השתנות / קרול ברג
האם אבד הכלח על מאבקי טוב ורע בפנטסיה המודרנית? מסתבר שלא, לטוב ולרע.
בשנים האחרונות נדמה שהפנטסיה מנסה לברוח מאחת מאבני הבניין המוכרות ביותר שלה – המאבק בין טוב לרע. נדמה שיותר ויותר סופרים מוצאים את האמיתות שלהם בחבלים האפורים של ארץ הפנטסיה, אלה שאין בהם טוב או רע מוחלטים.
בספרה "השתנות", חורגת קרול ברג ממגמה זו ומחזירה אותנו, הקוראים, לאותו מאבק נצחי. הפעם מתנהל מאבק זה בין השדים החודרים לנשמות בני האדם ומשחיתים אותן, לבין הנוטרים המעטים הממונים על הגנת בני האנוש מפני אימת השדים. מאבק זה מתנהל בשדה הקרב הנורא ביותר – נשמות האנשים השבויים בידי השדים. ההפסד יכול להביא לאובדן נשמת הלוחם, לצד זו של האדם אותו שבה השד.
במוקד העלילה עומד המפגש בין שני אנשים שונים זה מזה תכלית השינוי. האחד הוא הנסיך אלקסנדר, בנו היהיר והמפונק של הקיסר הדרזי; השני הוא סייאון – עבד אזרי אותו קנה הנסיך. סייאון, כדי לשרוד בחיי העבדות שנגזרו עליו, נמנע במשך שנים מלזכור את עברו ההרואי כנוטר ומכשף, אולם המפגש עם הנסיך מחייב אותו לחזור ולהתמודד עם זהותו ועם עברו, ולקשור את גורלו בזה של אלקסנדר. כל זה מתרחש במקביל למזימה שקשרו בני עם זר עם השדים, וזו צפויה לאיים במהרה לא רק על נפשו של הנסיך עצמו אלא על ארץ הדרזים כולה, ועלולה להמיט שלטון של רוע על העולם.
"השתנות" הוא ספר מבדר ונעים לקריאה, אך קשה לומר שהתרשמתי ממנו במיוחד. בראש ובראשונה, התקשיתי להתמודד עם כך שהדמויות לא עוררו בי הזדהות והקונפליקטים לא הצליחו לגעת בי. לא באמת הצלחתי להבין איך סייאון משליך מעליו שנים של השפלה וניכור, וקושר את גורלו בגורל מי ששעבד אותו ואת ארצו רק בגלל אור קסום שראה בנשמתו. בשלבים מאוחרים יותר לא הצלחתי להבין או להזדהות עם מניעיהם של ריס, חבר העבר הקרוב של סייאון, ושל כמה דמויות אחרות. ולחלוטין לא הצלחתי לראות את האהבה שאמורה היתה להיות בין סייאון לאשתו, או את השלכותיה אחרי עשרים שנות עבדות. בין הדרזים היו דמויות שעניינו אותי יותר – למשל הנסיך או אשתו המיועדת – אך הן היו המיעוט. התקשיתי גם עם האופן בו הסופרת חוזרת שוב ושוב להסביר את מניעי הדמויות או רגשותיהן במקום להראות אותן. או בנוסף. לשם מה, למשל, להסביר ארוכות, "אף אחד מאיתנו לא הקשיב לו, וכך יחדיו ארגנו נוף שבו פרחה חולשתו. החרטה שלנו לא תשנה את מה שקרה, רק תגרום ליגון שלנו ושל הנער הצוחק להיות מר יותר". הקוראים יכולים להבין את זה לבד גם בלי שהדבר ייאמר במפורש. היגון והחרטה קיימים ממילא, ואם הקוראים לא הבינו זאת בעצמם, סימן שהסופרת לא בנתה נכון את הדמות.
קרול ברג כתבה סיפור פנטסיה קלאסי, עם קסמים, כשפים, קרבות עקובים מדם, מאבק בין טוב לרע ומסע של גילוי עצמי. לתבנית הבסיסית לא נוסף הרבה – בעיקר ניואנסים דקים על דמותו של הרוע, ונסיון כלשהו לעבות את הדמויות הסטריאוטיפיות למדי המאפיינות את הז'אנר. העיבוי הזה, יש לציין, חלקי למדי: דמותו של הנסיך מתרככת במקצת, וסייאון מגלה את עצמו מחדש. זה פחות או יותר הכל. הרוע, כמובן, דמוני ובלתי מוסבר, הטוב סובל מפיצול פנימי ומסכסוכים עקובים מדם, והכל מוליך לקראת המאבק הסופי שלפני הסוף הטוב. כולנו כבר קראנו את זה.
למרות שהספר לא הצליח לשבות אותי בקסמו, קשה לי לטעון שהוא ספר רע. רק שטוח מדי. הוא יתגלה כבחירה מצוינת למי שמחפשים בידור מהנה ליום בודד של קריאה נטולת הפרעות. הקוראים בו ימצאו שלל קרבות, מאבקים, כשפים וכשפים-שכנגד, וגם מסע אחד, ארוך ומסוכן, בנסיון להשתחרר מקללה. מי שמחפש תוכן כלשהו מעבר לבידור נטו, או מבט כלשהו החודר מעבר למציאות הספר ואומר משהו על הקורא או על עולמו, יתקשה בכך יותר. אני, לפחות, לא מצאתי. אך המעוניינים בבידור יגלו בספר עולם ומלואו.
(הוצאת גרף, 2004. תרגום: דידי חנוך. 447 עמודים)
נשמע די גרוע,בכנות. אבל כנראה שאני לא איש של פנטזיה.
ספר מדהים.
זה לא יפה ככה שאתה אומר. התיאורים שלה מקסימים.
זה באמת נשמע די גרוע כשמציגים את זה ככה.
אני דווקא אהבתי.
מדהים מדהים מדהים…מומלץ לגמרי למי שאוהב את הסיגנון ספרים השילוב של הדמות בדמות זה מדהימה …
אני לא מסכימה אתך. זה לא סיפור פנטזיה קלאסי, הטרילוגיה הזו היא הטרילוגיה הטובה ביותר שקראתי מימיי, ואני קוראת הרבה.
זה כמובן עניין של טעם, אבל עדיין, בניית העולם בספרים האלו כה מרשימה, הדמויות מורכבות מאוד ולא חד מימדיות אף פעם, כמו גם הקשרים וה"מטרות" של הדמויות לאורך העלילה.
פשוט מדהים.
**מומלץ בחום!**
אני חושבת שמה שהפריע לך הוא אותו הדבר שהפריע לי – הסיפור בסך הכל די צפוי. אבל היא גם לא מנסה ליצור סיפור לא צפוי.
"כתר הדרקון" עשה את המעבר מדמות דו מימדית לתלת מימדית בצורה חלקה יותר, אבל גם הוא לא מושלם.
מצד שני, הספר סוחף, ומבחינתי זה מספיק. כלומר, "שר הטבעות" יש לנו כבר. גם "חולית". כל מה שמעבר לעלילה מרתקת ודמויות נחמדות הוא בונוס מבחינתי. ולספר הזה יש גם עלילה מרתקת וגם דמויות נחמדות, וקשה להפסיק לקרוא אותו אחרי שמתחילים.
ליתר דיוק, אחרי שעוברים את 105 העמודים הראשונים, שאז רק מתחילה העלילה ונגמר הרקע.
(והערת אגב לחובבי בבילון – כן, יש שם דרזים. אבל הם לא מתפלגים לצעיפים סגולים וירוקים כדי לבחור מנהיג).
לדעתי הספר מדהים. נהניתי מכל רגע.
הספר סוחף ומעניין, התחברתי מאוד לדמויות, קל להזדהות איתם, ובכלל בספר הזה מתואר קשר של ידידות בצורה נפלאה.
מומלץ בחום! היה לי ממש קשה להחזיר את הספר לספריה.
הספר הכי טוב שקראתי בחיי!!
דמויות אמינות ומורכבות, וסוף סוף ספר עם עלילה מרתקת ומלאה..
היא כותבת גם בתחכום ובשנינות ממש מרשימים
ובקיצור ספר חובה לכולם!!
ספר מצוין.
דמויות ורסטיליות ועלילה מותחת.
לפי דעתי בספר הזה יש מבט מרענן על כל הסיפור הזה של כשפים, מה הם, מי מבצעים אותם ואיך שאר העולם מתמודד איתם.
זה לא שזרקו אותי לתוך העולם של הארי פוטר או eragon.
בעולם הזה שקרול ברג יצרה יש אווירה מאוד אפלה, חוסר תקווה ופחד תמידי מהבאות, אווירה לאבקרפטייאנית משהו.
אני אישית נשבתי בקסמיו של הספר, ואני מתכוון להמשיך לעקוב אחר הסדרה.
ממש הפתיעה אותי הביקורת, חשבתי שבתור מבקר אדם אמור לזהות חומר איכותי גם כשהוא מז'אנרים אחרים מטעמו. הספר התגלות הוא איכותי ברמה אחרת, לכתוב בסגנון חדש שלא נראה הרבה בספרות שלפניו. אין לי מושג איך יראו הספרים הבאים אבל אני מחכה בקוצר רוח להניח עליהם את ידי.
ספר נהדר. ביקורת מוזרה – מומלץ
ספר מדהים! מומלץ בחום.
את רוב הספרים שלי אני צורכת מהספריה, ואת הספרים שמאוד מאוד אהבתי אני קונה לאחר מכן, אף על פי שאני לא קוראת פעמיים את אותו ספר. אבל כשספר מרשים אותי במיוחד- אני חייבת שהוא יהיה ברשותי.
זה מה שקרה עם הספר הזה, וזה לא תדיר שאני מתאהבת בספר עד כדי כך (לדוגמא- ספרים נוספים שהתרשמתי מהם ביותר וקניתי לאחר שקראתי: אלנטריס, ילד מלחמה, סדרת אמבר…)
אני חושבת שהקסם של הספר הזה נעוץ באינטראקציה בין סייאון ואלקסנדר, ברומנס במיטבו. (לאחר זמן מה חשבתי שהפספוס הוא שהם לא זוג במובן רומנטי)
אני מניחה שאני מנסה לשכנע אתכם לקרוא את הספר, לא יודעת אם אני מצליחה, הלוואי שכן, כי פספוס אדיר לוותר עליו . הכריכה מכוערת לגמרי, אני יכולה לראות אנשים שנרתעים מהספר בגללה, אבל אתם יודעים מה אומרים- don't judge a book by its cover
שכחתי לציין- אל תקראו את שני ספרי ההמשך, בזבוז של זמן.
הספר הזה עומד יפה בפני עצמו ולא צריך להתמרח עוד- את הספר השלישי בכלל לא הצלחתי לסיים.