ביקורות

סדרת הרימום של דיוויד ברין מציגה עושר עלילתי ותסבוכות הכוללות בתוכן שלל גזעים, תרבויות, נטיות, תככים, מניפולציות וצורות שלטון. מאידך, לפעמים נראה שמרוב פרטים ותסבוכות, הסופר והקורא כאחד מאבדים את השליטה על העלילה.

כשניגשים לספר של פיליפ ק' דיק, הדבר הקל ביותר הוא לבוא בגישה של "הנה מנה דחוסה של שיגעון וערעור תחושת המציאות". נחשו מה יש לנו כאן?

עוד לפני שכולם ידעו מי זו ג'יי. קיי. רולינג, ועוד לפני שהעולם היה אחוז באובססיית הפוטרמניה, כתבו אנשים על ילדים בפנימיות באנגליה. אחד מהם הוא אנטוני הורוביץ.

הסיפור Bears Discover Fire זכה פחות או יתר בכל הפרסים האפשריים בעת פרסומו. אוסף הסיפורים הקרוי על שמו טוב לא פחות.

יש ב"חוף הפלדה" כל כך הרבה קווי עלילה שקשה מאד לתקצר אותו לכמה משפטים ספורים. אבל אפשר לנסות.

בעקבות הביקורת של רון יניב על קץ הילדות והדיון שהתחולל בפורום ראיתי לנכון להאיר כמה נקודות נוספות שנשמטו מהביקורת המקורית.