…ואראה לך כמה עמוק נמשכת מחילת הארנב

צהוב

המחשבות של אנשים מכמירות לב. לא כי האנשים רעים כל כך, אלא מפני שהם כל כך טובים.

אף אחד הוא לא הרשע בסיפור החיים של עצמו. בשלב הזה בטח כבר קראת מחשבות של אלפי מוחות, וזה נכון. כולם רואים בעצמם בחור או בחורה הגונים, שרק מנסים להסתדר, ומתמודדים תמיד עם מתקפת הנסיבות והמערכת ועם מאות חארות מסביב. הם לא סתם מאמינים בזה בערך. הם מאמינים בזה באמת. את כמעט מאמינה בזה בעצמך, כשאת עמוק בתוך הקריאה. את רואה בבירור את מבנה הראיות שהם בנו כדי שיתמוך בנרטיב שלהם, וגם אם זה נראה לך טיפשי, את רואה למה הם לא יימלטו ממנו לעולם מתוך תוכם. את רואה איך כל עלבון, כל כישלון, גם אם הוא הגיע להם באמת, הוא בעיטה בבטן בלתי צפויה לחלוטין.

כשבחרת בגלולה הצהובה קיווית מאוד להפוך למרגלת, לכתבת רכילות או סתם לאשת המכירות הטובה ביותר בעולם. עכשיו המחשבה הזאת מחליאה אותך. גם ככה יש יותר מדי צער בעולם. את חושבת שכל אחד מהדברים האלה יפר פרטיות. לזמן קצר את מנסה להפוך לפסיכולוגית, אבל מתברר שאם את באמת יודעת כל דבר על הראש של המטופל שלך זה פוגע בטיפול בצורה מחרידה. שפרויד יגיד מה שהוא רוצה נגד מנגנוני הגנה, אבל בלעדיהם אתה חסר הגנה. הטיפולים שלך מוקדשים לחפירה מדוקדקת בגורמים העמוקים ביותר לחוסר בטחון אצל המטופלים שלך, שמתחלפים בהבטחות נואשות שהם בכל זאת אנשים טובים.

כמו כן, גברים. באופן מעורפל ידעת שגברים חושבים על סקס כל הזמן, אבל לא הבנת את ה… המממ… תכנים של חלק מהפנטזיות המיניות שלהם. בכלל חוקי לפנטז על הדברים האלה? את רוצה להיגעל מהם, אבל את מבינה שאם היית חרמנית כמוהם כל הזמן היית עושה בערך אותו דבר.

את נכנעת. את הופכת לשומרת יערות. לא מהסוג שעוזר לאנשים לטייל ביער. מהסוג השני. הסוג שבו את מבלה את זמנך בבקתה קטנה בלב ההרים ולא מדברת עם איש לעולם. הנפש החיה היחידה שאת נתקלת בה היא דוב אקראי. הוא תמיד חושב שהוא דוב טוב, דוב הגון, שהעולם שונא-הדובים מתנכל לו אישית. את לא עושה דבר שיגרום לו לזנוח את המחשבה הזאת.

ירוק

הדבר הראשון שאתה עושה אחרי שנטלת את הגלולה הירוקה הוא להפוך לדרור. אתה נוסק מעל הנוף, ולראשונה בחייך אתה מרגיש חופשי באמת.

אתה שורד בערך חמש דקות לפני שנץ עט עליך ואוחז בך. מתברר שיש סיבה מצוינת לכך שדרורים אמיתיים לא נוסקים כל היום באין מפריע בשמיים הפתוחים. רגע לפני שעצמותיך נטחנות ומתפצחות במקורו האימתני, אתה שב לצורת אנוש. אתה צונח כאבן. אתה צריך להפוך שוב לדרור, אבל הנץ עדיין שם, נאחז באחת מרגליך ומסרב להניח לעיכוב הזמני הזה לגרום לו לוותר על השלל שמצא. אתה מנופף בזרועותיך כאחוז טירוף וצועק עליו, בניסיון להפחיד אותו. בסופו של דבר הוא עף משם ומרגיש מרומה, ואתה חוזר להיות דרור ברגע האחרון שבו אתה עוד מספיק לנחות נחיתה רכה יחסית.

אחרי כמה שבועות שאתה מושבת ומחכה שרגלך תחלים, אתה הופך לדג. הפעם אתה חכם יותר. אתה הופך לכריש עמלץ לבן, פסגת שרשרת המזון. אתה תחקור את פלאי המעמקים בתוך מכונת הרג בלתי מנוצחת.

טוב, בקיצור, ממש לא הוגן שיש דבר כמו עמלצים לבנים קניבליים ענקיים ואם היית יודע שככה הטבע עובד לא היית הולך בחיים על הגלולה הירוקה הזאת.

אתה נחלץ בכך שאתה הופך את עצמך ללווייתן כחול. שום דבר לא אוכל לווייתנים כחולים, נכון? אתה זוכר את זה משיעורי ביולוגיה. זה בטח נכון.

הדבר האחרון שאתה שומע זה מישהו צועק ביפנית "מצאנו אחד!" הדבר האחרון שאתה מרגיש זה את הצלצל החודר לגולגולתך. הכל מחשיך.

כחול

טוב, אז את רואה את פירנצה ואת ירושלים ואת קיוטו באחר צהריים אחד של הרפתקאות. את משתגרת לפסגת האוורסט כי הוא שם, ואז ממשיכה לתחתית שקע מריאנה. את מבקרת ביער הגשם באמזונס, במדבר סהרה ובקוטב הדרומי. נדרש לך בערך שבוע למצות את כל אתרי התיירות המעניינים. מה הלאה?

את הולכת לירח, ואז למאדים, ואז טיטאן. מתברר שהם משעממים אפילו יותר. אחרי שאת מתגברת על שיכרון החושים מעצם היותך על מאדים, אין הרבה מה לעשות שם מלבד להסתכל על סלעים. את תוהה איך הקיוריוסיטי שרדה כל כך הרבה זמן בלי למות משעמום.

את ממשיכה לשדות רחוקים יותר. את אלפא קנטאורי A מקיפים חמישה כוכבי לכת. השני מכוסה במים, אבל את לא רואה באוקיינוס שום דבר שנראה חי. ברביעי יש שסע עמוק, כאילו הוא כמעט התפצל לשניים. בחמישי יש הרים מוזרים דמויי נטיפים.

מה שיהיה מעניין באמת זה כוכב נוסף עם חיים, אולי חיים תבוניים. את משתגרת יותר ויותר רחוק. טאו בלווייתן, אפסילון בארידנוס. ליבת הגלקסיה. כמות הגיאולוגיה שאת רואה תגרום למדענים בכדור הארץ להשתבץ מהתרגשות במשך מאה השנים הקרובות, אם רק היית מספרת להם על זה, לא שאת מספרת. אבל אין שום דבר חי. אפילו לא מלפפון ים.

עכשיו את חוזרת לכדור הארץ לעיתים פחות ופחות תכופות. מוות מרעב הוא סכנה גופנית, אז אין לך סיבה לחשוש, אם כי לפעמים היית רוצה לנוח ולאכול ארוחה חמה. אבל אחר כך את חוזרת לעבודה. את מתחילה לחשוב ששביל החלב הוא מבוי סתום מת. מה עם אנדרומדה…?

כתום

מעולם לא באמת הבחנת כמה חסרי כישורים כולם, או כמה זה מעצבן אותך.

היית יועץ, יועץ טוב, אבל חשבת שאם תשלוט בכל הכישורים האנושיים תהיה טוב יותר. אז נטלת את הגלולה הכתומה. למחרת אתה הולך לייעץ לחברת הייטק על האופן שבו הם מנהלים את המתכנתים שלהם, ואתה מבין שלא רק שהם מנהלים גרוע את המתכנתים שלהם, אלא שגם המתכנתים לא כותבים קוד טוב במיוחד. אתה יכול לכתוב את התוכנה שלהם בחצי מהזמן. המשרד שלהם מאורגן בצורה לגמרי לא תואמת לעקרונות הארגונומיים, ובתרגום לסינית של הוראות ההפעלה למשתמש שלהם יש כמה שגיאות שכל מי שיש לו ידע אנציקלופדי של פסוקים במנדרינית יכול לעלות עליהן.

קראת פעם על משהו שנקרא אמנזיית גל-מאן, מצב שבו פיזיקאים מזהים שכל מה שאומרים בתקשורת על פיזיקה מוטעה במידה מגוחכת אבל חושבים שהשאר בסדר, רופאים מזהים שכל מה שאומרים בתקשורת על רפואה מוטעה במידה מגוחכת אבל חושבים שהשאר בסדר, וכן הלאה. אין לך אמנזיית גל-מאן. כולם גרועים בכל דבר כל הזמן, וזה מעצבן אותך.

אתה זוכה למוניטין כאדם מבריק ומפחיד גם יחד. כולם מכבדים אותך, אבל איש לא רוצה להעסיק אותך. אתה עובר מענף לענף, ולרוב אתה עושה עבודות עבור האנשים בחלונות הגבוהים, שעבודתם חשובה עד כדי כך שהצורך לבצע אותה נכון גובר על רצונם לא לבוא איתך במגע.

באחת השנים אתה מקבל הצעה שאתה לא יכול לסרב לה ממלך סעודיה. הוא חושש מחתרנות במשפחת המלוכה ורוצה שתייעץ לו איך להבטיח את יציבות הממשל שלו. אתה נוסע לריאד ומגלה שמצב המדינה כולה מחפיר. כוחות הביטחון שלו מורכבים ממטומטמים, אבל גם המלך מטומטם, והוא מסרב להאמין לך או להקשיב להמלצותיך. הוא אומר לך שלא יכול להיות שהמצב עד כדי כך גרוע. אתה אומר שתוכיח לו שכן.

לא בדיוק תכננת להפוך למלך סעודיה. זה פשוט קרה כשההדגמה שלך איך המורדים בצבא עלולים לבצע הפיכה התנהלה טוב יותר מהצפוי. לפעמים אתה שוכח כמה כל האחרים חסרי כישורים. אתה צריך להזכיר את זה לעצמך כל הזמן. עכשיו אתה שקוע בבניית הבירה החדשה שלך. איך ייתכן שאף אחד מלבדך לא מבין כלום בתכנון עירוני?

אדום

אתה בוחר בגלולה האדומה. כוח הזרוע! זה מה שהחברה הזאת, של המאה העשרים ואחת, מעריכה, נכון? יש אנשים שאומרים לך שלא, אבל לא נראה שלהם יש הרבה כוח זרוע, אז מה הם כבר מבינים?

אתה הופך למרים משקולות. אתה יכול להרים אלפי קילוגרמים ביד אחת, ולכן גובר בקלות על המתחרים ומוכתר במה שלא יהיה שמוכתרים בו כשמנצחים בתחרויות הרמת משקולות. אבל אתה לא מקבל בזכות זה חוזי חסות שמנים. אף אחד לא רוצה שהפרזנטור שלו יהיה מפתח גוף בלי קוביות בבטן, ואף על פי שהיית די שרירי, אתה נהיה יותר ויותר כחוש. המאמנת האישית שלך אומרת לך שמסת שרירים בונים רק בעבודה קשה שמאתגרת את גבולות היכולת שלך, אבל לא נראה שליכולות שלך יש גבולות. הכל כל כך קל לך, כך שגופך פשוט מושך בכתפיו ועושה את זה בלי מאמץ. איכשהו כוח הזרוע שלך לא הצליח לחזות את האפשרות הזאת. אילו רק יכולת לפתור את הבעיה שלך על ידי חוזק עצום.

אולי האינטרנט יכול לעזור. אתה מגגל "עצות גלולה אדומה". נראה שהאתרים שאתה מקבל לא בדיוק עוסקים בבעיה הייחודית שלך, אבל הם מרתקים מאוד. אתה לומד הרבה דברים מפתיעים שלא ידעת קודם על תפקידי מגדר. נראה שנשים אוהבות גברים שיש להם כוח זרוע. זה תואם לרצונך!

אתה עוזב את חוג מפתחי הגוף ומתחיל לפקוד את מועדוני הלילה, שם אתה מתרברב ללא הרף בכוח הזרוע שלך כדי להוכיח איזה זכר אלפא אתה. נראה שהרבה אנשים נחרדים מבחור כחוש ללא שרירים, שניגש אל כל אישה שהוא רואה ומתרברב בכוח הזרוע שלו, אבל האינטרנט אומר לך שזה בגלל שהם זכרי בטא נבגדים שמסתובבים בין הרגליים.

מישהו אמר לך פעם שאתרי אינטרנט יכולים לפעמים לא לדייק. אתה מקווה שזה לא נכון. איך תוכל להבין איזה אתר לא מדייק בעזרת כוח הזרוע?

ורוד

תמיד היית יפה, אבל מעולם לא יפה יפה. היו בחורים שאהבו אותך, אבל הם לא היו אלה שרצית. זה היה לא הוגן וריסק לך את הלב, אז נטלת את הגלולה הוורודה, כדי שאף אחד לא יוכל לא לאהוב אותך יותר.

את מוצאת את טיילר. טיילר הוא חתיך. הוא מעולם לא התעניין בך, גם אם מאוד התאמצת לפלרטט איתו. את נוגעת בזרועו. אור ניצת בעיניו.

"נשק אותי", את אומרת.

טיילר מנשק אותך, ואז עולה על פניו מבט מוזר. "למה אני מנשק אותך?" הוא שואל. "אני מצטער, לא יודע מה עבר עלי". ואז הוא מסתלק.

את מצטערת שלא חשבת יותר לעומק לפני שקיבלת כוח על שגורם לאנשים לאהוב אותך כשאת נוגעת בהם, אבל נעלם בפעם השנייה שאת נוגעת בהם. העובדה שאנשים אוהבים אותך הופכת פחות סקסית כשאת לא יכולה לגעת בהם. את מתחילה לפתח תחושת אחווה עמוקה עם המלך מידאס.

את מפסיקה לצאת עם אנשים. מה הטעם? הם יפסיקו לאהוב אותך בפעם השנייה שתגעי בהם. את חיה לבד עם כמה חתולים שמגרגרים כשאת מלטפת אותם, ואז נושפים כשאת מלטפת אותם שוב.

ערב אחד את בבר, שותה כדי לשכוח את הצרות, וגבר ניגש לשולחן שלך. "היי!" הוא אומר. "שיער נחמד! הוא אמיתי? אני האיש הכי חזק בעולם". הוא מרים את השולחן שלך מעל ראשו ביד אחת כדי להדגים. את נשבית מיד בקסמי כוח הזרוע שלו וההתנהגות של זכר אלפא. את חייבת שהוא יהיה שלך.

את נוגעת בזרועו. אור ניצת בעיניו. "בוא איתי הביתה", את אומרת, "אבל אל תיגע בי".

נראה שהבקשה האחרונה קצת מוציאה לו את הרוח מהמפרשים, אבל התשוקה שלו בוערת וחזקה והוא יעשה כל מה שתבקשי. אתם עוברים לגור ביחד ומתחתנים אחרי כמה חודשים ללא מגע. מדי פעם את תוהה איך יהיה ללטף אותו, או להרגיש את הזרוע הכחושה שלו על כתפך, אבל זה לא מטריד אותך במיוחד. את שמחה פשוט לבלות בקרבתו, ולהתענג על כמה שהוא חזק וגבר אלפא.

אפור

טכנולוגיה! זה מה שהחברה הזאת, של המאה העשרים ואחת, מעריכה, נכון? נכון! לדוגמה, מאז שנטלת את הגלולה האפורה, נתח הולך וגדל של התל"ג במדינה יצא מכספומטים שנתנו לך כסף מזומן כי ביקשת מהם לעשות את זה.

המזל שלך תם בסופו של דבר מחוץ לבנק בקנזס, כשחוליה שלמה של סוכני אף-בי-איי. אורבת לך. לרגע אתה שוקל לעשות להם את התרגיל של הסנאטור פלפטין, אבל הזהירות מנצחת ואתה מניח להם לעצור אותך.

מאחר שאתה לא רוצה למצוא את עצמך על שולחן הניתוחים ברוזוול, אתה מסביר שאתה האקר-על רגיל לגמרי. הממשלה מציעה לך עסקת טיעון: הם יבטלו את ההאשמות נגדך אם תעזור לצבא בענייני ביטחון סייבר. אתה חושש שגילו ששיקרת, עד שאתה מבין שאתה בעצם באמת האקר-על. אז אתה מצטרף לסוכנות לביטחון לאומי ופוצח בקריירה מזהירה של פריצות לבסיסי נתונים רוסיים, כיבוי צנטריפוגות אירניות וריסוק המחשבים הצבאיים הסיניים בזמנים בלתי נוחים. איש לא חושד שאתה לא סתם מתכנת מעולה.

ושוב, המזל שלך תם. המפעילים שלך מבקשים שתפרוץ לקבצים האישיים של השחקן החדש והמסתורי שהופיע על במת העולם, אדם בשם ויליאם, שכנראה בנה לעצמו אימפריה במזרח התיכון. אתה לא מוצא שום דבר מרשיע מדי, אבל אתה מוסר את מה שמצאת.

כעבור כמה ימים, אתה שוכב במיטה על סף שינה כשמישהו פורץ פתאום מבעד לחלון שלך ומנופף באקדח. אתה חושב מהר ואומר לאקדח להתפוצץ בידיו. דבר לא קורה. האיש צוחק. "זה אקדח הסוואה", הוא אומר. "הוא כאן רק כדי להפחיד אותך. אבל אם תטריד שוב את המלך ויליאם, בפעם הבאה אגיע עם סכין אמיתית מאוד". הוא קופץ בחזרה החוצה מהחלון. אתה מתקשר למשטרה, וסוכנות הביון המרכזית והסוכנות לביטחון לאומי מתערבות כמובן, אבל הם לא מצליחים לתפוס אותו.

אחרי זה, אתה תמיד מסתכל מעבר לכתפך. הוא ידע. איך הוא ידע? רמת הכישורים הבלשיים הדרושה כדי לאתר אותך ולגלות את הסוד שלך – היא מדהימה! מיהו המלך ויליאם הזה?

אתה אומר למפעילים שלך שהתפקיד לא מתאים לך יותר. הם מתחננים, משדלים, מאיימים להחזיר אותך לכלא, אבל אתה עומד על שלך. בסופו של דבר הם מציבים אותך בתפקיד קל יותר בשגרירות במוסקבה. אתה גורם לטלפון של ולדימיר פוטין לצלצל בשעות מוזרות בלילה, כדי שלעולם לא יישן מספיק ולא יוכל לחשוב בצלילות מלאה. זאת עבודה קלה אבל מספקת, ומתנקשים לא מטרידים אותך יותר.

שחור

אתה יודע ברמה האינטלקטואלית שיש אנשים שהיו בוחרים משהו אחר במקום הגלולה השחורה, כמו שאתה יודע ברמה האינטלקטואלית שיש אנשים שיורים בבתי ספר. זה לא אומר שאתה מצפה להבין את זה אי פעם. פשוט היית רוצה לקחת את הגלולה השחורה לפני שהיית צריך להחליט איזו גלולה לקחת, כדי שתוכל לנתח את העתיד האפשרי שלך עם כל אחת מהן ולקבל החלטה מושכלת יותר. אבל לא שהבחירה הייתה קשה במיוחד.

העיקרון הבסיסי הוא זה – בהינתן הבחירה בין א' וב', אתה מחליט בכובד ראש לעשות את א', ואז אתה רואה איך נראה העתיד. אז אתה מחליט בכובד ראש לעשות את ב', ועושה אותו דבר. כך אתה יכול לקבוע את הבחירה המיטבית בכל מצב, בהתייחס לאופק הזמן של חודש אחד. אולי לא תוכל להחליט באיזו קריירה לבחור, אבל אין ספק שתעבור את ריאיון העבודה בהצטיינות.

כמו כן, די קשה להבחין בין מילישנייה בעתיד לבין ההווה, כך ש"ראיית" מילישנייה לתוך העתיד נותנת לך ידע פחות או יותר מושלם על מצבו הנוכחי של העולם.

מרוב שאתה מרוצה מזה שאתה יודע הכל ומהיכולת שלך לבחור בחירות כמעט-מושלמות, חולפת כמעט שנה עד שאתה מבין את הטווח האמיתי של הכוח שלך.

אתה מחליט, ביום הראשון של כל חודש, לכתוב את כל מה שאתה רואה בדיוק חודש קדימה, אבל מה שתראה בעוד חודש הוא פיסת הנייר שעליה כתבת את מה שתראה בעוד חודש מאז. ככה אתה יכול לשלוח לעצמך הודעות ממרחק עתידי שרירותי – לפחות עד מותך.

כשאתה מנסה את זה אתה רואה את עצמך בעוד חודש בעתיד, מסיים מכתב שזה מה שכתוב בו:

אני של העבר היקר:

בשנת 2060, מדענים ממציאים חיסון אלמוות. בשלב הזה אנחנו כמובן עשירים להפליא ואנחנו בין האנשים הראשונים שמשתתפים בזה. בשילוב היכולת שלנו להימנע מתאונות על ידי הסתכלות אל העתיד, הצלחנו לשרוד זמן ארוך במידה מפתיעה.

אני שולח לך את זה משנת 963,445,028,777,216. אנחנו בין מאה האנשים האחרונים החיים ביקום. השמיים שחורים ונטולי כוכבים; ההתקדמות הבלתי נמנעת של האנטרופיה צמצמה כמעט את כל המסה והאנרגיה לחום בלתי שמיש. הסופרקונפדרציה של קבוצת הבתולה, היחידה הפוליטית המרכזית בשלב זה של ההיסטוריה, קיבצה את המגטונים האחרונים של משאבים שמישים על התחנה הזו, כדי שלפחות עמדה אחת של האנושות תוכל לשרוד זמן רב אחרי שכל כוכבי הלכת ייכנעו. התחנה ממלאת את ייעודה כבר קרוב למיליארד שנים, אבל יש הדלק שלנו יספיק רק לשבועות ספורים. אחרי זה לא תישאר יותר אנטרופיה שלילית ביקום, פרט לגופותינו. ראיתי חודש קדימה לעתיד. איש לא בא להציל אותנו.

בטריליוני השנים האחרונות, מיטב מדענינו חקרו איך אפשר להפוך את כיוון האנטרופיה ולהציל את היקום, או איך להימלט ליקום אחר שנמצא בשלבי ניוון מוקדמים יותר, או איך לאסוף אנרגיה מהחום הסביבתי שממלא כעת את רוב השמיים. כל המשימות האלה הוכחו בלתי אפשריות. לא נותרה כל תקווה, חוץ מדבר אחד.

אי אפשר לראות את העתיד, אפילו לא חודש אחד קדימה. הגלולה השחורה שלנו מפרה בדרך כלשהי את חוקי הפיזיקה. למרות שחקרנו בכל הקוסמוס, לא מצאנו מינים חייזריים, או סימנים לכך שמינים חייזריים התקיימו אי פעם. ועם זאת, מישהו יצר את הגלולה השחורה. אם נבין את הכוח הזה, אולי נוכל להיעזר בו כדי להציל את המציאות מהניוון הבלתי נמנע.

בכך שאני שולח לך את ההודעה הזאת, אני משמיד את כל קו הזמן שלי. אני עושה את זה בתקווה שאתה, באביב חסר הדאגות של היקום, תצליח למצוא את מי שיצר את הגלולות האלה ולחמוק מהכיליון כפי שאנחנו לא הצלחנו לעשות.

שלך,

אתה מכמעט קוודריליון שנים בעתיד

מערכה שנייה

אדום

אתה הולם בשק החבטות. הוא מתפוצץ ומרסס את כל החדר במילוי-של-שק-חבטות! אתה יודע שזה יקרה! זה קורה תמיד כשאתה הולם בשק חבטות! אשתך ממש מתרגזת ואומרת לך שאין לנו מספיק כסף לקנות כל הזמן שקי חבטות חדשים, אבל נשים שונאות שמקשיבים למה שהן אומרות! האינטרנט אמר לך את זה!

פעמון הכניסה מצלצל. אתה תולש את הדלת מציריה במקום לפתוח אותה, רק כדי להראות לה מי הבוס. על המפתן עומד איש בלבוש שחור. הוא לובש גלימה שחורה, ופניו מוסתרות בברדס שחור. הוא מרים עליך נשק.

זאת נראית כמו אחת מבערך 100% הבעיות שאפשר לפתור בכוח הזרוע! אתה מסתער על האיש, אבל למרות מהירות העל שלך הוא סוטה מדרכך בקלות, אפילו בחן, כאילו ידע מהרגע הראשון שתעשה את זה. הוא לוחץ על ההדק. אתה קופץ מדרכו, אבל מסתבר שזה יותר לתוך דרכו, כי הוא ירה בדיוק במקום שאליו קפצת. משהו כאן נראה לך מוזר מאוד. המחשבה המודעת האחרונה שלך היא שהלוואי שהיה לך מספיק כוח זרוע כדי להבין מה קורה.

ורוד

את חוזרת הביתה מהעבודה לסלון מלא חלקי-שק-חבטות. בעלך לא בבית. את מבינה שהוא ידע שאת הולכת לנזוף בו על זה שהשמיד עוד שק חבטות, והחליט להיעלם. זה נמשך עד שאת נכנסת למטבח ורואה אדם בלבוש שחור לגמרי, יושב ליד השולחן, כאילו ציפה לך.

את נבהלת, ואז את מושיטה יד כדי לגעת בו. אם הוא רוצח סדרתי או משהו, את תפתי אותו, תסובבי לו את הראש, ואז תצווי עליו לקפוץ מצוק כדי להוכיח את אהבתו אליך. לא מדובר בדברים שעוד לא עשית בעבר, למרות שאת לא אוהבת לחשוב על זה יותר מדי.

רק שלאיש הזה אין עור חשוף בשום מקום. הגלימה שלו מכסה את כל גופו, ואפילו על ידיו יש כפפות. את מנסה להגיע ולגעת בפניו, אבל הוא מתרחק ממך בלי כל מאמץ.

"תפסתי את בעלך", הוא אומר, אחרי שאת זונחת את הניסיון לכבול אותו בקסמייך. "הוא חי ונמצא במקום בטוח".

"אתה משקר!" את עונה. "הוא לא היה נכנע לאיש בחיים! הוא יותר מדי זכר אלפא!"

האיש מהנהן. "יריתי בו בחומר הרדמה לפילים. הוא נעול בתא טיטניום מתחת לחמישה עשר מטר מים. אין לו שום דרך להימלט בעזרת כוח הזרוע. אם את רוצה לראות אותו שוב, תצטרכי לעשות מה שאגיד לך".

"למה, למה אתה עושה לי את זה?" את אומרת בבכי.

"אני צריך את אמונם של אנשים מאוד מיוחדים", הוא אמר. "הם לא יקשיבו לי סתם כי אני מבקש מהם, אבל אולי הם יקשיבו לי מפני שאת מבקשת מהם. אני מבין שגם את די מיוחדת. עזרי לי להשיג את מי שאני רוצה, וכשנסיים כאן, אשחרר אותך ואת בעלך".

בקולו יש קרח. את רועדת.

אפור

הלילה עם המתנקש היה מפחיד מאוד. נשבעת לא להתערב שוב בענייניו של המלך ויליאם. למה אתה שוקל את זה בכלל?

"בבקשה?" היא אמרה, עם עיני הכלבלב הגדולות שלה.

אה, כן. היא. היא אפילו לא יפה כל כך. טוב, יפה, אבל לא יפה יפה. אבל איכשהו, כשהיא נגעה בך, הרגשת כמו בסרטים האלה ששומעים בהם מקהלת מלאכים שרים ברקע. אתה תעשה כל מה שהיא תבקש. אתה יודע את זה.

"אנחנו צריכים לדעת את תוכנית המבנה של מתחם הארמון", אמר האיש בשחור. הוא איתה? הם יוצאים ביחד? אם הם יוצאים ביחד אתה תהרוג אותו. לא משנה כמה הוא מפחיד, אתה לא מוכן לשום תחרות. אבל סביר להניח שהם לא יוצאים ביחד. אתה מבחין שהוא נרתע ממנה. הוא מפחד שהיא תיגע בו.

"והעזרה חייבת לבוא ממני?"

"אני… אה… ערכתי סימולציות של מאות דרכים שונות שמאפשרות להגיע אל המלך. אף אחת מהן לא הייתה מבטיחה במיוחד. סידורי הביטחון שלו מושלמים. רק היכולות המיוחדות שלך יוכלו לעזור לנו".

אתה מתיישב ליד הצג שלך. חיבור האינטרנט איטי; לוושינגטון אין עדיין סיב אופטי. אתה גר כאן כבר שנתיים, במעין פרישה, מאז שהמלך ויליאם השתלט על רוסיה ושמט את הקרקע מתחת לעסקי הרגזת-פוטין. ויליאם שולט עכשיו בכל העולם הישן, לפי מה ששמעת, והוא גם המזכיר הכללי של האו"ם והאפיפיור של הכנסייה הקתולית והקופטית. ארצות הברית חיה איתו לכאורה בדו-קיום ידידותי, אבל אתה שומע שתומכיו צוברים יותר ויותר כוח בקונגרס.

תוך כמה דקות של עבודה, המסמכים שאתה צריך כבר נמצאים בידך. "כרגע הוא מבלה את רוב זמנו במתחם ברומא", אתה אומר. "יש חמש מערכות אבטחה שונות. אני יכול לנטרל ארבע מהן. האחרונה היא שילוב מורכב של אלקטרוניקה ומכניקה שלא מחובר לשום מערכת מחשב שאוכל להתחבר אליה. הדרך היחידה לכבות אותה היא ממרכז הבקרה, ומרכז הבקרה נמצא בתוך המתחם".

האיש בשחור מהנהן, כאילו ציפה לזה. "בוא איתי", הוא אומר. "אנחנו נטפל בזה".

כחול

בשביל החלב יש מאה מיליארד שמשות. לכל אחת מהן יש בממוצע כוכב לכת אחד בערך – לחלקן יש יותר, אבל לרבות מהן אין כוכבי לכת בכלל.

אם את יכולה לחקור כוכב לכת אחד כל חצי שעה – ואת יכולה, לא נחוץ לך הרבה זמן להשתגר לכוכב, להתבונן מסביב כדי לחפש שם צמחים וחיות, ואז לעבור לבא בתור – יידרשו לך חמישה מיליוני שנים לפסול את האפשרות לקיומם של חיים בכל כוכב לכת בגלקסיה.

זה לא מעשי. ובכל זאת, את חושבת, החיים עשויים להתפשט. חיים שמקורם בכוכב לכת אחד עשויים ליישב בסופו של דבר את כוכבי הלכת ומערכות הכוכבים הסמוכים אליו. זה אומר שההימור הטוב ביותר שלך יהיה לדגום אזורים בגלקסיה, במקום לעבור כוכב אחרי כוכב.

זה מה שאת עושה. ראית עד כה בטח איזה מאה אלף כוכבי לכת. חלקם דלדלו את משאבי הדמיון שלך. עולמות שלמים שמורכבים מאחלמה. כוכבי לכת עם עשרות ירחים ששמי הלילה שלהם נראים כמו עץ מלא קישוטי חג המולד. כוכבים עם אוקיינוסים בצבע שחור-דיו או הרי נחושת ירוקים.

אבל אין חיים. אין חיים בשום מקום.

לפני כמה שנים הרגשת שאת מאבדת את הקשר עם האנושיות שלך. הכרחת את עצמך להבטיח שתבלי כל שנה שבוע בכדור הארץ כדי להיזכר בעולם היחיד שראית אי פעם מאוכלס. עכשיו המשימה הזאת נראית לך טרחה, עול מרגיז, אבל בדיוק בגלל זה הכרחת את עצמך להבטיח. כי ידעת שאת העתידית לא תעשה את זה אם לא תהיה חייבת.

את משתגרת לכפר ולשי קטן. כל כך הרבה זמן היית מנותקת מאנשים אחרים, כך שעדיף לך להתחיל בקטן. אין טעם להגיע ישירות לכיכר טיימס.

מישהי עומדת לידך. היא מושיטה את זרועה ונוגעת בך. את קופצת. איך היא ידעה שאת –"

"היי", היא אומרת.

את לא לסבית, אבל את לא יכולה להתעלם מכך שהיא האדם היפה ביותר שראית מימייך, ואת תעשי הכל למענה.

"אני צריך את עזרתך". איש בלבוש שחור עומד לידה.

"את צריכה לעזור לו", אומרת לך האדם היפה ביותר שראית מימייך, ואת יודעת מיד שתעשי כל מה שהוא מבקש.

כתום

אתה בחדר העבודה שלך, עובד על טיוטה של תקציב נשקי העל לשנה הבאה, ואתה שומע את הדלת נפתחת. ארבעה אנשים שאתה לא מזהה נכנסים פנימה. איש בלבוש שחור. איש אחר שלובש חולצה אפורה, משקפיים עבים והאם זה מגן כיס? אישה בוורוד, יפה, אבל לא יפה יפה. עוד אישה בכחול, שבוהה דרכך כאילו ראשה נמצא במקום אחר. כל חמש מערכות האבטחה שלך שקטות לגמרי.

אתה לוחץ על הכפתור כדי להזעיק את שומרי הראש שלך, אבל הוא לא פועל. אז אתה שולף את האקדח מתחת לשולחן העבודה שלך ויורה; במקרה אתה צלף אומן, אבל האקדח מתפוצץ לך בפנים. אתה מקשר. אדם מלפני הרבה שנים, שהיה לו הכוח לשלוט בכל טכנולוגיה.

אין זמן לחשוב עכשיו. אתה קם על רגליך; מזל שבמקרה יש לך חגורה שחורה בכל סוג של אומנות לחימה שהומצאה אי פעם. האיש באפור מנסה לשלוף נשק. אתה בועט לו בבטן לפני שהוא מספיק להגיע אליו, והוא מתמוטט. אתה עובר לאישה בכחול, אבל ברגע האחרון היא משתגרת לצידו השני של החדר. זה לא הוגן.

אתה מתכונן לעבור אל האישה בוורוד, אבל משהו ביציבה שלה, משהו במקומם של שותפיה, מעורר בך את המחשבה שהם רוצים שתתקוף אותה. במקרה אתה אומן בקריאת שינויים זעירים בשפת הגוף, אז זה ברור לך כאור השמש; במקום זה אתה מסתער על האיש בשחור. הוא סוטה הצידה בזריזות בכל התקפה שלך, כמעט כאילו הוא יודע מה אתה עומד לעשות לפני שאתה עושה את זה.

האישה בכחול משתגרת מאחוריך ובועטת לך בגב. חזק. אתה נופל, והאישה בוורוד אוחזת בידך.

היא ממש יפה. איך לא הבחנת בזה קודם? אתה מרגיש אימה גואה בך על כך שכמעט הכית את הפנים היפות האלה.

"אנחנו צריכים את עזרתך", היא אומרת.

אתה מאוהב מכדי שתאמר משהו.

"הגלולות", אמר האיש בשחור. "אתה יכול לייצר אותן?"

"לא", אתה אומר, בכנות. "ברור שניסיתי, אבל אני לא יודע אפילו איפה להתחיל ליצור קסם כזה".

"ואתה התמחית בכל העבודות והפעילויות האנושיות", אמר האיש בשחור. "מה שאומר שאת הגלולות לא יצר בן אנוש".

"אבל אין חייזרים", אמרה האישה בכחול. "לפחות לא בגלקסיה הזאת. חיפשתי אותם שנים. היא מתה לגמרי".

"בדיוק מה שחשבתי", אמר האיש בשחור. הוא פונה אליך. "אתה האפיפיור עכשיו, נכון? בוא איתנו. נצטרך אותך כדי לגרום לְבחור בצפון איטליה לתת לנו משהו חשוב מאוד".

צהוב

עכשיו אביב. העונה האהובה עלייך ביער. השלג נמס, פרחי הבר החלו לפרוח והדובים נעורים משנת החורף שלהם. את הולכת לאורך הנהר כשמישהי מזנקת מאחורי עץ ונוגעת בך. את צורחת, אך לפתע פתאום את רואה כמה היא יפה.

ארבעה אנשים אחרים מדשדשים מבין העצים. את חושבת שאחד מהם הוא אולי המלך ויליאם, קיסר העולם, אם כי זה לא ממש הגיוני.

"אתם בטח תוהים למה כינסתי את כולכם יחד היום…" אמר האיש בשחור. את לא באמת תוהה, לפחות לא במונחים האלה, אבל נראה שהאישה בוורוד מקשיבה לו בתשומת לב, כך שאת עושה מיד אותו דבר בתקווה להרשים אותה.

"בדרך כלשהי – ונראה שאף אחד מאיתנו לא זוכר איך בדיוק – כל אחד מאיתנו נטל גלולה שנתנה לנו כוחות מיוחדים. הכוח שלי היה לראות את העתיד. ראיתי עד קץ הזמן, וקיבלתי הודעה מהאנשים האחרונים ביקום. הם הטילו עלי את המשימה למצוא את האנשים שיצרו את הגלולות האלה ולשאול אותם איך אפשר להפוך את האנטרופיה.

"אבל לא יכולתי לעשות את זה לבד. ידעתי שיש עוד שבעה אנשים אחרים שנטלו גלולות. אחד מאיתנו – ירוק – מת. לאחר – אדום – אין מה לתרום. כל השאר כאן. בעזרת ורוד, כחול ואפור גייסנו את עזרתו של כתום והארגון העולמי שלו. עכשיו אנחנו מוכנים לשלב האחרון של התוכנית. צהוב, את יכולה לקרוא מחשבות של כל אחד מתמונה, נכון?

צהוב מהנהנת. "אבל זאת צריכה להיות תמונה אמיתית. אני לא יכולה לצייר איש מקלות ולהגיד שזה הנשיא ולקרוא את המחשבות שלו. ניסיתי את זה".

שחור לא נרתע. "בעזרת כתום, שבין הישגיו הרבים הוא גם האפיפיור הנוכחי, השגתי את תכריכי טורינו. ייצוג צילומי מושלם של ישו, שנוצר בטכנולוגיה לא ידועה במאה הראשונה לספירה. וישו, כך מספרים לי, הוא התגלמות של אלוהים".

"בתור האפיפיור הנוכחי אני מניח שאיאלץ להסכים עם ההערכה הזאת", אומר כתום. "אם כי כמזכיר הכללי הנוכחי של האו"ם, הדבקות הדתית הקנאית שלך בכתובים מטרידה אותי".

"כתום יכול לעשות כל דבר שבני אדם יכולים לעשות, והוא אומר שהוא לא מסוגל לייצר את הגלולות. כחול חיפשה בכל הגלקסיה ואומרת שאין חייזרים. זה משאיר רק חשוד אחד. אלוהים יצר בוודאי את הגלולות האלה, מה שאומר שהוא בטח יודע איך לעשות את זה. אם נוכל לקרוא את המחשבות שלו, נוכל לגנוב את סודותיו".

"כאפיפיור", אומר כתום, "אני חייב לגנות את זה בכל לשון. אבל כראש הקתדרה על שם לוקאס באוניברסיטת קיימברידג', עלי להודות שאני סקרן לנוכח ההזדמנות להרחיב את הידע שלנו".

שחור מתעלם ממנו. "צהוב, התואילי?"

את לא רוצה לקחת חלק בזה. "זה מטורף. כל פעם שאני קוראת את המחשבות של מישהו אני מצטערת על זה. אפילו אם זה ילד קטן או דוב או משהו כזה. זה מציף אותי. אני לא יכולה להתמודד עם כל האשמה והצער והחלונות המנופצים והכל. אין סיכוי שאגע במוח של אלוהים בכבודו ובעצמו".

"בבקשהההההה?" ורוד מבקשת, בעיני כלבלב גדולות.

"המממ", את אומרת.

"אתה לא יודע מה יהיה בכל מקרה?" שואלת כחול. "למה לא תגיד לה פשוט מה יקרה?"

"המממ", אמר שחור. "למעשה זה הדבר היחיד שלא הצלחתי לראות. אני מניח שהקשר עם אלוהים לא ניתן לחיזוי מעצם טיבו, או משהו".

"אני מרגישה ממש רע בקשר לזה", את אומרת.

"פלייייייז?" אומרת ורוד. היא באמת אומרת פלייייייז.

את נאנחת, לוקחת את התכריכים, ומביטה לתוך עיניו של תשליל ישו המוזר.

שחור

השנה היא 963,445,028,777,216 ואתה נמצא בתחנת חלל שמקיפה את ליבת הגלקסיה.

אחרי שהושטת לצהוב את תכריכי טורינו, הדבר הבא שאתה זוכר הוא שהתעוררת במיטת בית חולים. הרופאה אומרת לך שהיית בתרדמת בארבעים ואחת השנים האחרונות.

צהוב כנראה יצאה לגמרי מדעתה אחרי שקראה את המחשבות של אלוהים. אתה לא יודע את הפרטים ולא רוצה לדעת, אבל היא הסתערה מיד והשתמשה בכוחות העל שלה כדי לכבות את המוחות של כל מי שסבב אותה, כולל שלך ושלה. כולכם שקעתם בתרדמת, וסביר להניח שהייתם גוועים ברעב באמצע היער אלמלא חסידיו של כתום פצחו במצוד עולמי אחריו. הם החזירו אותו ואת חבריו לרומא, שם זכו לטיפול הרפואי הטוב ביותר, ובינתיים מונה עוצר לשלוט על הקיסרות שלו.

בתום ארבעים ואחת שנים כאלה לקתה צהוב בהתקף לב ומתה, וכך הוסר הכישוף ואתם, הנותרים, השתחררתם. פרט לכחול ואפור. גם הם מתו. כעת נותרו רק אתה, כתום וורוד.

אה, ואדום. מינית חבר להשגיח עליו בתא הכלא שלו העשוי טיטניום, וכשהתברר שאתה לא חוזר רחמיו נכמרו והוא שחרר את הבחור. אדום התפרנס מאז בקושי ממכירת סרטוני בניית הגוף הגרועים בעולם, שמרוב שהיו גרועים הם צברו מעין פופולריות מודעת לעצמה. איתרת אותו, וכשוורוד ראתה אותו לראשונה מזה למעלה מארבעים שנה, היא רצה וחיבקה אותו. הוא חיבק אותה בחזרה. רק אחרי כמה שעות שבהן כרכרו זה סביב זה, היא הבינה שלא קרה דבר כשנגעה בו בפעם השנייה. משהו משהו אהבת אמת משהו הכוח היה בתוכך כל הזמן הזה?

אבל לך היה דג גדול יותר לדוג. עוצרי הקיסרות של כתום לא היו מאושרים במיוחד לגלות שהמלך הסמלי שלהם קם פתאום מהמתים, ותקופה מסוימת היה מעמדו על כרעי תרנגולת. הוא ביקש שתהיה היועץ שלו, ואתה הסכמת. בעזרתך הוא השתלט מחדש על הכס. הפעולה הראשונה שעשה הייתה לממן את המחקר למציאת חיסון האלמוות ששמעת עליו, והוא התגלה בדיוק בזמן המיועד, בשנת 2060.

השנים חלפו. הקיסרות של כתום התחילה ליישב עולמות אחרים, ואז גלקסיות חדשות, עד שכעבור אלפי שנים היא שינתה את שמה לסופרקונפדרציה של קבוצת בתולה. אנשים חדשים נולדו. טכנולוגיות חדשות הומצאו. גבולות חדשים נכבשו. עד שבסופו של דבר החלו הכוכבים לכבות בזה אחר זה.

מול האיום הממשמש ובא של מות החום, בחר כתום לרכז את כל המשאבים שנותרו לו כאן, בתחנת חלל יחידה במרכז הגלקסיה, שתאריך ככל האפשר את הציפייה לכיליון הסופי. במשך מיליארדי שנים היא שרפה את מאגר הדלק שלה, עד שהכיליון הסופי קרב יותר ויותר.

ואז קרה נס.

אחרית דבר

אדום

תחנת החלל הזאת אדירה! יש בה לייזרים והולודקים והמון כוסיות לוהטות! וכל מה שאתה צריך לעשות זה לסובב טורבינה ענקית במשך כמה שעות ביממה.

אחד הגאונים בחלוקים הלבנים ניסה להסביר לך את זה פעם. הוא אמר שכוח הזרוע שלך הוא סוג של אי-היתכנות מדעית, כי אתה לא אוכל או שותה יותר מכל אחד אחר, ואתה לא נושם יותר חמצן מכל אחד אחר, ואתה בעצם די קטן וכחוש, אבל אתה עדיין מספיק חזק ומספיק מהיר כדי לסובב טורבינה ענקית אלפי פעמים בדקה.

הוא קשקש וקשקש על תרמודינמיקה. הוא אמר שכל תהליך אחר ביקום מנצל לכל היותר את אותה כמות אנרגיה שמשקיעים בו, אבל הכוח שלך נראה כמעט בלתי מוגבל למרות כמות האנרגיה שאתה צורך במזון. זה הופך אותך מיוחד, איכשהו. זה הפך אותך ל"מקור כוח חדשני" שיכול לפעול "במנותק ממקור אנתרופיה שלילית חיצוני". לא היית בטוח מה כל זה אומר, ולמען האמת המדען נראה לך כמו זכר בטא נבגד שמסתובב בין הרגליים. אבל הם הבטיחו לך שלא משנה מה יקרה, אם תסובב את הטורבינה הזאת כל יום, תוכל לקבל את כל הכוסיות הלוהטות שתרצה ולהיות זכר אלפא-על.

אפילו פגשת פעם את השליט הגדול, בחור שנקרא המלך ויליאם. הוא אמר לך שחלק מהאנרגיה שאתה מייצר משמשת להפעיל את התחנה, אבל השאר עובר לאחסון. שבמשך מיליארדי שנים, הם יצברו עוד ועוד אנתרופיה שלילית, עד שהיא תספיק כדי להתחיל את היקום מחדש. שזה יהיה מחזור – יקום חדש שיחזיק מעמד כמה מיליארדי שנים, ויקרוס לתוך תקופה אפלה שבה צריך לצבור אנתרופיה שלילית, ובעקבותיו יבוא עוד יקום.

כל זה עבר לך הרבה מעל לראש, אבל דבר אחד נשאר. כשהמלך קם ללכת, הוא העיר שאירוני שבזמן שכל השיטות לקצירת חורים שחורים וחורי תולעת וקבלי טכיונים נכשלו, מי שהציל אותם היה בחור ממש חזק אקראי.

עמוק בלב ידעת תמיד שכוח הזרוע הוא הדבר החשוב באמת. וכאן, בקץ כל הדברים, ההוכחה שצדקת נותנת לך סיפוק עמוק.