מלבד הכלב / קוני ויליס

טוענים שלקוני ויליס יש שני סוגי ספרים: דכאוניים ועליזים, והיא כותבת אותם לסירוגין: פעם כזה ופעם כזה. בשנת 1992 היא פרסמה את "ספר יום הדין" המשובח, שהיה ספר רדוף מגיפות ואובדן וזיכה אותה בפרסי הוגו ונבולה. הספר הבא אחריו, "מלבד הכלב", היה ניגודו המוחלט – עלילה תזזיתית, רבת תפניות, נוירוטית ומבדחת מאוד.

"מלבד הכלב" הוא המשך לא ישיר של "ספר יום הדין". שניהם עוסקים במסע בזמן, בשניהם נקודת המוצא של העלילה היא מעבדת המסע בזמן של אוניברסיטת אוקספורד, וחלק מהדמויות מופיעות בשניהם. נד הנרי, גיבור הספר, הוא היסטוריון צעיר ומסור אשר נקלע שלא בטובתו למסע בלתי אפשרי בזמן, בנסיון להתחקות אחרי קורותיו של קישוט ויקטוריאני מצועצע הקרוי "גזע הציפורים של ההגמון". החיפוש יטלטל אותו בין ביתו באוקספורד של העתיד הקרוב לבין קובנטרי של סוף המאה ה-19, ההפצצה על קובנטרי במלחמת העולם השניה, וכמה זמנים ומקומות נוספים. בין לבין הוא ישוט על התמזה עם נערה נאה ופרופסור מפוזר, יקבל סחרחורת זמן איומה, יציל חתולה מטביעה וימצא אהבה.

הכתיבה של קוני וויליס בספר זה רצופה מחוות ספרותיות. העיקרית שבהן, המשתמעת גם משמו של הספר, היא לספרו המפורסם של ג'רום ק' ג'רום, "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)". המחווה מתבטאת, כמובן, בתקופה ובסביבה דבה מתרחשת רוב עלילת הספר, אך יש לה ביטוי כמעט בכל רבדי הטקסט. בראש ובראשונה, היא מתבטאת בתבנית הסגנונית של הספר, המאמצת כמעט במלואה את תבנית ספרו של ג'רום ק' ג'רום: סגנון כתיבה קליל ואנקדוטי בגוף ראשון ותקציר של כותרות אניגמטיות בתחילת כל פרק. להשלמת המחווה, הגיבור יזכה בדרכו להיפגש בחטף עם הסופר הידוע ושני חבריו במסעם המפורסם על התמזה.

לצד מחווה זו, הספר גדוש בציטוטים עלילתיים וסגנוניים רבים בהשראת הרומאנים הבלשיים של תחילת המאה העשרים והרומאנים למשרתות מסוף התקופה הוויקטוריאנית. הספר מאמץ תבניות מז'אנרים אלה כדי לשזור יחד סיפור אהבה חוצה מעמדות וכמה עלילות בלשיות שהדמויות והקורא מנסים לפתור יחד. הקורא הנבון, המכיר את התבניות הללו, יוכלו אולי להיעזר בהן כדי לגלות את התשובה לשאלה "מי היה הרוצח", גם אם התעלומה היא אחרת.

עלילת הספר נפתחת בשובו של הנרי ממשימה אחת יותר מדי בקובנטרי המופצצת, לאחר עוד נסיון כושל לגלות לאן נעלם גזע הציפורים של ההגמון בזמן ההפצצה הגדולה. מעברי הזמנים התכופים מדי שנכפו עליו גורמים להנרי סחרחורת זמן – מחלה שמתבטאת באובדן התמצאות וגורמת לחולה בה לעשות הרבה שטויות. מכאן יכול המצב רק להסתבך – והוא אכן מסתבך.

הנרי נאלץ לנוס על נפשו בעודו מטושטש לחלוטין מסחרחורת הזמן. ליידי שרפנל, פילנטרופית אשר גייסה את האוניברסיטה כולה לשחזור קתדרלת קובנטרי, מחפשת אחריו כדי לשלוח אותו לעוד מסע חיפוש אחרי גזע הציפורים של ההגמון. בלית ברירה, הנרי נשלח לנופש במקום המסתור היחיד שבו ליידי שרפנל הבלתי נלאית לא תוכל לאתר אותו – בית אחוזה באנגליה הויקטוריאנית. שם לבטח יצליח הנרי להתאושש ללא הפרעה.

לבטח? כשאתה מטושטש מספיק, שום דבר לא בטוח. בשל סחרחורת הזמן הקשה, הנרי לא מצליח לקלוט מהי המשימה הפשוטה שהטילו עליו לבצע. כנהוג בקומדיה של טעויות, כל שגיאה שיעשה תוליד תסבוכות חדשות, והנסיונות לתקן אותן רק יסבכו את המצב יותר ויותר.

לאור האמור לעיל, אין כל פלא שההתרחשויות ב"מלבד הכלב" מפותלות להפליא. העלילה תזזיתית, ונד הנרי ויתר הדמויות מיטלטלים בלי הרף ממקום למקום ומזמן לזמן, בלי להבין מה בדיוק הם עושים ולמה. רק בדיעבד הם מגלים שהכוח המטלטל את חייהם אינו גחמות אנושיות, אלא מקורו אחר.

הכוח בו מדובר הוא ה"אפיצות" – מנגנון תיקון שמוטמע במנגנון המסע בזמן. לגמרי לא ברור מהספר מאין בא כוחו של מנגנון זה או כיצד הוא פועל. באותה מידה לא ידוע אם מדובר בהתערבות של כוח עליון, או שמא מדובר באמצעי הגנה בעל ביסוס מדעי. מה שברור הוא תפקידו ותפקודו: למנוע פרדוקסים.

האפיצות היא מנגנון שבודק אם נסיעה כלשהי בזמן יוצרת פרדוקסים. אם מתגלה שכן, המנגנון משנה את הזמן או את המקום שאליהם יגיע הנוסע בזמן, כך שלא תינתן לו ההזדמנות לשנות את מהלך ההיסטוריה. את זה קל יחסית לקבל, אך לא את ההנחה הבאה: מסתבר שבמצבים קיצוניים, האפיצות יכולה לתמרן נוסעים ומסעות נוספים, בעבר, בהווה ובעתיד, על מנת שיגיעו בכל פעם למקום הנחוץ לתיקון הפרדוקס. מה מניע את מנגנון האפיצות? מה אומר לו "זה פרדוקס – תקן אותו כך וכך"? לא ברור.

אך אם מצליחים לקבל את עצם קיומה ותפקודה של האפיצות, היא מתגלה כמנוע עלילתי משובח. מה יותר טוב מכוח בלתי מובן וגחמני שמטלטל את הדמויות אנה ואנה? ומה חזק יותר מכוח המעניק לקוראים מאמץ בלשי בלתי פוסק בנסיון להבין מדוע הדברים פועלים כפי שהם פועלים ואיך יסתדרו הדברים בסופו של דבר. אין כמו גיבורים פעילים המנסים להתמודד עם תופעה שהם אינם מבינים עד הסוף.

קראתי לראשונה את "מלבד הכלב" סמוך לפרסומו בעברית בשנת 1999, לפני שזכיתי לקרוא את "שלושה בסירה אחת". גם בלי הכרות עם היצירה המקורית, הקריאה היתה מהנה מאוד, אם כי אין ספק שמשהו אבד לי בשל בורותי זו. ההנאה לה יזכו אוהבי ספריו של ג'רום ושל יתר הז'אנרים הוויקטוריאניים המצוטטים בספר תהיה בוודאי גדולה הרבה יותר. לרוע המזל, המהדורה העברית של "מלבד הכלב" אזלה זה מכבר מהחנויות וקשה להשגה כיום.