צלילת אש / קארין לוואצ'י

הסופרת הקנדית קארין לוואצ'י כבשה את לבם של קוראים רבים בעולם ובישראל בזכות רומן הביכורים שלה, "ילד מלחמה" – אופרת חלל שהיא גם סיפור חניכה והתבגרות בטרם-עת על רקע סדרה של מאבקים צבאיים ופוליטיים מרתקים. כעת מופיע בתרגום לעברית "צלילת אש", הרומן השני של לוואצ'י. לא מדובר בהמשך ישיר ל"ילד מלחמה", אך הוא מתרחש באותו יקום של הספר הקודם, מוסיף לו נקודות מבט חדשות, ודוחף קדימה את התרחשויות הרקע – המאבק הצבאי בין כדור הארץ לחייזרים, הניסיון להגיע לשלום בין שני הצדדים, והמאבק בפיראטים.

גיבור "צלילת אש" הוא ריאן אזרקון, בנו של מפקד ספינת המלחמה "מקדוניה", דמות המוכרת היטב לקוראי "ילד מלחמה". ריאן, שבילה את מרבית חייו הרחק מאביו אך עדיין חי בצל הגדול מאוד שזה האחרון מטיל עליו, מתקשה להתאושש מטראומה אותה הוא חווה בעת לימודיו האקדמיים על כדור-הארץ. בפתח הספר הוא נמצא בחברת אמו בתחנת החלל "אוסטרו", ומעביר את מרבית זמנו בשימוש בסמי הזיה. ניסיון התנקשות בחייו של ריאן מחייב אותו להתייצב פנים אל פנים מול המציאות ממנה הוא מבקש להימלט, בעוד אביו דורש ממנו לנטוש את התחנה, ולעבור להתגורר אתו על סיפון המקדוניה. מלבד הצורך שלו להסתגל לחיים בספינה ולצוותה הלא-ממש ידידותי (שבולט בו ג'וס מוסי, גיבור "ילד מלחמה"), לומד ריאן גם דבר או שניים – לרוב בדרך הלא-נעימה – על דמותו המורכבת של אביו. כל זאת בעוד הקלחת הפוליטית בה מעורב אביו ממשיכה לבעבע במרץ.

"צלילת אש", כאמור, מרחיב את תמונת-היקום העתידני בו התרחש ספרה הקודם של המחברת. בעוד ש"ילד מלחמה" תיאר את ההתרחשויות בעיקר מנקודת מבטם של אנשי הצבא בשני הצדדים, ב"צלילת אש" זוכים הקוראים לראות אותם בעיקר מנקודת המבט של אזרחי טבור-הארץ – חברה שבעה, זחוחה, מרוצה מעצמה, המוצגת על ידי לוואצ'י באופן לא מחמיא במיוחד. גם ריאן, גיבור הספר הנוכחי, שונה מאוד מגיבור ספרה הקודם של לוואצ'י, למרות שהוא עובר מסלול דומה: חיים בצל טראומה אותה הוא חווה, מעבר מקיום בטוח לחיים תחת איום מתמיד, ויחס דו-משמעי לדמות האב המלווה אותו. אך כאן גם מתגלה הבעיה העיקרית של הספר: ריאן פשוט אינו דמות מרשימה ומעוררת הזדהות כמו ג'וס מוסי, גיבור "ילד מלחמה". ייתכן כי הדבר קשור לאופן בו מציגה לוואצ'י את התפתחותו של הגיבור לאורך העלילה: אם תהליך החניכה וההתגבשות של גיבור "ילד מלחמה" נבנה בהדרגתיות במקביל להתרחשויות בספר, הרי שלאורך מרבית "צלילת אש" הקוראים מקבלים את ריאן ללא כל שינוי משמעותי באופיו – אנוכי, שחצן, מפונק, בכיין, ולמען האמת, גם מעצבן למדי. למעשה, אחת השאלות הנפוצות המופנות ללוואצ'י, על פי האתר הרשמי שלה, היא "איך זה שהוא לא נהרג עד היום? הוא כל-כך מעצבן". לקראת סופו של הספר, כשכבר קורה המהפך באישיותו של ריאן, הוא מגיע ללא ביסוס מספיק, ולכן לא ממש מצליח לשכנע.

למרות שהעלילה הבנויה מסביב לגיבור הספר לא מצליחה, למרבה האכזבה, לספק באופן מלא את הסחורה, העלילה הגדולה יותר – זו המקיפה את ההתרחשויות הצבאיות והפוליטיות ביקום העתידני שיצרה לוואצ'י – מרתקת למדי. אם בספר הקודם אפשר היה להרים גבה לנוכח יכולתו של אדם אחד לשאת על כתפיו שליחות שתשנה מקצה אל קצה את גורלן של חברות שלמות, בספר הנוכחי הנימה היא פסימית למדי, והדגש הוא על אירועים בלתי נמנעים המתרחשים מבלי שהגיבורים יוכלו להציל את המצב. ל"צלילת אש" יש גוון ריאליסטי ופסימי יותר מ"ילד מלחמה". אם כי גם כאן יש צורך באזהרה מסוימת: העלילה הזאת אינה מגיעה לידי סגירה בספר. ניתן אפילו להרחיק לכת ולומר כי הספר מסתיים בהכרזת "המשך יבוא", לעומת הסגירות היחסית שסיפק סופו של "ילד מלחמה".

"צלילת אש" היווה עבורי אכזבה מסוימת בהשוואה לספרה הקודם של לוואצ'י. קשה לי להמליץ עליו למי שלא קרא את "ילד מלחמה", לא רק בשל היותו ספר פחות טוב, אלא גם מכיוון שמי שלא קרא את "ילד מלחמה" יחמיץ בספר רבדים רבים הנובעים מהכרות מוקדמת עם דמויות ואירועים שונים. עם זאת, לקוראי "ילד מלחמה", הקריאה ב"צלילת אש" עדיין מומלצת. הפיתוח של היקום בו מתרחשים סיפוריה של לוואצ'י לכיוונים חדשים לא מפסיק להפתיע, והתהיה על אודות הכיוונים העתידיים אליהם היא מתכוונת לקחת אותו אינה פוחתת כהוא זה.