קצת לפני חג המולד חטפו חייזרים את אמא של תשר טוצ'י (חברים רשאים לקרוא לה "טיפ") והדביקו לה שומה על העורף. לא עברו אלא ימים מעטים והם חטפו את אמה שלה פעם נוספת, ומיד אחרי כן פלשו לכדור הארץ וכבשו אותו בקלות רבה. לבני האדם לא היה סיכוי. עכשיו טיפ יוצאת למסע ברחבי ארצות הברית כדי להתאחד עם אמה, ועל הדרך אולי להציל את האנושות מאבדון.

החייזרים הכובשים, שמכונים בּוּבִים, הם לא היצורים הכי נחמדים ביקום. יש להם הרבה יותר מדי גפיים, הם מחולקים לשבעה מינים שמסבכים נורא את תהליך הרבייה שלהם, ומדיפים ריח של דגים. והם גם שחצנים נורא ומזלזלים מאוד בבני האדם, ויש להודות שדי בצדק – בני האדם באמת פרימיטיביים ועלובים. חוץ מזה, כל מה שהם יודעים עלינו הגיע משידורי טלוויזיה.

למרות זה הבובים הם בסך הכול כובשים נדיבים, בדרכם השפלה והקטנונית. הם מואילים בטובם לרכז את בני האדם בשמורות, מספקים להם מילקשייק ממשכפלים, ואם הם כבר יורים זה בדרך כלל בפסלים. אבל לבובים יש אויבים, הגורגים, שנוהגים להשתלט על כל עולם שהבובים כבשו לפניהם, לשעבד את תושביו ולהרוג אותם. הם גם מכוערים נורא, מסריחים והנורא מכול – הם שונאים חתולים. וכשגם הם מגיעים לכדור הארץ, המצב באמת מסתבך.

טיפ בת ה-11 היא ילדה רבת תושייה. בשבועות שאחרי החטיפה של אמה היא מסתדרת לבדה, וכשהבובים לוקחים את כל תושבי ארה"ב לפלורידה היא מעדיפה לנסוע לחיפוש משלה במכונית המשפחתית, עם פחיות שימורים קשורות לנעליים כדי להגיע לדוושות. למסע מצטרפים החתולה פיג, שמסרבת לעזוב אותה, ואורח לא קרוא נוסף – ג'יי-לו, בוב פליט שעשה טעות גדולה ועכשיו נאלץ לברוח מחבריו תאבי הנקם. המסע יוביל אותם ברחבי ארצות הברית, דרך המנהרות שמתחת לדיסניוורלד ומגרשי הגרוטאות של רוזוול, כשמסביב ניטשת מלחמה בין הבובים לגורגים שבני האדם משמשים בה כלי משחק נוסף.

את הספוילר הגדול הספר עושה מיד בהתחלה – האנושות ניצחה והחייזרים גורשו. אדם רקס, הסופר, כתב את "יום סמק הגדול" כשלושה דו"חות שכתבה טיפ לתיאור מסעותיה. את שני הראשונים היא כותבת כביכול בגיל 13 לתחרות חיבורים בנושא "מה מסמל עבורי יום סמק הגדול", כלומר חיבורים על היום שבו החייזרים ומנהיגם סמק הסתלקו מכדור הארץ. את השלישי, הארוך ביותר, היא כותבת לעצמה.

המבנה הזה משמעותי ומכתיב את כל המבנה של הספר. קודם כל הוא מחייב שהספר יהיה כתוב בגוף ראשון ומנקודת מבטה של ילדה. התוצאה היא כתיבה חיננית למדי בגובה העיניים, אינטליגנטית וילדותית אך לא מתיילדת. עולם המושגים מתאים לילדה וכך גם אוצר המילים והסגנון. המתרגמת, נעה שביט, התמודדה בהצלחה עם הסגנון המאתגר הזה, הרווי במשחקי מילים. רוב הזמן הוא עובד היטב ומוסיף לספר חן. מפעם לפעם הסגנון הילדותי הופך מוגזם מעט והמגניבות של טיפ הופכת טיפה מאולצת.

אותו דבר נכון גם להומור ששזור בספר לכל אורכו. רוב הזמן הוא חינני – הדמויות נלעגות כשצריך, ה"רעים" גרוטסקיים וגם הטובים רחוקים משלמות. התוצאה היא קומדיה מלאה הומור וגיחוך. רוב הזמן זה נהדר, אבל מפעם לפעם נדמה שרקס להוט מדי להצחיק גם כשהסיפור לא דורש את זה.

האלמנט השני שמשפיע מאוד על הסגנון הוא האיורים – מעין תמונות פולרויד מצוירות שמשמשות אילוסטרציה למתרחש ברגעי מפתח, ולצדן קטעי קומיקס קצרים שצייר לכאורה ג'יי-לו כדי להסביר לטיפ דברים על עולמו. הממד החזותי מאוד משמעותי לספר ומוסיף לקריאה רובד נוסף של הנאה בצורה לא מאולצת שמשתלבת מצוין בטקסט. מבחינה טכנית המהדורה העברית משלמת על כך פה ושם בבעיות עימוד קטנות, כשהעמודים הכתובים מסתיימים מוקדם מדי כדי לפנות מקום לתמונה שתפתח את העמוד הבא, אבל אלה באמת דברים שוליים בהתחשב בהוצאה המוקפדת והנקייה של הספר.

נקודת תורפה קצת יותר גדולה היא העובדה שהספר מאוד אמריקאי. אין כמובן בעיה עם ספר שמתרחש בתרבות אחרת משלנו – בדיוק בשביל זה קיימים תרגומים. הבעיה נוצרת במקומות שבהם הסופר בונה את הסיפור על עולם מושגים שנראה מובן מאליו לקוראים בארה"ב ויתפספס על הילד הממוצע בישראל.

דוגמה טריוויאלית לזה היא העובדה שמועדי המפתח בסיפור הם שני חגי מולד עוקבים, שהפכו כאן ליום כיבוש וחג שחרור. פחות טריוויאלית ויותר בעייתית היא הבחירה בשם "ג'יי-לו" לחייזר החביב שמתלווה לטיפ במסעה. לילדים אמריקאים בשנת 2007, מועד פרסומו של הספר במקור, ג'יי-לו היא ג'ניפר לופז, המגה-סלבית של התקופה, וכשחייזר קורא לעצמו על שמה זו הברקה שמובנת במבט ראשון. בתרבות של הקוראים הישראלים בשנת 2015 ג'ניפר לופז הרבה פחות משמעותית והכינוי שלה הרבה פחות מוכר. ייתכן שהיה עדיף לו המתרגמת הייתה מחליפה לדמות את השם למשהו אמריקאי שיהיה רלוונטי יותר לישראל.

"יום סמק הגדול" הוא ספר ילדים עם הרבה חן, שמתאים גם למבוגרים – בדיוק השילוב האהוב על אולפני דרימוורקס, שעשו על פיו את סרט האנימציה "בית" שהוקרן בארץ ממש לאחרונה. ילדה יוצאת עם חברים למצוא את אמא ולהציל את העולם – אולי נוסחתי, אבל בפירוש שילוב מנצח.

(הוצאת עוץ, 2015. מאנגלית: נעה שביט. 350 עמודים).

 הספר באתר ההוצאה

טעימות קריאה