רשימות מן המאדים / ריי בראדבורי
ספרו הקלאסי של ברדבורי בנוי כאוסף של סיפורים המגוללים בהדרגה את סיפור ההתיישבות האנושית על המאדים. ספר עשיר ברעיונות, ובעיקר באווירה.
הספר בנוי כשורה של פרקים/רשימות שיוצרים בסדר כרונולוגי את סיפור המגעים הראשונים עם אנשי המאדים, הקולוניזציה של הכוכב בידי אנשי הארץ, וההרס שהאדם מביא על עצמו. כפי שאפשר להבין מהתיאור הקצר הזה, הספר ממוקד (וגדוש) ברעיונות שהיו, לפחות בחלקם, חדשניים בזמן כתיבת הספר ,וחלקם מעוררים מחשבה גם כיום.
הספר מהווה דוגמא קיצונית לכתיבה של סופרי תור הזהב, מבחינת הסגנון, אפיון הדמויות וההתמקדות ברעיונות. הספר הוא סיפורה של האנושות (הגדולה וחסרת הפנים), הרבה יותר מאשר סיפורם של האנשים המרכיבים אותה. הדמויות מתחלפות בקצב מסחרר ורק שתים מהן מופיעות בשני אפיזודות (וגם הן לא רצופות).
בראדבורי תיאר את אנשי מאדים כגזע ששונה מהותית באופן חשיבתו והתנהגותו מהאדם, אבל עדין חי בחברה כמו-אנושית, עם מוסדות שמוכרים לנו היטב (ערים, מדענים, בתי-משוגעים). הגזע שבראדבורי מתאר יכול להיות מעניין מאוד. אבל נראה כאילו אנשי המאדים, רק הפריעו לבראדבורי לספר את סיפורה של האנושות, והוא זנח אותם מהר מדי מבלי לנסות להבין באמת איך גזע תבוני אחר עשוי לחשוב, ואיזו הבנה יכולה, אולי, להתפתח בין שני הגזעים. את קשיי התקשורת הצפויים בין שני גזעים שונים הוא פתר בקלות (אם לא בעצלות) ע"י השימוש במילה "טלפתיה" שמסבירה כנראה הכל. ממה שהבנתי, ייתכן שבמקומות אחרים בראדבורי הרחיב יותר גם בנושא הזה.
מבחינה ספרותית, הספר לוקה במגרעות רבות. אך כמקור לרעיונות חברתיים (בעיקר) וטכנולוגיים (פחות) הספר מצוין; כל זה, למרות שבימינו חלק מהרעיונות, המקוריים בעת שנכתבו, הפכו נדושים עקב שימוש יתר.
בראדבורי עוסק בהרחבה במקורות הגזענות, הקינאה, ההרס העצמי של האנושות ובעוד נושאים קרובים, אשר תמיד ישארו רלוונטים. האנושות מצוירת בספר באופן מאוד לא מחמיא; אם כי בראדבורי משאיר לנו פתח קטן, שולי אולי, לתקווה להתחלה חדשה וטובה יותר.
יש לציין שהידע שנרכש מאז על מאדים הפריך דברים רבים שמתאר בראדבורי על החיים שעל המאדים; וגם התאריכים ש"ניבא" בראדבורי להתפתחויות מסוימות חלפו ועברו. למרות זאת, הספר מצליח לרתק גם כיום והסתירות שבינו ובין מה שמוכר לנו כמציאות לא מפריעות כלל.
"רשימות" נחשב כאחד מספרי המד"ב היותר חשובים שנכתבו, וכנראה בצדק. ניתן רק להצטער על כך שהוצאת עם עובד לא מוציאה מהדורות חדשות. ספר מעניין ומומלץ, למרות הסתייגויותי מסגנון הכתיבה.
מר שלהבת,
אני סטודנט לחינוך ולהוראת ספרות, לקראת סוף התואר. מה שכתבת הינו דוגמא לאיך אפשר לקחת ספר מופלא ולכתוב עליו ערימת שטויות וקשקושים. אופן הכתיבה שלך משקף בצורה נאמנה למדי את הדרך בה הולכים היום כל המוסדות העוסקים בהוראת ספרות, אם זו האקדמיה או בתי הספר.
ניתוח קר, שבו אתה עושה הפרדה מלאכותית בין צורתו "הספרותית" של הספר לתוכנו כביכול ול"נושאים" בהם הוא עוסק, הוא ביטוי מדויק לקו המרכזי והמעוות המנחה היום את כל מי שמנסה לעסוק אקדמית בדבר לא אקדמי כל-כך כמו הספרות, וזה בדיוק הדבר שגורם לתלמידים להצהיר שספרות היא בין המקצועות המיותרים והמשעממים שיש. זה בדיוק מה שמשניא עליהם את קריאת הספרים.
גם אם הספר לא היה לטעמך, מה שכמובן לגיטימי, אדם רגיש לא יכתוב על ספר שהוא גרוע "מבחינה ספרותית". זוהי שפה זרה ומנוכרת למי שאוהב לקרוא ספרים.
אני מקווה שהבהרתי את כוונתי.
היי אלק
לא מצאתי קשר בין הדברים שאמרת לבין הביקורת של רמי. נראה שיש לך בטן מלאה על המוסדות להוראת הספרות(לא לגמרי יכול להאשים אותך) אבל איפה מצאת חיבור לדברים המאוזנים ואפילו הנלהבים שכאן. לטעמי, הקריאה שלך סובלת מאותם ליקויים בהם האשמת
והשאלה היחידה שנותרה האם אתה בן אדם מספיק בשביל להתנצל.
אלק. אני לא חושב שהספר 'מופלא' בכלל. לעומת 'תפוחי הזהב של השמש' הוא די שטחי. מה שכתב כאן רמי הוא נכון – הספר מתחמק מהמפגש בין אנשי המאדים לאנשי כדור הארץ ולומר את האמת – גם אנשי המאדים יוצאים רע מאד מהספר.
מהבחינה הזאת הספר חשוב מבחינת ה'נושאים' שבהם הוא עוסק אבל מבחינה ספרותית הוא די מאכזב. אני הולך להכניס כאן ספויילר אז מי שלא רוצה שיפסיק לקרוא עכשיו.
אנשי המאדים משמידים את בני כדור הארץ בשלוש הנחיתות הראשונות שלהם על המאדים. בנחיתה הרביעית אנשי המאדים נעלמו כולם – החיידקים שהביאו איתם בני כדור הארץ למאדים השמידו את כל היצורים התבוניים ומאז הספר ממשיך כשרק בני האדם נמצאים בסיפור. מבחינתי הסופר ברח פה מהחלק הקשה (והמעניין) של הסיפור וגם ההמשך מכיל הרבה אלימות מיותרת (למה בעצם הורג טייס החלל את חבריו לצוות? בשמם של אנשי המאדים שכבר אינם?) .
שיהיה ברור, ריי ברדבורי הוא בעיני סופר מדע בדיוני גדול אבל בהחלט החלק ה'רעיוני' אצלו גובר על הספרותי. הסיפורים שלו לא מאד קולחים או מרתקים אבל כן מעוררי מחשבה ובעלי אמירה עקרונית.
אלק, מעולם לא עסקתי במחקר אקדמי של ספרות, וגם לא למדתי בשום חוג לספרות, כך שאני לא רואה איך הביקורת שלי יכולה להתקשר לתכונות של ממסד שאני לא חלק ממנו. אם לא אהבת את הביקורת שלי, זו "אשמתי" הבלעדית (או שמא אשמת הציפייה שלך שאכתוב את מה שאתה חושב ולא את דעתי האישית והסובייקטיבית), לא אשמת האקדמיה שאינני חלק ממנה. מה שכן, ממעט המגע שהיה לי עם חוגים לספרות אני מניח שדעתי עליהם לא מאוד רחוקה מדעתך.
לגבי הספר, קראתי אותו מזמן ואני כבר לא זוכר את הפרטים. אני כן זוכר שרמת הסיפורים לא היתה אחידה ושלא נהניתי מהסגנון של בראדבורי – אבל התרשמתי מאוד מהרעיונות שלו. אני גם חושב שהסיפורים הבודדים בספר לא משתלבים טוב מספיק ליצירה שלמה כשכורכים אותם ביחד. סביר להניח שבקרוב אקרא את הספר שוב לקראת רצועת ההרצאות שתוקדש לו בפסטיבל אייקון הקרוב. מי יודע – אולי הפעם אשנה את דעתי עליו.
הספר "רשימות מן המאדים" יצא בעברית (בתרגומו של עמוס רגב) מאי 1979 – ומצאתי אותו מסקרן ומרתק, כתוב באופן בלתי שגרתי אנם, אך עתיד רעיונות ודמיון.