מוביוס, פרסונת המדע הבדיוני המופרעת של ז'אן ז'ירו

ז'אן ז'ירו בפסטיבל בינלאומי בלודז', 2008. צילום: יארק אובווז'נק

המאמר הזה התחיל כנספח המתאר עבודות נבחרות בקריירה של מוביוס, שם העט של אמן הקומיקס ז'אן ז'ירו ששימש אותו לעבודות בז'אנר הפנטסיה והמדע בדיוני. בסופו של דבר הנספח התארך והתארך והפך למאמר עצמאי.

כבר נגעתי בעבודתו של מוביוס בשני מאמרים, האחד על היקום של אלחנדרו ג'ודורובסקי והשני על שתי הפרסונות של ז'אן ז'ירו. כאן בחרתי להתמקד בהשפעתו של מוביוס על יוצרי מדע בדיוני אחרים. מכיוון שכבר תיארתי באריכות את הביוגרפיה של ז'אן ז'ירו במאמר הקודם, הפעם ארחיב בעניין הקריירה הייחודית של מוביוס.

 מוביוס נולד בשנת 1963 בסדרת סטריפים קומיים במגזין ההומוריסטי חרקירי (Hara Kiri), שהסגנון הגרפי והקומי הזכיר במידה מסוימת את מגזין Mad האמריקאי. סיפורו שם, שהיה הפעם הראשונה שז'ירו השתמש בכינוי 'מוביוס', "איש המאה ה-21 (L'Homme du XXIe siècle), ונתן טעימה ראשונה מהכיוון המד"בי שאליו יפנה מוביוס. תחת שם זה הוא פרסם 21 סטריפים קצרים עד לשנת 1964, ולאחר מכן נעלם לעשור.

 רק בשנת 1974 הופיע מוביוס מחדש, בסיפורי מדע בדיוני שפורסמו במגזין Metal Hulrant שהחל לראות אור באותה שנה. הוא פרסם שם סיפורים שכתב בעצמו, צייר סיפורים לכותבים אחרים, והיה חתום על עמודי שער. למעשה כבר את כריכת הגליון הראשון הוא היה זה שצייר, יחד עם פיליפ דרויה.

    
Heavy Metal. במה מרכזית

מוביוס צייר רבות מהכריכות של כתב העת ופרסם בו סיפורים רבים. למעשה, בשנותיו הראשונות הוא הופיע בכל אחד מגליונות המגזין. שם הופיעו לראשונה דמויות כג'ון דיפול, שיהפוך בעתיד לגיבור סדרת האינקל שלו, ומייג'ור גרוברט וג'רי קורנליוס, גיבורי הגאראז' האטום. גם גיבורו ארזאך הופיע שם לראשונה.

מוביוס נחשב צייר זריז ופורה. הוא ידע להפיק איורים ורישומים מפורטים ביותר, וציורים מרהיבים ביופיים תוך דקות מעטות. ככותב, לעומת זאת, הוא לא הבריק במיוחד. ככלל, סיפורי המדע הבדיוני של מוביוס היו קצרים למדי. אפילו הסדרות שלו לא היו ארוכות במיוחד והסיפורים בודדים בתוך כל סדרה היו קצרים מאד. היו לו לא מעט יצירות שהתבססו על פואנטה הומוריסטית שהפכה את כל הסיפור על פניו ועשתה ממנו שטות. הסגנון הספרותי הזה לא יכול לפעול בסיפורים ארוכים, ובוודאי לא בסדרה מתמשכת.

ארזאך ב-Heavy Metal. פרסום ראשון

בראיונות הרבה מוביוס להתפייט על חשיבות הסיפור הקצר והמהודק. הוא גם אהב לציין את חיבתו לאמנות סיפור הסיפורים. זה עומד בניגוד גמור לעובדה שהחוזק העיקרי שלו היה בחלק האמנותי של הסיפור, וממש לא בעלילה. אין ספק שהעבודות הטובות ביותר שלו היו הציורים שעשה לסיפורים שכתבו אחרים.

דוגמאות לכך יש לרוב: את סדרת האינקל כתב ג'ודורובסקי, את "המחר הארוך" דן או'באנון ולסיפורי הגולש הכסוף היה אחראי סטן לי. את חולשתו ככותב רואים גם כן בקלות רבה. "ארזאך", לדוגמה, צויר ללא מילים ועלילתו אינה ברורה, ואילו על "הגאראז' האטום" הודה מוביוס בעצמו שהוא לא תכנן את הסיפור מראש ולכן עלילתו מחוררת ומלאה בהמצאות שנוספו כדי לסתום את החורים. אך גם המבקרים הקשוחים ביותר של היצירות הללו יתקשו למצוא טיעונים נגד העבודה הגרפית והדמיון הוויזואלי שלהן, ודי היה באלה כדי לפצות על הכתיבה המרושלת.

הגולש הכסוף

 מוביוס זכה כמה פעמים בפרס הארבי לקומיקס, מתוכן פעם אחת על סדרת על האינקל והיתר על אלבומים אחרים ועל אוספי סיפורים. את האינקל כבר סקרתי בפירוט במאמר קודם, אך זו כמובן אינה עבודתו החשובה היחידה. בהמשך המאמר נפרט על כמה מיצירותיו היותר חשובות.

ספרי קומיקס

הרשימה של עבודות הקומיקס המשפיעות והמוכרות של מוביוס ארוכה למדי. בחרתי בכמה דוגמאות של קומיקס שבעיני הן הגדולות ביותר, אבל זו בשום אופן אינה רשימה מלאה.

המחר הארוך

המחר הארוך

"המחר הארוך" הוא סיפור בלשי בסגנון פילם-נואר המתרחש בעתיד הרחוק, בסביבה אורבנית טיפוסית ליצירות מדע בדיוני רבות שבאו אחריו. הסיפור מתרחש בעיר מרובת מפלסים, שבה בקומות העליונות, הנקיות והיפות, גרים העשירים ובני המעמדות הגבוהים, וככל שיורדים אל מעמקי העיר גוברת הזוהמה על הנקיון, והפשע תופס את מקומו של שלטון החוק.

 הסיפור מתחיל במשרדו של בלש פרטי שמקבל עבודה מגברת עשירה בעלת השם המופרך דולי ווק פון קטרבר. הוא נשלח לקומה 199 כדי לאסוף תיבה מארונית בתחנת רכבת נטושה. בשובו לדירה הוא מגלה בה את האישה, שהפכה לגוויה עירומה עם סימני התעללות. השוטרים (דרואידיים, כמובן) מספרים לו שיש בעיר מרגל ארקטורי שגנב את מוחו של הנשיא.

לאחר עוד כמה הרפתקאות והיחלצויות מנסיונות התנקשות, התעלומה – הפשוטה למדי – נפתרת ומוחו של הנשיא נמצא, לא לפני שאנו צופים בסצנת סקס קצת מגעילה עם חייזר בעל קנוקנות, משושים וזרועות צייד למכביר.

למרות העלילה הפשטנית והקלישאתית, לסיפור הזה, ובמיוחד לציוריו של מוביוס בסיפור הזה, מיוחסת השפעה גדולה על המדע הבדיוני המודרני. את עלילת "המחר הארוך" (The Long Tomorrow) כתב דן או'באנון, שפגש את מוביוס במהלך העבודה המקדימה לסרט "חולית" של ג'ודורבסקי – אותו סרט שהתפרסם בכך שלא הגיע מעולם לשלב ההפקה. או'באנון התפרסם מאוחר יותר בתסריטים אחרים שכתב, ובהם "כוכב אפל" (Dark Star) שכתב עם ג'ון קרפנטר, "הנוסע השמיני", "Heavy Metal" (הסרט) ו"זיכרון גורלי".

 "המחר הארוך" התפרסם בשנים 1976-1975 ונחשב לאחד מסיפורי הסייברפאנק הראשונים. ויליאם גיבסון, שהיה ממייסדי הז'אנר, מספר שספרו הראשון, "ניורומנסר" הושפע מאוד מסיפורים שראה במגזין Heavy Metal, שם הופיע גם סיפור זה.

 לא פעם ההשפעה שלו לא היתה ישירה. גיבסון סיפר פעם כי כשצפה לראשונה בסרט "בלייד ראנר" הוא חש תסכול עמוק. "כעשר דקות אחרי תחילת הסרט קמתי ויצאתי בייאוש גמור בשל המראה המבריק והדמיון שלו ללוק של ניורומנסר, שברובו לא נכתב עדיין. לא רק שנוצחתי ברמה הסמיוטית, אלא שהסרט נראה טוב יותר מהתמונות שהיו לי בראש. היה ברור שהסרט מדגים את השפעתה של צפיפות האינפורמציה על קריסת התפיסה, וזה היה בדיוק העניין של הסייברפאנק", אמר. והקשר למוביוס? מתברר כי רידלי סקוט, הבמאי של בלייד ראנר, הושפע עמוקות מ"המחר הארוך".

סקוט הכיר את מוביוס ואת יצירותיו במהלך עבודתם המשותפת על "הנוסע השמיני". כשיצר את "בלייד ראנר", התמונות שראה בדמיונו נקלחו לדבריו מסיפורי כתב העת Heavy Metal, ובמיוחד מ"המחר הארוך". למעשה, סקוט אפילו הציע למוביוס את תפקיד האחראי על העיצוב החזותי של הסרט, אך ז'ירו סירב כי היה עסוק באותו זמן בעבודה על סרט האנימציה הצרפתי אדוני הזמן (Les Maîtres du Temps) של רנה ללו. סביר להניח שהוא הצטער על החלטתו לאחר מכן, ובכל זאת גם הקרדיט על ההשפעה הגדולה שלו על חזותו של סרט שרבים מחשיבים כסרט המדע הבדיוני הטוב של כל הזמנים, אינו הישג מבוטל.

"המחר הארוך" השפיע על בלייד ראנר לא רק באספקט הוויזואלי, אלא גם בסגנון הבלשי הפילם-נוארי שלו. אופיו, שאפשר לראות בו פרודיה על הפילם-נואר האמריקאי, הוא כידוע אפל ואורבני מאוד. השפעתו של "המחר הארוך" ניכרת גם ב"אלמנט החמישי" של לוק בסון ובסרט Heavy Metal הראשון משנת 1981, שמוביוס היה, כאמור, גם מעורב בו ישירות.

"המחר הארוך" גם היה הראשון, או לפחות בין הראשונים, להביא סצנות מפורטות של סקס עם חייזרים בעלי זרועות וקנוקנות. המוטיב הזה הועתק במדויק בסדרת דרונה (Druuna) של האיטלקי סרפיירי (Serpieri) משנת 1985 והלאה, שם ברוב הספרים העלילה היתה רק תירוץ לסצנות סקס ביזאריות יותר ויותר מפורטות.

כמו שאמר גיבסון: "הצרפתים האלה – הם היו שם ראשונים".

 הגאראז' האטום

"הגאראז' האטום של ג'רי קורנליוס", או בשמו המקוצר "הגאראז' האטום" (Le Garage Hermétique de Jerry Cornelius) הוא סיפור קצר שהופיע בחלקים של 4-2 עמודים ב-Metal Hurlant, בשנים 1976-80. הסיפור מתאפיין בקו לא ליניארי ועל פי הטענה מוביוס המציא אותו תוך כדי הכתיבה. גיבור הסיפור, ג'רי קורנליוס, מבוסס על דמות באותו שם מספריו של סופר הפנטסיה מייקל מורקוק:  העוזר של הגיבור הנצחי.

כסיפור צדדי, מורקוק עצמו נתן את ברכתו ואת רשותו לכל מי שחפץ להשתמש בשם, מעין מיזם קוד פתוח. לאחר מכן טען שאף על פי שהוא אוהב את היצירה, הדמות כלל אינה ג'רי קורנליוס והסיר את הסכמתו. כתוצאה מכך שונה שמו בהוצאה האמריקאית ללואיס קורנליאן.

הגאראז' האטום עצמו הוא אסטרואיד שליבתו רוקנה מתוכן והותירה גוש סלע חלול המכיל מעין יקום כיס, אי שם בקבוצת הכוכבים של מזל אריה. סביב האסטרואיד נעה במסלול ספינת חלל שקברניטה, מייג'ור גרוברט, עוקב מרחוק אחרי התפתחותם של כמה מהעולמות/ארצות שבתוך האסטרואיד. בה בעת מנסות כמה דמויות להיכנס אל תוך האסטרואיד. אחד מהם הוא ג'רי קורנליוס.

הסיפור מורכב מכמה אפיזודות בנות שני עמודים, והעלילה לא קוהרנטית בעליל. הרעיון של מוביוס היה לראות מה יוצא מסיפור שנכתב תוך כדי ציור, ללא תכנון מוקדם. התוצאה, באופן לא מפתיע, היא סיפור לא מלהיב. אבל הציורים – הם מרהיבים: מדויקים, צבעוניים ומלהיבים.

בשנות ה-80 חזר מוביוס ליקום של הגאראז' האטום וכתב בו עוד כמה סיפורים. גם בהם נשמר הסטיילינג המלוכלך והמבולגן המוכר מההרפתקאות הראשונות, עיצוב שנותן תחושה של שכונות עוני או בזאר פרוע.

 "הגאראז' האטום" העניק גם השראה לעיצוב אולם משחקי וידאו באותו שם, במרכז הקניות המפורסם מטראון (Metreon) שבלב סן פרנסיסקו. ואם כבר מטראון, כל המבנה כולו נראה כאילו נלקח מתוך הסרט "טרון", שגם על העיצוב שלו היה אחראי מוביוס. עוד על כך – בהמשך.

ארזאך

ארזאך

 "ארזאך" הוא יצירה מעניינת במיוחד, משום שיש בה היבטים "לא גמורים". הקומיקס אינו כולל שום טקסט ובחר לספר את הסיפור שלו בדרך של קומיקס אילם (כמו סרט אילם). התמונות מספרות הכל – או שמא כמעט כלום – ומותירות לצופה מרחב רב להשלים את הסיפור ולהמציא אותו בעצמו.

ארזאך הוא לוחם בודד וחמור סבר, חבוש בכובע גבוה ומחודד, שמסתובב בעולם ריק למדי על גבה של ציפור מגושמת, מעין פטרודקטיל לבן ללא נוצות מאבן או מבטון. בדרכו הוא פוגש גזעים משונים ועובר הרפתקאות.

הקאנון המקורי של ארזאך כולל ארבעה פרקים שנקראים כולם "ארזאך", אך בכל פעם השם מאוית אחרת: Arzach, Arsak, Harzac, Harzakc, אולי כי הוא נקרא אחרת בכל ארץ. גם הארצות שבהן הוא מבקר בכל משתנות מפרק לפרק: אחת מדברית, אחרת מכוסה צמחים משונים, ושלישית מושלגת.

העולם של ארזאך מתכתב עם ספרי הפנטסיה וההרפתקאות של כותבים מודרניים בני התקופה שבה הוא נכתב, כגון פיליפ חוזה פארמר ומייקל מורקוק. הציורים שופעים פרטים והכל עשוי ב"אמנות עתיקה ומורכבת מאין כמותה", ממש כמו החרב של אלריק או הבגדים של קורום ביצירותיו של מורקוק. גם ארזאך, כגיבוריהם של שני הסופרים שהוזכרו, נמצא במסע כלשהו, אבל לא ברור מהי מטרתו.

ארזאך: השראה ממורקוק

 הסיפורים מתארים מציאות סוריאליסטית, כמו חלומית, ומשנים את מהלכם במפתיע. בכל פעם שהקורא סבור שהנה הוא הבין את הסיפור, מופיע משהו בלתי מתאים: פתאום צצים טכנאים, ואחריהם קוף ענק, מעין קינג קונג, ואז מכונית. מכיוון שארזאך לובש תמיד גלימה וכובע גבוה, קל לזהות אותו והוא מעניק תחושה נוחה של משהו מוכר, שעומדת בניגוד גמור לחוסר היכולת להבין מה באמת קורה מסביב. וכך, הקורא מוצא עצמו מנחש/מדמיין את העלילה, את הקשיים ואת הפתרונות. בהיעדר מילים, עליו לחפש רמזים בתוך הציורים ולהיעזר בהם ברקימת העלילה.

 ארזאך פורסם בשנים 1975-76, וזכה לעיבוד טלביזיוני לטלוויזיה הצרפתית תחת השם "הרפסודיה של ארזאך" (Arzach Rhapsody). בעיני רבים הסיפור הוא מעין טריילר ל"אינקל", שנכתב כעבור שנים לא רבות. הוא גם נחשב מקור ההשראה העיקרי לסדרת משחקי המחשב היפאניים Panzer Dragoon.

 יוצר האנימציה היפני מיאזאקי סיפר שכשראה את ארזאך בתחילת שנות ה-80 הוא נדהם לחלוטין. והוא לא היה היחיד – כמעט כל אמני המנגה ביפן הושפעו עמוקות מארזאך. מאוחר יותר, סיפר, כשעבד על סרטו "נאוסיקה מעמק הרוחות", הוא הושפע עמוקות מכל עבודותיו של מוביוס, ובמיוחד מ"ארזאך".

 גם ז'אן-קלוד מזייר, הצייר של ולריאן, הושפע ממוביוס. את הקריצה ל"ארזאך" ניתן לראות שם בעיקר בכרך "גיבורי האקווינוקס".

 בשנת 1992 פרסם מוביוס קובץ נוסף של שישה סיפורי ארזאך: אגדות ארזאך (The Legends of Arzach), הפעם עם מילים, בסיועם של הכותב הצרפתי ז'אן מרק לופיסיה (Jean-Marc Lofficier) ואשתו האמריקאית רנדי לופיסיה (Randy Lofficier). ששת הסיפורים הוקדשו לתיאור תחילת דרכו של ארזאך ולהצגת הרפתקאות נוספות שלו בארץ שחר הזמן.

 סרטים

לאורך הקריירה שלו עבד מוביוס על שורה ארוכה של סרטים מצולמים וסרטי אנימציה והשאיר את חותמו גם בתחום זה. נזכיר כאן רק את העיקריים שבהם.

הסרט הראשון שעליו הוא עבד היה "חולית", יצירתו של אלחנדרו ג'ודורובסקי בהשראת ספר המדע הבדיוני בשם זה של פרנק הרברט. הסרט אמנם לא יצא בסופו של דבר אל הפועל, אבל מוביוס הספיק ליצור עבורו כמות עצומה של איורים וציורים מפורטים. נראה שעבודה זו סייעה רבות לגיבושם ולהבשלתם של אלמנטים רבים שחזרו לאחר מכן בצורות אחרות ביצירותיו המאוחרות יותר.

בסרט "הנוסע השמיני" (1979), של רידלי סקוט, היה מוביוס אחראי על המראה הקודר והמיושן של החללית וחליפות החלל. אין ספר שעבודת העיצוב של גייגר בסרט זה נתפס בתודעה הציבורית הרבה יותר, אך ניתן לראות את האיכות הזורמת של מוביוס בעבודתו של גייגר, שחסרה לדעתי בסרטים אחרים שעשה בלעדיו, למשל "מין מסוכן".

יש הטוענים שעבודתו של מוביוס היתה מבריקה במיוחד בסרט הזה פשוט כי סקוט אמר לו לעבוד על התלבושות ולעזוב את כל השאר. איני יודע אם אכן התקיימה ביניהם שיחה כזאת, אבל אכן ברור שהסרטים שבהם הוא קיבל את האחריות על כל ההיבטים הויזואליים, היו הרבה פחות מבריקים. משהו התפקשש בדרך.

בשנת 1981 הוא היה מעורב בפרויקט שאפתני אחר, הסרט Heavy Metal, או בתרגום העברי הקלוקל שניתן לו, "רוק בחלל". הסרט נבנה כאנתולוגיה עם מוטיב חוזר של סיפורים מוזמנים מכותבים ומאמנים שונים, על פי עצתו של מוביוס. התוצאה היתה קווי עלילה וסגנונות גרפיים שהיו מוכרים לקוראי המגזין.

השפעתו של מוביוס על הסרט ניכרת במיוחד בסיפור הראשון והאחרון. בראשון, "הארי קניון", המוניות המרחפות, העלילה הבלשית והעיצוב העתידני הכללי נלקחו בבירור מ"המחר הארוך" שכבר סקרנו קודם; הסיפור האחרון, "טארנה", קיבל בלי ספק את השפעתו דווקא מסיפורי "ארזאך", והגיבורה טארנה רוכבת בו על ציפור אפורה מוזרה, ממש כמו ארזאך. ניכר גם שהכובעים המחודדים של הכוהנים בסרט נתפרו על ידי אותו חייט שתפר את בגדיו של ארזאך.

טארנה מ"רוק בחלל"

 בשנת 1982 יצא לאולמות הקולנוע הסרט "טרון" של אולפני וולט דיסני, שתיאר מה קורה לגיבורים של משחקי מחשב, במציאות אחרת, שבתוך המחשב עצמו. הדמויות לבשו חליפות מוארות בפסי אור בוהקים בצבעים שונים והעיצוב הוויזואלי של הסרט כולו היה חדשני ביותר לתקופתו וזכה בפרסים רבים. זה היה אחד הסרטים הראשונים שעשה שימוש כמעט בלעדי בגרפיקה ממוחשבת ריאליסטית, מה שהפך אותו לציון דרך חשוב בתולדות האנימציה הממוחשבת. השימוש שלו במוטיבים כמו מציאות מדומה הפך אותו לאבטיפוס של "המטריקס" ושל שלל ספרים וסרטים אחרים.

בדומה ל"נוסע השמיני", גם כאן מוביוס עיצב את התלבושות המגניבות, והוסיף לכך את הסטורי-בורד של הסרט, ולכן את כל הקונספט הוויזואלי שלו. על העיצוב של "טרון" עבד גם ג'ף דארו (Geoff Darrow), שהיה אז צעיר ומתחיל והושפע מאוד ממוביוס. דארו הוא כיום מעצב וצייר קומיקס בזכות עצמו, שעבד גם עם פרנק מילר, יוצר "איש העטלף", "דרדוויל" ועוד, והוא האחראי על עיצוב הקונספט של שלושת סרטי המטריקס.

מוביוס עבד על עוד כמה סרטים לא מוצלחים במיוחד, ביניהם He-Man משנת 1987 שבו הוא היה אחראי על העיצוב הגרפי, על התלבושות ועל התפאורות. סרט אחר בעיצובו, שדווקא זכה להצלחה, לפחות בישראל, הוא "ווילו והנסיכה" (1988).

מוכר האוכל הסיני מהאלמנט החמישי: טיוטה

הסרט שכנראה מראה את החזון הוויזואלי של מוביוס יותר מכל הוא "האלמנט החמישי" (1997) של לוק בסון. הסרט שילב בדיוק רב את האלמנטים האהובים על מוביוס: מוניות מעופפות, ערים תלת-ממדיות, יצורי אופל מרושעים וחייזרים משונים ורבי-ממדים. בסרט זה שילב מוביוס לראשונה פעולה עם ז'אן-קלוד מזייר, שהיה בן כיתתו בבית הספר לאמנויות ובאופן מפתיע לא עבד איתו לפני כן.

תמונות מסרט זה שחותמו של מוביוס ניכר עליהן במיוחד הן ספינת המונדשוואן, היצורים עצמם וסירתו המעופפת של מוכר הנודלס שמגיע אל דלתו של קורבין דאלאס. ריבוי הפרטים ושילוב הצבעים אופייניים מאוד לעבודה הגרפית של מוביוס. גם הסמלים של ארבעת היסודות, ובאופן כללי טכנולוגיה עתיקה שמופיעה בעתיד, אף הם מוטיבים חוזרים ביצירתו.

וזה לא הכל

 האוסף השלם של עבודותיו של מוביוס מכיל כל כך הרבה סיפורים, רעיונות חזותיים, היבטים ופרטים, עד שאפשר למצוא כמעט בכל גזע חייזרי, בכל עולם ובכל הרפתקה במדע הבדיוני החזותי המודרני נקודות שבהן ניתן לראות או לדמיין השפעות ברורות שלו. למרות זאת, יש מקרים שבהם הדמיון מובהק עד כדי כך שאי אפשר להתעלם ממנו, למרות הקושי לאתר עבודה אחת מסוימת שעליה ניתן להצביע בתור המקור.

דוגמה לכך היא דלגו (Delgo), סרט אנימציה משנת 2008, שזכה בפרסים על האנימציה שלו אך נחל כשלון חרוץ בקופות. אי ההצלחה מצער בין השאר בשל כך שגם עיצוב הדמויות וגם העמדת הסצנות פשוט צועקים "מוביוס!" יוצרי הסרט, אגב, תבעו את ג'יימס קמרון בטענה כך שלכאורה העתיק מהם את עיצוב החייזרים ב"אווטאר" משנת 2010. ואם כבר חיקויים, אז הדמויות המעוטרות בקווי אור כחולים נראות כהעתק כמעט מדויק של התלבושות מהסרט "טרון", שאותו כבר הזכרנו. מאחר שקמרון היה חבר בצוות הבמאים של הסרט השלישי של Heavy Metal, סביר להניח שהוא הכיר את עבודותיו של מוביוס.

עבודה מעניינת ושונה של מוביוס היתה בפרויקט משותף שלו עם אמן המנגה היפני ג'ירו טניגוצ'י (Jiro Taniguchi). באלבום זה, איקרו (Icaro), הם סיפרו את סיפורו של נער שנולד עם יכולת תעופה, בדומה לאיקרוס מהמיתולוגיה היוונית, נחטף מיד עם לידתו ומוחזק במתקן ממשלתי סודי. הסיפור מתאר את נסיונותיו לזכות בחופש ולצאת מהכלא ולעוף. היה זה מקרה יחיד במינו שבו מוביוס כתב את הסיפור והניח דווקא לשותפו את מלאכת הציור. התוצאה היא אלבום שחור-לבן, רצוף דפים ריקים מטקסט ומלאי הבעה, מצוירים בתנופה ובתנועות רחבות.

לסיום

 כיוון שאי אפשר בכלל בלי – יש להזכיר גם את האינקל, שכבר הוזכר בפירוט במאמר קודם ב"בלי פאניקה". ששת ספרי הסדרה ראו אור בתחילת שנות ה-80 וההצלחה שלה זכו היתה כה רבה עד כי ניתן לומר שזו היתה הפעם הראשונה שגם מוביוס, לבסוף, אומץ על ידי הקהל הרחב ונכנס אל המיינסטרים.

 סיפור האינקל, הסדרה הראשונה של הג'ודוברס, מתרחש בעתיד דיסטופי ומשלב אלמנטים רבים ומוכרים לכל מי שעקב אחרי יצירתו של ג'ודורובסקי. הסיפור הוא מעין מלחמה מוזרה של בני אור בבני חושך. את הראשונים מייצג ה"אינקל": גביש לבן קטן שמהותו ומקורו אינם ברורים אבל ידוע שכוחותיו אדירים. את האחרים מייצג האינקל האפל, המגלם את הצדדים האפלים של אותו הכוח.

גביש: אחד מיני רבים

גבישים מופיעים ביצירות רבות של מוביוס, ביניהם אלה שכבר נזכרו כאן: ארזאך, הגאראז' האפל ועוד. בעיני רבים, האינקל ושאר ספרי הקומיקס של הג'ודוברס אחריו הם מעין עיבוד (חופשי מאד) של ג'ודורובסקי ל"חולית" של פראנק הרברט. מוביוס ממזג ביצירותיו את חזונו של ג'ודורובסקי בדבר תככים פוליטיים, מסדרים סודיים המבקשים לשלוט בעולם, טיעונים אקולוגיים ולוחמים אגדיים ויוצר מהם מארג אחד מוזר ומהפנט.

ואחרי הסיום

עד שנותיו האחרונות צייר מוביוס באותו קצב מטורף, את אותם אימאז'ים מטורפים שאפיינו אותו תמיד. באפריל 2012 הוא הלך לעולמו, ועמו נחתם פרק חשוב בתולדות הקומיקס, ובפרט קומיקס המדע הבדיוני והפנטסיה. הירושה שהשאיר תמשיך ככל הנראה להשפיע ולהעניק השראה ליוצרים לרוחב כל הז'אנר.

ההוצאה לאור בצרפת

ההוצאה לאור בארה"ב

ז'אן ז'ירו ב-IMDB

ריאיון משותף של מוביוס ומיאזאקי

על ז'אן ז'ירו

גלריה

ביבליוגרפיה (לא שלמה)

הספרים מוצגים כאן על פי הסדר הכרונולוגי של הסיפור (ולא על פי סדר ההוצאה).

האינקל – L'Incal, עם אלחנדרו ג'ודורובסקי

1. האינקל השחור, 1981: L'Incal Noir
2. האינקל המואר, 1982: L'Incal Lumière
3. זה שמתחתף 1984: Ce qui est en bas
4. זה שמעל, 1985: Ce qui est en haut
5. המהות החמישית I: גלקסיה חולמת, 1988: La Cinquième Essence – Galaxie qui Songe
6. המהות החמישית II: כוכב הלכת דיפוּל La Cinquième Essence – La Planète Difool

 ספרי האינקל באנגלית

1. האינקל 1: מזימה אפית (The Incal 1: The Epic Conspiracy)
2. האינקל 2: מסע אפי (The Incal 2: The Epic Journey)

וגם: אחרי האינקל, עם אלחנדרו ג'ודורובסקי – פריקוול בשני כרכים, 2000.

 ספרים אחרים

1. המחר הארוך, 1976: The Long Tomorrow, עם דן או'באנון
2. ארזאך, 1976: Arzach English translation
3. הגאראז' האטום, 1980-1976: Le Garage Hermétique
4. הגולש הכסוף, 1989-1988: Silver Surfer, עם  סטן לי

 אוספי סיפורים ועבודות

• Moebius 0 – The Horny Goof & Other Underground Stories, Dark Horse, 1990
• Moebius ½ – The Early Moebius & Other Humorous Stories, Graphitti Designs, 1992
• Moebius 1 – Upon A Star, Marvel/Epic, 1987
• Moebius 2 – Arzach & Other Fantasy Stories, Titan, Marvel/Epic, 1987
• Moebius 3 – The Airtight Garage, Titan, Marvel/Epic, 1987
• Moebius 4 – The Long Tomorrow & Other Science Fiction Stories, Marvel/Epic, 1987
• Moebius 5 – The Gardens of Aedena, Titan, Marvel/Epic, 1988
• Moebius 6 – Pharagonesia & Other Strange Stories, Titan, Marvel/Epic, 1988
• Moebius 7 – The Goddess, 88 pages, Marvel/Epic, 1990
• Moebius 8 – Mississippi River, 64 pages, Marvel/Epic, 1991,
• Moebius 9 – Stel, Marvel/Epic, 1994

סרטים שעבד עליהם או שהושפעו ממנו

• חולית של ג'ודורובסקי (לא יצא מעולם)
• הנוסע השמיני (1979),  רידלי סקוט
• אדוני הזמן (1982), רנה לאלו
• טרון (1982)
• הי-מאן (1987)
• וילו והנסיכה (1988)
• התהום (1989), ג'יימס קמרון
• האלמנט החמישי (1997), לוק בסון, עם ז'אן קלוד מזייר
• מלחמת הכוכבים: האימפריה מכה שנית, 1980, ג'ורג' לוקאס (השתמש בעיצובים רבים של מוביוס)
• בלייד ראנר, 1982, רידלי סקוט (בהשראת "המחר הארוך")
• ספייס ג'אם, 1996