The Red Star / Christian Gosset
מזה זמן רב מספרים ש"הכוכב האדום" היא הסדרה הטובה ביותר שאתם לא מכירים. רז גרינברג בדק את השמועה.
מאכזב לגלות שכל המהללים והמשבחים איבדו מעט את הצפון. "הכוכב האדום" היא לא סדרה רעה, היא מצליחה לחדש בכמה תחומים, אבל העסק בכללותו לוקה בחסר.
הרעיון הבסיסי של הסדרה – יצירת פנטסיה היסטורית המתרחשת בעבר הלא-רחוק של עולמנו הוא רעיון מסקרן: "איך הייתה נראית הפלישה הסובייטית לאפגניסטן אילו הלוחמה בשני הצדדים הייתה מתרחשת בעזרת קסמים?" אך התשובה לשאלה הזאת, למרבה הצער, היא "הרבה פחות מעניין ממה שזה נשמע בתיאוריה". לאורך כל הסדרה קיימת תחושה לא נוחה שכל עניין ה-"פרוטוקולים", עם כל העומק והמורכבות שיוצר הסדרה ניסה לתת לו, הוא לא יותר מקולב לתלות עליו את המבנה העלילתי הרגיל של סיפור מלחמה טראגי. אפשר היה לוותר על כל עניין הקסמים – והסיפור, אבוי, היה יוצא בדיוק אותו הדבר. התסריט מלא עוד בליקויים אחרים, קשים יותר; הדמויות אמנם אמינות, אבל גם עמומות (דומני כי רוב המבקרים שקראו את הסדרה החשיבו בטעות את העמימות הזו לאיזשהו סוג של עומק) ולא מעוררות סימפטיה או עניין כלשהם. הדיאלוגים מפוהקים. והכי גרוע: העלילה זזה לאט, כמו טנק רוסי שנתקע בשלג, תוך טחינה ולעיסה חוזרות של נקודות שהובהרו כבר קודם.
אבל מה שחסר לסדרה ברמת הכתיבה, היא משלימה – גם אם לא לגמרי – ברמה האמנותית. כריסטיאן גוזט, יוצר הסדרה, הוא מעצב גראפי מוכשר (הוא האחראי לחרב האור הדו-להבית של דארת' מול ב-"מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום"), שעבד עליה ביחד עם צוות גדול של אנשים מוכשרים נוספים מתחום הגרפיקה הממוחשבת, כדי להעניק לה מראה ייחודי. התוצאה מרהיבה: הכל, החל מהמראה החלוד והמרופט של נופי הרפובליקה, דרך שדות הקטל האכזריים באליסטן ועד לטכנולוגיה הפנטסטית, צויר באופן מפורט ומרשים, ונצבע בצבעים עזים היוצרים תחושה דחוסה ומעיקה, המתאימה במדויק לאווירת הייאוש של הסדרה. גם הניואנסים של הדמויות זוכים לטיפול טוב מאוד. אבל העסק (שוב) מתחיל להתפרק ברגע שמגיעים לרמת הסיפור – הצוות שעבד על הסדרה התקשה לסדר את הציורים באופן נרטיבי מספיק, ובמקום קומיקס ישנה הרגשה שמדובר בספר אומנות פנטסיה שהדביקו לו עלילה.
