אקירה

אקירה, סרט האנימה של קצוהירו אוטמו, יצא לאור בשלהי שנות השמונים. הוא היה לאחד מן הסרטים המהפכניים, שגורמים לצופה להפעיל ארוכות את התאים האפורים. בשנת 2001 עבר הסרט חידוש דיגיטלי ויצא לאחרונה בדי-וי-די, בשנת 2001. במהלך החידוש, נעשה דיבוב מחודש של הדמויות, והצליל עבר התאמה למערכות שמע מתקדמות (כמו מערת קולנוע ביתית). זהו סרט האנימה הראשון שחדר באמת למערב, הגיע לאקרנים ברחבי העולם והתפרסם.

אין הרבה סרטים שאני באמת אוהב. רוב הסרטים שמגיעים לבתי הקולנוע הם לא יותר מאשר שלאגרים עכשוויים, גם אם רמת ההפקה שלהם גבוהה והתקציב יכול לממן מכונית BMW חדשה לכל אזרח בהולנד. אקירה, בניגוד לכך, תפס אותי כבר משלבי הצפיה הראשונים. כבר מסצינות הפתיחה ניתן היה לראות שזהו סרט רציני, שפונה בבירור למבוגרים.

שלשה דברים הפכו את אקירה בעיני לקלאסיקה אמיתית, והם לדעתי המרכיבים שחייבים להיות בכל סרט ולהעסיק כל במאי וכותב: העיצוב החזותי, הסיפור והאווירה.

הדבר הראשון בו מבחינים בסרט, כל סרט, הוא המראה שלו, הצד החזותי. במקרה של אקירה, פן זה נעשה על הצד המקצועי ביותר. ציור הרקע, בניגוד לרוב האנימציה היפנית המוכרת כיום, הוא מפורט וריאליסטי ביותר. ניתן להבחין שאף פרט קטן לא הושמט מהאיזור בו אנו מתבוננים. גם בכל הנוגע לדמויות נעשתה עבודה מצוינת: הדמויות מפורטת ומציגות מראה בעל אופי, המשתלב יפה ברקע בעזרת שימוש נבון בצללים ובתנועה.

אך ויזואליה לבדה לא תועיל במאום אם לא עומד מאחריה סיפור טוב ועלילה. עלילת אקירה מתרחשת לאחר מלחמת העולם השלישית, שפגעה קשות ביפן. הסרט מתרחש בטוקיו החדשה – עיר ענקית, דיסטופית למדי, שחל בה משטר צבאי עקב כאוס ופשע שהשתוללו ברחובות. על רקע של הפגנות קשות ורחובות קרים, נערכים באותה תקופה ניסויים רפואיים הנוגעים לתגלית מדעית נדירה הנוגעת לעתיד האנושות. חבורת אופנוענים מתחברת בטעות לאחד מהניסויים האלה כשאחד מחבריה, טטסואו, נופל בשבי הממשלה. מנקודה זו ואילך נפרשת לפנינו עלילה מרתקת ורווית פרטים שבסופה אנו נותרים עם כמה סימני שאלה גדולים.

השילוב של ציור איכותי ועלילה מורכבת מוליד את נקודת החוזק השלישית של הסרט – האווירה. אקירה הוא בראש ובראשונה סרט סוחף, אשר שואב חיש מהר את הצופה למציאות המתוארת בו ולאווירה פוסט-אפוקליפטית אפלה, מסתורית ולא ידידותית השוררת בכל הסרט, פרט לגיחות מעטות להומור או ציניות. תורם רבות לאווירה סגנון הציור, המותאם היטב לצרכי הסרט – סגנון הציור מותאם לאוירת החורבן בצבעים, והוא משחזר היטב את הסגנון המקורי מקומיקס המאנגה המקורי (בניגוד ל- Ranma 1/2 למשל). הציור הוא אפל ומדגיש פעמים רבות כאוס, וערך מועט לחיים. האנימציה היא חלקה והתנועה היא תענוג לצפיה, ומיותר לציין שסרט זה מלפני 16 שנה, מציב רף ויזואלי שגם היום קשה מאד לעבור.

בסיכומו של דבר, אקירה הוא סרט משובח, המשלב בצורה מבריקה בין רעיון מעניין וביצוע טוב לא פחות. יש לציין לטובה גם את הגירסה המחודשת משנת 2001, שכוללת עריכה דיגיטלית ודיבוב מוצלח שהצליח לחרוג מהנורמה המקובלת לרוב בסרטי אנימה המותאמים לאנגלית. גם אתם אינכם מעריצי אנימציה, אקירה הוא סרט מהנה, טוב ומומלץ מאוד לצפיה.

בימוי: קצוהירו אוטמו. 124 דקות.

---

עוד על הסרט