ביקורות ספרות

"האדם האחרון" הוא נסיון מרשים לצייר עתיד קרוב המושפע מאפשרויות טלפתיות. אבל לאחר בניית התפאורה המהממת נדמה כי נשכחו האנשים שאמורים לאכלס אותה, ואנו נותרנו עם התפאורה לבדה.

ציפיות הן אחד הגורמים העיקריים המנחים אותנו. אנו חיים על בסיס ציפיות, אנו מגיבים לדברי אנשים, להתנהגות כביש פרועה או אדיבה ועוד. כמי שנהנה עד כה מכתיבתו של גיא חסון, ציפיתי בכל לבי לצאת ספרו החדש…

בעתיד המאוד קרוב עשוי להימצא פתרון לאוטיזם. לו ארונדייל אינו יודע מה זה להיות נורמלי, אך האפשרות נפתחת בפניו. הדילמה שלו היא גם הדילמה של הקורא.

לעתים רחוקות אפשר לפגוש אקשן נחמד. לא מדובר ב"סתם עוד העתק טולקין", אלא ב"סתם עוד העתק טולקין, אבל כתוב היטב".

החברה של דוקטור זאוס צוברת את הונה מידע ומשכיות-חמדה שאוגרים עבורה שליחים ששתלה בעבר הרחוק ושניתנו להם חיי אלמוות. על רקע זה כתבה קייג' בייקר סדרה של ספרים וסיפורים העוסקים כולם בעלילות אנשי החברה של דוקטור זאוס. מבין הספרים, "קויוט השמיים" הוא השני שמופיע בעברית.

פרט לכריכה המזעזעת, "בחלום" הוא אופרת חלל מבדרת ונעימה לקריאה, עם רעיון מד"בי מעניין ודמויות מעוררות הזדהות.

"התוהו המזדחל", ספרו של לאבקראפט, מגיש לנו 23 סיפורי אימה קצרים שנכתבו בין השנים 1920 ל-1935 וככל הנראה היו יפים לשעתם. לרוע המזל, הם לא עמדו יפה במבחן השנים.

"הכרונוליתים", בראש ובראשונה, הוא ספר הרפתקאות טוב המוביל לקראת לולאת זמן כמעט מושלמת.