מסיכת המראה (Mirrormask)
"מסיכת המראה" מציג אמנם תסריט מאכזב, אבל המשחק והעיצוב מפצים על כך בגדול. הקרנה מיוחדת בפסטיבל אייקון 2006.
אז הלכתי.
הילדה הלנה (סטפני לאונידס) מאוד לא מרוצה מהחיים שלה, אף על פי שהיא חיה בקרקס נודד. הוריה (ג'ינה מק'קי ורוב בריידון) לא נותנים לה לדעתה לחיות את החיים שהיתה רוצה, חיים רגילים כמו כל אחד אחר. כדי לפרוק את תסכולה, היא מציירת – על נייר, וגם על קירות ומרצפות. ציוריה דומים מאוד לאלה של מק'קין.
בזמן אחת מההופעות, ג'ואן, אמה של הלנה, מרגישה שלא בטוב ונאלצת להתפנות לבית החולים. כשהיא מגיעה לשם מתברר שהיא חולה במחלה קשה הדורשת טיפול מיוחד. הלנה מנסה לעודד את אמה בציורים משעשעים, אבל לא מצליחה להשתחרר מהתחושה שהכל היה באשמתה.
זו פחות או יותר תבנית העלילה. רבים מביניכם בוודאי נשענים כבר לאחור על כסאותיכם ואומרים לעצמכם, "שמעתי כבר את הסיפור הזה". ואתם צודקים. "מקורות ההשראה" של הסרט, אם לנסח זאת בצורה עדינה, ניכרים בבירור. ניתן למצוא בן שאילות מ"שודדי הזמן", מ"אליס בארץ הפלאות", מ"הקוסם מארץ עוץ" ואפילו מספרו של גיימן עצמו, "קורליין". מקוריות אינה נקודת חוזק בולטת ב"מסיכת המראה", אבל אל תניחו לזה להפריע להנאה.
התסריט של "מסכת המראה" הוא לכל היותר "בסדר". היו לגיימן יצירות מוצלחות יותר. נקודות החוזק של הסרט הן אחרות, ובראש ובראשונה איכות משחקם של סטפני ליאונדס וג'ייסון ברי, והעיצוב הויזואלי שעשה דייב מק'קין.
סטפני ליאונדס מחזיקה את הסרט על כתפיה כאילו היתה אטלס, ונושאת אותו בגאון כמו היה ילקוט קליל לבית הספר. משחקה של ליאונדס אמין, זורם והיא מצליחה להכניס תוכן אפילו לתסריט הדהוי של גיימן. ג'ייסון ברי, המשחק את חובש המסכה אותו הלנה פוגשת בעולם החלום, הוא הצלע המשלימה שלה. כשם שהיא מרכזת אליה רגשות עמוקים, ברי מככב ברגעי הציניות ההומוריסטית הקלילה. יתר השחקנים נותנים הופעה טובה אבל לא זוכים לזמן מסך רב, אך ג'ינה מק'קי, המשחקת בתפקיד כפול, עושה זאת על הצד הטוב ביותר.
"מסיכת המראה" אינו סרט מקורי וחדשני, ועבור מי שהורגל לצפות לסטנדרטים גבוהים מגיימן הוא עשוי אפילו להיות אכזבה, למרות הציורים המונפשים יוצאי הדופן של דייב מק'קין. הסרט הוא מִחזור, אבל הוא מחזור טוב והויזואליה שלו מדהימה. די בזה כדי להצדיק את הצפיה בו.
מועדי ההקרנה בפסטיבל אייקון:
יום ד', 11/10/06, 22:00, אולם YES1, סינמטק תל-אביב.
שבת, 14/10/06, 16:00, אולם YES1, סינמטק תל-אביב.
תסריט: ניל גיימן ודייב מק'קין
בימוי: דייב מק'קין
שחקנים: סטפני לאונידס, ג'ינה מק'קי, רוב בריידון, ג'ייסון ברי, רוברט לוולין, סטיבן פריי
מצאתי את המשפט "והיצורים המוזרים שהוא יצר משתלבים עם השחקנים כמעט ללא פגם, פרט לפעמים ספורות שבהם אם מסתכלים בקפידה רואים את ליאונדס כתמונה מודבקת." אירוני בצורה ייחודית לסרט.
הרי תמונות הגזורות מהעיתון ומודבקות על הציורים המוזרים הם מין טיפה של מציאותיות מודבקת על גבי ים של מוזרות דו מימדית… וכך גם הגיבורה החולמת שהיא הרי הישות היחידה האמיתית\מציאותית בעולם החלום המוזר הזה…
נו, גם זה משהו לחשוב עליו ולחייך.
סרט מדהים!
אני לא חיפשתי פילוסופיות בסרט ומאוד נהנתי!