אני מאוד אוהב גיבורי-על. למעשה, אני מת עליהם. זה ז'אנר מבדר ביותר, אבל מעבר לכך זהו ז'אנר שנוגע באופן ישיר ומדויק באחת מהשאלות העמוקות ביותר שלנו כבני אדם – להיות יותר, לעשות משהו שאף אחד אחר לא מסוגל, להיות גיבור.

הטובים ביותר הם גיבורי-העל המודרניים – לא אלה משנות השישים הלבושים חליפות צמודות בארבעה צבעים ונלחמים נגד חייזרים וכוחות רשע מממדים מקבילים, אלא גיבורים פשוטים יותר. אלה גיבורי-על מסקרנים שגרים בעולם שלנו, או בגרסה דומה לו, לובשים בגדים רגילים ומנסים להסתדר בחברה ששונאת אותם, לא מכירה בקיומם, רואה בהם כלים, או לחלופין מפחדת מהם ורוצה להיפטר מהם.

עם גיבורים כאלה הרבה יותר קל להזדהות. מעניין יותר לראות מה אנשי-העל האלה עושים גם בחיי היומיום שלהם, לחוות את ההתמודדות שלהם עם יכולותיהם כשהם הולכים לשירותים או נוסעים באוטובוס.

שלושה ספרים מהשנים האחרונות עונים, כל אחד בדרכו, על חלק מהשאלות הללו. הספרים האלה מדלגים על הגבול בין גיבורי-העל הגדולים מהחיים ובין הגיבורים המודרניים מהעולם האמיתי.

Playing for keeps, מאת מוּר לפרטי, הוא סיפורה של קיפסי ברנסון, בעלת באר בעיר השביעית, מקום הולדתם של כוחות-העל. מקורם של כוחות-העל הוא ניסויים שהתקיימו בעיר לבחינת נסיוב נגד מחלה חשוכת מרפא. לנשים ההרות שהשתתפו בניסויים אלה נולדו ילדים מיוחדים, הגל הראשון של גיבורי-העל. הגל הראשון לא היה חזק במיוחד, וכוחותיהם היו זניחים ברובם. בני הגל השני, אלה שנולדו לבני הגל הראשון, היו חזקים הרבה יותר ויכולותיהם כללו כוח פיזי ניכר לצד תעופה, שליטה במזג האוויר או יכולות מגוונות אחרות. בהתאם לכך, הם גם נטו להיות מלאים בחשיבות עצמית.

קיפסי וחבריה הם בני הגל השלישי. כוחותיהם נחשבים חלשים מדי לשימוש מעשי. יכולותיהם, כגון איזון מושלם של מגש או התקנת סעודה מפוארת ממרכיבים בסיסיים בלבד, לא מספיקות בעיני הממשלה כדי לזכות אותם בתואר "גיבור-על".

המצב משתנה מהר מאוד כאשר מתגלה כי לרשותה של קיפסי הגיע חפץ מיוחד שבו חושקים הגיבורים והנבלים גם יחד. כאן מתבטא כוחה של קיפסי, שמגן על רכושה – כל מי שמנסה לקחת משהו מחפציה ללא רשות קופא מיד במקומו. קיפסי סולדת מבעלי הכוחות הנפוחים ולכן אינה מוותרת על החפץ למען נבלי-העל או גיבורי-העל, אף שאינה יודעת מה הוא באמת, ונגררת יחד עם כל חבריה אל הקרב הגדול ביותר שידעה העיר. וכאשר ההבדלים בין גיבורים לנבלים מיטשטשים, קיפסי ושותפיה תופסים את מקומם במאבק ומוכיחים לבעלי הכוחות שגם הם שווים משהו.

קולה של מור לפרטי בולט מאוד בקהילת הפודקאסט האמריקאית, והספר יצא לראשונה כספר שמע באתר Podiobooks.com, בהקראתה הקולחת של הסופרת עצמה. למרות איכות ההפקה הבינונית, מור מעניקה קול אישי לכל דמות, והסגנון שלה מוצלח. הרעיונות והדמויות בספר מגניבים, במיוחד כשהם נלחמים בארכיטיפים הסטנדרטיים של גיבורי-העל ונבלי-העל, תוך הטחת עקיצות לכיוונן של קלישאות הז'אנר.

ספר השמע קליל, זורם וכיף להאזין לו. הוא מאזן בצורה מוצלחת בין התמקדות בחיים הקטנים לבין גרנדיוזיות, וניתן לומר שהוא נמצא אי שם באמצע – בין גיבורי תור הזהב לבין הגיבורים המודרניים. מור מציגה את הדמויות בצורה מעניינת אבל גם לא שוכחת את קטעי הפעולה, והספר לא לוקח את עצמו ברצינות מופרזת. מומלץ לקרוא אותו בזכות הרעיונות המעניינים, הדמויות המוצלחות, הסגנון ונגיעות ההומור שנעשות על חשבון ז'אנר גיבורי-העל.

Brave Men Run, מאת מת'יו ויין סלזניק, הוא סיפור מודרני יותר, שהיה מועמד לפרס פארסק (פרס קהילת הפודקאסט) לשנת 2006. נייט צ'רטרס הוא תלמיד בית ספר גמלוני שכבר התרגל להיות זה שיורדים עליו ומתעללים בו, אבל אז מכריז ד"ר ויליאם דונר מול אנדרטת וושינגטון כי אנשי-העל קיימים וכי הם אינם מוכנים לשרת אף אחד. יתר על כן – ד"ר דונר מכריז על ריבונות, קורא לכל הדומים לו לצאת מהמחבוא ומוכיח את יכולתו לאכוף את הריבונות הזו.

נייט תמיד ידע שהוא שונה, שמעבר להופעתו המשונה יש לו גם חילוף חומרים מהיר במיוחד, רפלקסים של חתול וכוח וזריזות תואמים, ועכשיו הוא מבין שיש לו מקום בעולם. הבעיות מתחילות להתגלות כשפתאום מופיע חבר של אמא שלו, שלא הכיר עד אותו יום, ומידע על אביו שאותו לא פגש מעולם מתחיל לפרום את חייו של נייט, שהיו משונים עוד קודם אך עוד היה בהם קורטוב של שגרתיות.

הסיפור של נייט, יחד עם חברו-אויבו ביירון, חברו הטוב מל וחברתו-בתקווה נינה, הוא סיפור קטן ויפהפה. הוא לא גרנדיוזי, אף שדברים כאלה ודאי קורים ברקע, אבל הוא גם לא אפל וכבד. הוא סיפור התבגרות והבנה של תלמיד בית ספר בעולם שמגלה פתאום כי בין תושביו ישנם כמה אלפים שמסוגלים לעקם את החוקים שכולם מכירים. זהו ספר קצר, גם יחסית לספר שמע, אבל הכותרת המשנית, "סיפור מעידן הריבונות", עשויה להעיד על המשכים בעתיד.

הספר מומלץ, בעיקר עבור מי שלא בהכרח מתחבר לז'אנר גיבורי-העל, משום שבניגוד לספרי הז'אנר הרגילים הוא קצר ומתרכז בדמויות מעטות ובסיפור קטן. זו בדיוק הסיבה שבגללה הספר עובד – הוא מתעלם מקלישאות הז'אנר, ממה שנהוג לעשות, ופשוט מספר את הסיפור שלו בלי פשרות.

Soon I Will Be Invincible, מאת אוסטין גרוסמן, הוא ספר שמבוסס על קלישאות הז'אנר של גיבורי-העל מתור הזהב, אך בה בעת מתעמק בבעיות שלהם ומשתדל להימנע מטעויותיהם. הספר מסופר משתי נקודות מבט שונות: הראשונה היא של ד"ר בלתי-אפשרי הסובל מתסביך תפיסה מוגברת זדונית (כלומר, הוא גאון מטורף) והוא האדם החכם ביותר על פני אדמות. בתחילת הספר, ד"ר בלתי-אפשרי כלוא ונמצא בהשגחה מתמדת לאחר נסיונו האחרון להשתלט על העולם. הוא מהרהר בגורלו כפורע חוק, תוהה על החיים שהובילו אותו לשם ומאשים את כל העולם בכך שהביאו אותו למצבו.

נקודת המבט השניה היא של פטאל, התוספת הסייבורגית החדשה לצוות גיבורי-העל הידוע ביותר בעולם, "האלופים החדשים". היא מנסה להתקבל בין גיבורי-העל למרות הרגשת חוסר התאמה ותוהה עד כמה גיבורי-העל באמת עליונים, אילו תסביכים הם מסתירים ומי לעזאזל גירד אותה מהאספלט בדרום אמריקה והפך אותה לחיילת-על מבשר, מתכת וחומרים מרוכבים.

קו העלילה סובב את היעלמותו של CoreFire, הגיבור הגדול ביותר שידעה האנושות, וסביב תוכניתו החדשה של ד"ר בלתי-אפשרי להשתלט על העולם. הפעם הוא גילה את הטריק – הוא יודע שהוא צריך להפוך לבלתי מנוצח, והוא גם יודע איך לעשות את זה.

יחסית לציפיות הרגילות מסיפור גיבורי-על, זהו סיפור מורכב יותר, שמציג נקודות מבט שונות על אותם אירועים. הוא מספק דיון פילוסופי מעניין על הדינמיקה בין האנשים שרוצים להשתלט על העולם או להראות לכולם כמה הם שווים, ובין אלה ששמו את עצמם נגדם כמגִני הצדק, החוק והאזרחים.

רוב סיפורי גיבורי-העל מציגים את הגיבור, הבעיה שאִתה הוא מתמודד והמטרה שאליה הוא צריך להגיע, ואז מספרים איך זה קורה. בניגוד אליהם, הספר הזה מתנהל כמו מותחן פשע או סרט ריגול, כשלכל אחת מהדמויות יש שלדים בארון, בעיות פסיכולוגיות, טריקים בשרוול ודחף להתעמת. את קריאת הספר, כמו במותחן, מובילה הציפייה לגלות דברים מוזרים וחדשים או פרטים מרתקים על העולם הזה. לזה מצטרפת המגניבות של גיבורי-על, וזאת ההרגשה שהספר גורם, מתחילתו ועד סופו. התוצאה היא אחד מסיפורי גיבורי-העל הטובים ביותר שפגשתי.

יחד, שלושת הספרים האלו מייצגים היטב את ז'אנר גיבור העל כיום בספרות. כל אחד מהם נמצא במקום אחר על הקשת שבין הגיבורים הצבעוניים של המאה שעברה לגיבורים האפלים המודרניים, ועושים זאת בסגנון רב.

הז'אנר, שמלכתחילה הוביל את ספרות הקומיקס האמריקאית, מתחיל כיום לתפוס לעצמו מקום מכובד גם בקולנוע. כל זה מובן לחלוטין: מעצם מהותם גיבורי העל הם דימויים חזותיים מאוד ואנחנו נהנים לראות מה הם יכולים לעשות. שלושתם הספרים הללו מדגימים היטב שאותו דבר יכול לעבוד היטב גם בספרות.

כחובב של גיבורי על מאכזב אותי לראות את המבחר הדל של הספרים בנושא ואני מקווה שייכתבו נוספים. לפחות שניים מהספרים האלה – Plaing for Keeps ו-Brave Men Run גם משאירים בבירור מקום להמשכים, כמקובל בקומיקס ובקולנוע. ניתן רק לקוות שההבטחה הזאת תמומש ושיהיו סופרים נוספים שיחליטו לכתוב בז'אנר. אחרי הכל, עם כל הכבוד לקוסמים ולחצאי אלים וערפדים שממלאים את מסכינו ואת ספרינו, הגיע הזמן לראות קצת גם את העל-אדם מהדור החדש – גיבורי על מהמאה ה-21.