על "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" של פיליפ ק' דיק אפשר לדבר עד אין קץ. מדובר באחד מספרי המדע הבדיוני המפורסמים והקלאסיים ביותר, שעליו התבסס אחד מסרטי המדע הבדיוני החשובים ביותר, "בלייד ראנר". כחובבת הז'אנר שטרם קראה את הספר או ראתה את הסרט יצאתי לבחון אותו בלי הנחות קודמות, בהוצאה המחודשת שלו שיצאה לאור בעברית בשנה שעברה.

העלילה מתרחשת בעתיד הקרוב, בעולם החרב שנותר אחרי מלחמה גדולה שאיש אינו זוכר על מה היא הייתה. העולם מאובק ורקוב, מרבית בעלי החיים נכחדו וכל מי שהיו בריאים ומוצלחים מספיק היגרו החוצה, להתיישב בעולמות רחוקים. בכדור הארץ העזוב, המלא מוות והרס, החיים נחשבים ערך עליון וזו חובה מוסרי לגדל חיה ולדאוג לה. אולם מי שאינם יכולים להרשות לעצמם חיה אמיתית קונים במקום זה חיות חשמליות – רובוטים שיכולים לרמות את המתבונן התמים.

באותו אופן יש גם אנשים חשמליים – אנדרואידים, שנועדו לעזור לאנשים האמיתיים במלאכות קשות בחלל, אבל לפעמים הם בורחים ומהגרים באופן בלתי חוקי לכדור הארץ. וכשהם מגיעים – יש מי שתפקידם לחסל אותם.

גיבור הספר, ריק דקארד, הוא אחד מציידי הגולגלות האלה – שוטר שתפקידו לאתר אנדרואידים בורחים ולחסל אותם. בנוסף, מאז שמתה הכבשה שלו ריק מגדל כבשה חשמלית, וחלומו הוא לגדל חיה אמיתית – חיית משק גדולה ומרשימה. כששישה אנדרואידים נמלטים מגיעים למחוז שלו הוא יוצא למסע במטרה לחסל את הרובוטים דמויי האדם ולקנות בכספי הפרס את חיית חלומותיו. לצערו הרב מתגלה שהחיסול של אנדרואידים מהסוג החדש הוא משימה קשה מכפי שציפה, ושהם אמנם מכונות אבל אולי הם גם חולמים לפעמים על כבשים – חשמליות.

אם נבחן היום את ההתאמה של העתיד שמציג "אנדרואידים" למציאות המוכרת לנו נגלה שהתמונה לא לגמרי ריאלית, ובמידה מסוימת התיישנה או נשחקה. מאז "בלייד ראנר" כבר חזינו בשלל דימויים של כדור ארץ פוסט-אפוקליפטי, ועתיד שמלא בטלוויזיות ובשיחות וידאו בטלפון נשמע יותר כמו העבר. גם האנדרואידים עצמם זכו מאז לשלל ייצוגים קולנועיים וספרותיים. כולנו מכירים כיום את דמות האנדרואיד, לעתים כמכונה דמוית אנוש אבל נטולת רגשות, ולעתים כאדם העשוי בשר וסיביים אלקטרוניים.

למרות זאת "אנדרואידים" לא התיישן אפילו קצת. שהרי העתיד של הספר אינו מתיימר להיות תחזית ריאלית של הצפוי לחברה האנושית, אלא רק כלי שמסייע לנו להתבונן על החברה האנושית ועל ערכי המוסר שלה, כמו גם על הצורה שבה טכנולוגייה עשויה להשפיע עליהם. קשה למנות את הנושאים שדיק עוסק בהם לעורך הספר: מהי אנושיות, מהם "חיים", חשיבות האמפתיה לעומת החשיבה הרציונלית, הטלת ספק במציאות ובמשמעות של מה "אמיתי" ומה לא, הקיום של ריקנות בחיינו וכדומה.

אחת התכונות שמייחדות את הספר, שהיא גם אחת הנקודות היותר חזקות בו, היא שהוא מתחיל ונגמר בסימני שאלה. ריק דקארד מתחיל את הסיפור בנקודה יציבה יחסית, בחיים שהוא לא מאוד מרוצה מהם ועם יעד לתשוקה. במהלך המסע שהוא עובר תוך כדי המצוד אחרי האנדרואידים דקארד מוצא את עצמו מתמודד עם יותר ויותר סימני שאלה והקרקע מתחת לרגליו נשמטת. בכל פעם שנדמה שהספר עומד לתת לנו תשובה לאחת השאלות שבהן הוא דן – האם האנדרואידים "טובים", האם זה בסדר להרוג אותם, האם 'אחד' הוא אנדרואיד או אדם, הוא רק פותח שאלה חדשה, או לחלופין נותן לנו בו-זמנית את התשובה ואת היפוכה.

במקום להתקדם לקראת מטרה או הבנה, דקארד עובר מסע סוקרטי מפרך שבו כל הערכים שהוא האמין בהם מתפרקים עד שהוא לא יודע כלום – מוטיב נפוץ מאוד בספריו ובסיפוריו של פיליפ ק' דיק. לסגנון המבלבל הזה יש גם חסרונות ברורים, שכן יש שיטענו שלקראת סופו הספר אינו קוהרנטי מספיק. אולם בעיניי זהו סוג נדיר ונפלא של ספרים, שמשאירים אותנו מלאים בשאלות ובבלבול זמן רב אחרי שסיימנו אותם.

נקודה מעניינת במיוחד בספר הוא דמויות האנדרואידים. בשונה מהרבה ספרים אחרים, הרובוטים האנושיים של "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות" הם מכונות חכמות שאינן נבדלות מהאדם כמעט בשום פרמטר שכלי או ביולוגי. הם בשר ודם, מדממים ומרגישים, מדברים ועושים סקס. נראה שההבדל העיקרי בינם לבין בני האדם הוא היכולת לחוש אמפתיה. האנדרואידים הללו לא חולקים עם בני האדם את יראת הקודש שיש להם כלפי כל ייצור חי, ודואגים רק לעצמם. אולם נראה שכמו בני האדם, גם הם חשים בדידות ודיכאון ויכולים ליצור חברויות ואולי אפילו לחלום.

במהלך הספר ההבדל בין האנדרואידים לבני האדם נראה לפעמים מטושטש ולפעמים ברור מאוד. לפעמים הם נדמים מרושעים ונוראים, ולפעמים אבודים ומעוררי רחמים. בתכונותיהם אלו האנדרואידים של דיק שונים מאוד מרוב האנדרואידים שראיתי או קראתי עליהם בשנים האחרונות – רובם היו מרושעים ומכניים לגמרי או לחלופין אנושיים לגמרי. גם שנים לאחר כתיבת הספר, האנדרואידים של דיק נותרים מרעננים ומרתקים, אולי כי הם דמויות שעומדות בפני עצמן, ולא רק כלי עלילתי או אויב שמאיים להשתלט על העולם.

התרגום החדש של עמנואל לוטם, שיצא לאור בשנת 2014, עושה עבודה מופלאה. לשמחתי הרבה חשתי בעברית של הספר את אותה תחושה מלנכולית, יפה ומבעיתה בו זמנית, שאני חשה בקריאת ספרים של דיק באנגלית. אחרית הדבר הייתה מרתקת, ולטעמי וקצרה מדי, והעלתה נקודות מאוד מעניינות, ובעיקרה ההשוואה בין ריק דקארד לפילוסוף רנה דקארט.

"האם אנדרואידים", אם כך, הוא ספר גאוני, מוזר, מבלבל מאוד, ומותח, שעומד מעולה במבחן הזמן. בגירסתו החדשה בעברית הוא מומלץ בחום לכל חובב מדע בדיוני באשר הוא.

(הוצאת כתר, 2014. מאנגלית: עמנואל לוטם. 230 עמודים).