קהילה

"בלי פאניקה" מתאבל על מותה בטרם עת של קרן אמבר: חובבת מדע בדיוני בכל נפשה, חוקרת אקדמית מבטיחה, אישה נמרצת ופעלתנית ומעל הכל חברה אהובה. היא תחסר לנו מאוד.

מלוטה אף אחד לא ציפה מעולם לדבר. כל חייה היא היתה צריכה להילחם, על כל דבר שרצתה להשיג. מגיל צעיר מאוד היתה לוטה צריכה להילחם כדי לשרוד, להתייחס לגוף שלה כאל סחורה שעוברת לסוחר, לפרנס את עצמה בכל דרך אפשרית, לגדל אגרופים של ברזל ולפתח ערנות של נץ.

הוא חוקר מחשבת ישראל אבל סולד מדת; אתאיסט שמתגעגע לאלוהים; ומשתמש בכתיבה פוליטית מאוד כדי לספק בריחה מהמציאות. חגי דגן, כותב "שדים ברחוב אגריפס", מוכיח שמסתירות רבות יכולה להיווצר ספרות טובה. "פרוזה של תאים משפחתיים ומערכות יחסים? אותי זה משעמם", הוא אומר.

ב-98' היא עוד סירבה להצעה ללכת בסוכות ל"אייקון", משום שהרעיון של כנס מדע בדיוני נשמע לה משעמם. היום כבר אי אפשר לתאר את סצנת החובבים בארץ בלעדיה. ורד טוכרטרמן, סופרת, מתרגמת, וכשאין ברירה גם עורכת, מוציאה כעת גם רומן ערפדים ראשון.

כשהתחזיות של המדע הבדיוני מתבדות, התוצאות לעתים מאוד לא נעימות. אבל בינינו, עד כמה ניתן בכלל לנבא את העתיד – ואיך?

יש העורכים סדר פסח כהלכתו, ויש המעדיפים לערוך את הסדר כהלכות החובבים. ואם עושים סדר, צריך גם הגדה. ואם הגדה, אנחנו פה בשבילכם, עם הגדה חדשה ומשובחת שתעשה סדר בבלגן ותכניס את הבלגן לסדר.