינג' ונורל" רחוק מלהיות ספר שגרתי. קלארק כתבה אותו במשך קרוב לעשר שנים, ואורכו ועושר הפרטים שבו הם בהתאם. זהו ספר אטי מאוד, מרוכז מאוד, המגיע בשני כרכיו עד כדי 981 עמודים. בהחלט לא קריאה קלילה. ניתן לומר שהקצב האטי בו פורשת קלארק את ההתרחשויות יראה מוזר מאוד למי שהורגלו בקצב ההתקדמות המהיר של רוב הפנטסיה המודרנית, המתקדמת לרוב מהרפתקה להרפתקה.

מאידך, מי שמוכן לשקוע ביצירה עבת הכרס הזו, ולהיכנע לקצבה האטי, יזכה קרוב לוודאי לגמול נאה. נאה, כי המציאות שבנתה קלארק מרתקת, והפרוזה שלה מדהימה ועשירה להפליא. כל כך עשירה, למעשה, עד כי רק ממאות הערות השוליים הפזורות בתחתית העמודים ניתן לבנות עולם שלם. הערות השוליים הללו משתנות מאזכורים בני שורה אחת של ספרי קסמים זניחים שקלארק בדתה ממוחה הקודח, ועד סיפורים קצרים שאורכם יכול להגיע לכמה עמודים. כמעט ניתן היה להתייחס לספר כאל מהדורה מוערת, אלמלא היה ברור שגם ההערות הן בדיה מוחלטת, ומהוות חלק בלתי נפרד מהסיפור הכולל.

השפה של קלארק ראויה להתייחסות מיוחדת. ניתן להניח שהמתרגמת (ורד טוכטרמן) התענתה והתענגה רבות על שלל עיוותי המילים, האנכרוניזמים הלשוניים, הציטוטים הסגנוניים ויתר להטוטי השפה. אפשר לעתים כמעט לראות את דיקנס אורב מאחורי המילים וקורץ בעליצות, "אני כאן", ואת ג'יין אוסטין מציצה אי שם מאחוריו ומנסה לראות מה מסתתר מאחורי כתפיהם של ניל גיימן ואלן מור. משחקיה של קלארק אינם להטוטי מילים צעקניים, אלא משחקים בשפה עצמה – בסגנון, בקצב, בזרימה ובכל היתר, כל מה שאפשר להעביר בעדינות.

המציאות שאותה יצרה קלארק אף היא ממתק מיוחד. אנגליה חלופית זו של המאה התשע-עשרה קשורה ולא קשורה לאנגליה האמיתית המוכרת לנו. מופיעים בה המלך ג'ורג' המטורף, והדוכס וולינגטון במלחמות הנפוליאוניות, ושלל דמויות אחרות שחלקן, לפחות, אינן בדויות, אך ברקע, מאחורי כל הדברים המוכרים, עומדת מציאות חלופית מתוקה ומרירה גם יחד. מציאות שבה אנגליה חולקה בעבר לשתי מדינות נפרדות – הממלכה הצפונית הקסומה של המלך העורב, והדרומית בה נשמר המשטר המוכר לנו. במציאות זו, הקסם אינו פנטסיה, אלא היסטוריה רחוקה, והיסטוריה זו אינה מוגבלת לבני אדם בלבד, אלא גם בני הפיות משחקים בה תפקיד. רק באנגליה כזאת קוסם יכול להתלוות לוולינגטון במלחמותיו בפורטוגל ובספרד ולסייע לו לגבור על נפוליאון; רק באנגליה הזאת טירופו של המלך ג'ורג' השלישי יכול להיות קשר הדוק לבני פיות; ורק באנגליה כזאת אפשר לחשוב להעלות בן עבדים כושי למלוכה.

מילה או שתיים מגיעות גם לקסם עצמו. הקסם האנגלי רחוק מאוד מלהיות קסם "הארי פוטרי" וגם לא "גנדלפי". אין בו שרביטי קסם יורי ניצוצות, וגם לא לחשים עתיקים לפתיחת דלתות. בניגוד לאלה, הקסם שיצרה קלארק הוא קסם ארצי מאוד ומוחשי מאוד – משחקים יצירתיים באיתני הטבע. זהו קסם של אדמה, מים, אש ואוויר, קסם שיכול ליצור אשליות של ספינות מטיפות גשם, להעביר גבעות וערים ממקום למקום, לגרום לפסלים לדבר וליצור מבוכים. וכקסם הנובע מן הטבע, אין בו מסתורין. פליאה, בהחלט – אפילו בשפע, אך לא מסתורין, לא דבר ערטילאי החורג מן ההבנה האנושית. בעיני, לפחות, יש משהו מקסים ביחס הזה לקסם.

והקסם יכול גם להיות מסוכן. שיבת הקסם לאנגליה גובה מחיר, אם כי עד שלב מאוחר למדי רוב הדמויות כלל אינן מודעות אליו. מעשה פזיז שעשה נורל בתחילת דרכו המיט גורל נורא על שני אנשים, ובהמשך יסבך גם את סטריינג' באופן חסר תקנה. כל זה קורה כשברקע אורבים ללא הרף צלו הכבד של המלך העורב ונשפיהם הליליים של בני הפיות. ככל שגוברת שליטתם של נורל וסטריינג' בקסמים, כך גוברת גם הסכנה, ומשתנה היחס לו הם זוכים מהממשל האנגלי ומהציבור הרחב.

חרף כל השבחים, "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל", אינו מומלץ בהכרח לכולם. בראש ובראשונה הוא ארוך, אולי אף ארוך מדי. הוא מסוג הספרים שירתקו חלק מהקוראים וימשיכו להטריד אותם זמן רב אחרי תום הקריאה, אך ישעממו אחרים במהלכה. הקצב האטי וההתמקדות הרבה בפרטים קטנים באים לעתים על חשבון העלילה והעניין. לא אומר שהספר הצליח לשבות אותי לכל אורכו, אבל בסופו, ואחרי שסיימתי לקרוא אותו, איני יכול אלא להמליץ עליו בחום.