מאת: הדס משגב

ילד מתעורר באישון לילה במקום לא מוכר. מי מחכה לו שם?

השמש צובעת את השמים בענני דם וענפי המכנף נעים חרישית. יש מעט מאוד דברים שישוו לשעה הזאת, השעה הזקנה של היום. עוד פחות דברים משתווים לכוס תה טובה. אפשר להוסיף גם כיסא נדנדה, מסרגה או שתיים וחתול; ככה דמיינתי תמיד את הזקנים.

סיפור קצר של סתיו ושל שלכת… ושל ילדה קטנה עם כפפות.

כאן הבית של הילדים המשוגעים. כל אחד צועק משהו אחר, אבל ביחד הם משמיעים שיר אחד, כמו להקת ציפורים מתעוררת…

חייה של מכשפה מודרנית ושל נערה צעירה נקשרים אלה באלה. הקשר אינו נטול מחיר.

"אני באה לפה לפעמים בשביל לבכות", היא אמרה ברצינות, ואני צחקתי – כי היה שם חם כל-כך, והרוח עמדה…