בעל התחביבים

פרנק רוג'ר (או פרנק רוג'ר פלורימונד דה-קויפר, בשמו המלא) פרסם את סיפורו הראשון בשנת 1975 בכתב העת הבלגי SF-Magazine ופרסם מאז עשרות רבות של סיפורים בכתבי עת בלגיים, הולנדיים ועוד. מאז שנות השמונים הוא החל לכתוב גם באנגלית ובצרפתית, וסיפוריו הופיעו בשפות רבות נוספות, ובכלל זה גרמנית, ספרדית, פינית, רומנית ועוד. פרט לסיפורים הקצרים, הוא פרסם שני ספרים באורך מלא בפורמט אלקטרוני. את סיפורו שמצורף כאן ניתן לקרוא באנתולוגיה של סיפוריו שדוגמאות מתוכה ניתן לקרוא באתר Babylonia.

מבחר רישומים מיומנו של תחביבאי בולט בתחומו

(…)

24 במרץ
נראה ש"סדרת התלונות הבלתי פוסקת" שלי (אם לצטט את אשתי) אודות מצבו של לבי זכתה לבסוף לתשומת הלב הראויה לה. נכון הדבר, אומר זאת בבירור ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, שלאחרונה סבלתי באופן קבוע למדי מסדרת בעיות קרדיולוגיות. מאחר שלרוב הזכרתי את הבעיות האלה בעת התרחשותן, בנסיבות טיפוסיות דוגמת עבודה גופנית מאומצת או רגעי שיא תובעניים ביחסי המין, אשתי וקרוביי נטו לפטור את התלונות האלה כנסיונות שקופים לקבלת פטור מאותן הפעילויות. אי הבנות מצערות, אם כי קל לי להבין מאין הן נבעו.

אך כעת, יתכן שהקץ לבעיותיי מתקרב: ביום השנה העשרים לחתונתנו העניקה לי אשתי ערכת עשה-זאת-בעצמך לניתוחי לב. להווי ידוע שיש לי ניסיון רב בערכות עשה-זאת-בעצמך מסוגים שונים ומשונים, ניסיון שנרכש במשך שנים רבות של תחביבנות בלתי נלאית, ואני מצפה בכיליון עיניים לאתגר חדש ומלהיב זה.

26 במרץ

התחלתי לקרוא את חוברת ההדרכה של ערכת ניתוח-הלב, ועלי לציין שהדברים החדשניים האלה פשוט מרתקים. אין גבול לאפשרויות שהערכה מציעה! בתחילה נראה שניתוח לב בשיטת עשה-זאת-בעצמך הוא עסק מסובך, אך ככל שאני מפשפש עמוק ועמוק יותר בקרביה של החוברת, אני משתכנע יותר ויותר שכאן תימצא התשובה לבעיות הלב שלי.

כתוצאה מכך, יחסי עם אשתי השתפרו במידה ניכרת בימים האחרונים, למרות שניתוח הלב הראשון שלי עדיין לא יצא לפועל!

30 במרץ

סיימתי זה עתה לקרוא את חוברת ההדרכה שעסקה בעיקר בפרטים הטכניים. הערכה כוללת גם תקליטור ובו ידע רפואי עשיר (הוא מהווה כמעט אנציקלופדיה שלמה) והמון מידע מעשי אודות השימוש בעזרים ובחלקים של הערכה. יידרשו לי שעות על גבי שעות לעבור על כל המגבייטים האלה, הגדושים בדברי חכמה נפלאים, אך הרי אין לגשת אל המשימה שאליה אני מתכונן ללא הכנה מוקדמת ראויה. זה ייקח זמן – אבל זמן זה ינוצל כיאות.

4 באפריל

לתדהמתי המוחלטת, מצאתי את עצמי מקדיש פחות ופחות זמן ליומן שלי, ואפילו מדלג על ימים שלמים! שנים לא קרה לי דבר כזה, וזה רק מראה עד כמה אני שקוע כרגע במחקר ובהכנות, שאני מקווה שיובילו בסופו של דבר לניסיון מוצלח לבצע ניתוח לב מורכב.

אתאר עכשיו בקווים כלליים מה אני מתכנן להשיג, לאחר שחקרתי באופן יסודי את התקליטור ואת חוברת ההדרכה של הערכה.

אתחיל בבניית לב מלאכותי באמצעות החלקים בערכה, אריץ את כל הבדיקות הדרושות כדי לוודא שהוא פועל באופן מושלם, אחבר אותו זמנית לזרם הדם שלי, אריץ סדרת בדיקות נוספת, ולאחריה אסיר את לבי המקרטע ואחליף אותו במלאכותי. לאחר מכן תהיה תקופה של ניטור והשגחה קפדנית, וקרוב לוודאי שגם התאמות. אאלץ, כמובן, לקחת כמה שבועות חופש.

התקוות שלי בשמיים. זהו האתגר הקשה ביותר איתו היה לי העונג להתמודד. איני יכול לחכות לתחילת העבודה.

אנסה לדווח בפירוט על התקדמותי ביומני – אם אמצא לכך את הזמן!

7 באפריל

הרגע שכה ציפיתי לו הגיע: התחלתי לעבוד על השלב הראשון בפרויקט הגדול שלי, הכולל את הרכבת הלב המלאכותי. אני מבצע את העבודה בדקדקנות רבה במיוחד, אפילו על פי אמות המידה הקפדניות שלי.

התמיכה לה זכיתי, ולה עדיין אני זוכה, מאשתי, קרוביי ועמיתיי היתה ממש "מחממת לב" (משחק מילים, כמובן) ואני שואב ממנה עידוד רב.

בעת העבודה חשתי בחרדה קלה, והיתה לי תחושה עמומה שמדי פעם קצב הלב שלי מפסיק להיות סדיר. האם אפשר לייחס זאת פשוט לעצבנות? או אולי זוהי תזכורת נוספת שהגיע הזמן לסלק את הלב הישן ולהתקין את החדש?

בכל אופן, התחלתי בצעדיי הראשונים בדרך זו, ואני נחוש בדעתי ללכת בה כעת עד סופה.

9 באפריל

אני מרוצה מאוד מתוצאות הבדיקות שאני מריץ על עצמי כבר יום וחצי. הלב המלאכותי שלי מתפקד נפלא, בהילקח בחשבון שהוא עדיין נמצא מחוץ לגופי (ברגעים של בדיחות דעת, אני מתייחס לבית הצלעות שלי, שם ימצא את מקומו הסופי, כאל "סביבת המחייה הטבעית" שלו) ושהוא עדיין אינו מחובר למחזור הדם שלי, אך כעת אני משוכנע יותר מתמיד שההצלחה נמצאת בהישג ידי.

12 באפריל

הלב המלאכותי חובר למחזור הדם שלי. אני עומד להיכנס לשלב קריטי בפרויקט. תוצאות הבדיקות היו מצוינות. מחר אני מתכוון לקפוץ למים הסוערים. נקווה שזה לא הרישום האחרון ביומן!

16 באפריל

מספר הערות מהירות, למרות שאני צריך לנוח. הניתוח ארך למעלה משש שעות. לא איבדתי את הכרתי אפילו פעם אחת. זה היה הסיכון העיקרי, והוא היה עלול להיות קטלני. היה לי מזל גדול. כמובן, לא מדובר ביד הגורל בלבד: התכוננתי הכי טוב שרק אפשר. פרטים נוספים אכתוב בהמשך, כשההחלמה שלי תתקדם.

22 באפריל

ההחלמה שלי מתקדמת לא רע, ואני מרגיש כמו האיש המאושר ביותר בעולם. קשה לי להאמין שתלשתי לעצמי את הלב, שמתי במקומו תחליף מלאכותי ויצאתי מזה כאילו פשוט החלפתי חולצה. כמובן, אני מתאר זאת באופן ציורי ומוסיף מעט מגע אירוני… אשתי וקרוביי (וגם עמיתיי, להם בישרתי את הבשורה הטובה בטלפון) הפגינו כולם התלהבות נדירה, ויש תוכניות לחגיגות. הפצרתי בהם לדחות את המסיבות, מאחר שהחלמתי הינה שלב חשוב בניתוח והייתי מעדיף לבצע את כל הפרויקט לפי הספר. כך שאני לוקח את הזמן, יוצא לטיולים קצרים בגינה ונהנה מהאוויר האביבי העדין, קורא וצופה בטלוויזיה, ומשרבט את רישומי היומן האלה לפני השינה.

בימים האחרונים הסתבר לי שהניתוח הזה הצליח לא רק ברמה הגופנית הפשוטה: חלה התקדמות פסיכולוגית ניכרת, ויחסיי עם אשתי זכו אפילו לתנופה חסרת תקדים.

כך שיש לי מספיק סיבות להכתיר את הפרויקט הזה כהצלחה מסחררת.

כאשר תסתיים החלמתי ומספר תופעות הלוואי שנותרו ייעלמו, אחזור לעבודה ואנהל שוב חיים רגילים. אני כבר לא יכול לחכות…

28 באפריל

על פי חוברת ההדרכה, החלמתי אמורה להסתיים כעת ולא צפויות להישאר תופעות לוואי מהניתוח. עם זאת, מספר בעיות קטנות לא נעלמו לחלוטין, וזה מדאיג אותי.

למזלי, אני לא חווה אף אחת מהבעיות הרציניות המוזכרות בחוברת: אין בעיות קרדיולוגיות (מן הסתם הגרועות ביותר מכל הבעיות האפשריות, שעלולות לשלול לחלוטין את הצלחת הניתוח), אין דחייה של האיבר המלאכותי, ואף אחד מהתסמינים המסומנים בחוברת כ"רציניים".

עם זאת, אני חווה כאבי ראש סדירים ומטרידים (ההתקפות מגיעות פעם בשעה לערך ונמשכות חמש עשרה עד עשרים דקות), ובעיות הקשורות לזיקפה, העולות כל פעם שאשתי ואני מנסים לעורר מחדש את חיי המין שלנו.

שוחחתי אודות הבעיה עם אשתי והאנשים הקרובים לי ביותר, ונראה שהם פחות מודאגים ממני. נראה שהם מאמינים שהבעיות ייעלמו בסופו של דבר ושאין לי ממה לחשוש. בדקתי שוב ושוב בחוברת ההדרכה ובתקליטור, אך במקרה זה הם אינם עוזרים כלל. אנהג לפי עצתה של אשתי ואמתין עד שהבעיות יחלפו.

5 במאי

חזרתי לעבודה. חיי חזרו למסלולם הרגיל. יחסיי עם אשתי פשוט מושלמים.

עוצמת כאבי הראש פחתה, אך הם עדיין מופיעים על בסיס קבוע למדי. בעיות הזיקפה עדיין קיימות ומונעות ממני לחזור לחיי מין רגילים. נראה שעובדה זו מדאיגה אותי יותר מאשר את אשתי. היא עדיין מצפה שבעיה זו תיעלם מעצמה – האם זה רק נדמה לי, או שמא היא רומזת שלא אכפת לה במיוחד אם קושי זה יישאר בעינו?

(…)

17 במאי

חיי שבו כעת לחלוטין למסלולם הרגיל. אנו עוסקים כעת בהכנות, ליום ההולדת שלי (בחודש הבא) ולחופשת הקיץ שלנו, אם כי הן עדיין מעורפלות למדי. הייתי מעדיף שהראשון ייחגג כאירוע בהיקף קטן. ולגבי העניין השני, אשתי הביעה את רצונה לטייל במקסיקו.

נראה ששתי תופעות הלוואי שנותרו מניתוח הלב עשה-זאת-בעצמך לא מראות סימני היעלמות, ואפילו לא נחלשות. מדי פעם אני מעלה את הנושא בפני אשתי, או בפני בני וכלתי, אך לא נראה שיש להם פתרונות טובים, או אפילו הצעות בכיוון הנכון.

(…)

6 ביוני

התעקשתי על מסיבת יום הולדת קטנה, וזה בדיוק מה שקיבלתי. עם זאת, וחשוב יותר, כולם נהנו, כולל אותי.

אולי לא הייתי צריך להזכיר כל כך הרבה את שתי הבעיות שנותרו לי מהניתוח. אמנם חששתי שלא אכפת להם מהבעיות שלי, אך כעת אני יודע שטעיתי. אין ספק שהערותיי זכו לתשומת ליבם.

שתיים מהמתנות שקיבלתי ליום ההולדת התייחסו ישירות לתחלואים שעליהם התלוננתי כה רבות.

אשתי נתנה לי ערכת עשה-זאת-בעצמך לניתוח מוח, חבילה נהדרת וחדשנית שאשמח מאוד לשקוע בה. כאבי הראש, אמרו לי כמה וכמה אנשים שחיוך או גיחוך על שפתיהם, יהיו במהרה נחלת העבר.

כלתי, מצד שני, נתנה לי ערכת עשה-זאת-בעצמך ל"שינוי מין וארגון מחודש של האיברים". עיניה נצצו במיוחד כשאמרה לי שלא רק שאוכל להיפטר ממה שהוא בוודאי בעיה מעצבנת ביותר, אלא שגם תהיה לי ההזדמנות להוסיף מימד חדש לנישואיי, לחקור דרכים להנאה והגשמה שעד כה אף לא חלמנו עליהן, ולהעריך מחדש היבטים מסוימים של חיי ממגוון זוויות חדשות.

7 ביוני

שקעתי כל היום בחוברות ההדרכה שלי…

(…)