ביקורות ספרות

במשך שנים טענו שסנוקראש, הספר ש"הרג את הסייברפאנק", בלתי ניתן לתרגום. עכשיו, כשראה אור בעברית, אפשר לנסות להבין מאין באה ההשפעה האדירה שלו.

קחו טמגוצ'י, הכניסו אותו למציאות וירטואלית מתוחכמת באמת, תבלו ברעיונות מעמיקים ומורכבים ותנו לטד צ'יאנג לכתוב את זה. לקראת בואו לארץ: ביקורת על סיפור חדש של צ'יאנג בעברית.

"נדודי שינה" הזכיר לורד טוכטרמן את סטיבן קינג. האם ההשוואה הזאת פועלת לטובתו? לגמרי לא בטוח.

משפחת לנדסמן יוצאת לטיול בחלל עם אסטרה והעוגות הרצחניות. אל תיבהלו – הסוף טוב

נרניה והארי פוטר? זה לילדים. לב גרוסמן מציע פנטסיה הרבה יותר קודרת, למבוגרים בלבד, בלי אסלן ובירצפת.

"אני עפה!", שורת הפתיחה של ספר הפנטזיה החדש לנוער של רוני גלבפיש, מתמצת בשתי מילים את כל מהותו של הספר: תקווה,, הבטחה וסכנה גדולה.

דורותי והקוסם מארץ עוץ יוצאים למסע נוסף, הפעם אל בטן האדמה וחזרה, ובדרך מגלים בדרך דילמות מוסריות, בספר נוסף בסדרת "עוץ".

ילדה יוצאת עם חברים למצוא את אמא ולהציל את העולם – בפירוש שילוב מנצח, בספר מלא חן על פלישת החייזרים ואיך ילדה קטנה ניצחה אותם.

אשכול נבו כתב ספר מצוין, שאף היה מועמד בשנה שעברה לפרס גפן לספרות ספקולטיבית. אז מה אם הוא לא באמת ז'אנרי?