בריגדות הרפאים / ג'ון סקאלזי

את בריגדות הרפאים מכיר כל מי שקרא את "מלחמת האדם הזקן" של ג'ון סקאלזי. אותו צבא חשאי של שיבוטים משופרים הפועל תחת כנפיו של "צבא הגנת המושבות". חבריו שובטו מהגנים של בני אדם רגילים שהתנדבו לצבא אך הלכו לעולמם לפני שהספיקו להתגייס. עבור הכוח המגן על המושבות האנושיות בחלל, הם לא רק חטיבות של חייליים מיומנים חסרי מחויבויות אחרות, אלא גם כלי לניסויים ולבדיקות של שיפורים שיוטמעו לאחר מכן במתנדבי הצבא הרגיל.

כפי שמשתמע משמו, "ב"בריגדות הפראים", ספרו השני של סקאלזי המתרחש באותו יקום עתידי אכזרי של מלחמת הכל בכל, המשובטים הללו עוברים לקדמת הבמה. ג'ון פרי, מי שהיה גיבור מלחמת האדם הזקן", מוזכר בספר פעמים ספורות בלבד, אם כי ג'יין, השיבוט של אשתו המנוחה, ממשיכה למלא תפקיד משמעותי.

גיבור הספר הוא ג'ראד דיראק, לכאורה שיבוט רגיל של אדם מת אך למעשה הרבה מעבר לכך. בעוד שכל חבריו לצבא נולדו כלוח חלק, בלי זכרונות או ידע קודם, במוחו של ג'ראד הושתלו זכרונות וחלקים מאישיותו של אדם אחר שגם תרם לו את הגנים שלו – מדען בשם צ'ארלס באוטין.

מה שמסבך את העניינים עוד יותר הוא שבאוטין, אביו/כפילו של ג'ראד, הוא בוגד. כשנה לפני תחילת המאורעות המסופרים ב"בריגדות הרפאים" הוא ערק מתפקידו בצומת דרכים חשוב של מידע וקבלת החלטות, חבר לשלושה גזעים חייזריים והציע להם את עזרתו במלחמה נגד האנושות. המושבות חייבות לעצור אותו כמה שיותר מהר ולסכל את מזימתו, אך לשם כך עליהן לדעת שני דברים חשובים – מה גרם לו לבגוד ואיפה הוא מתחבא. התשובות לכך נמצאות בזכרונות שהושתלו אצל ג'ראד, אך השחזור שלהם מתברר כעניין פחות פשוט משציפו בתחילה.

הקונפליקט בין שתי האישיויות של ג'ראד – לוחם אנושי בבריגדות ושכפול של בוגד – עומד בלב העלילה. ג'ראד לכוד בעימות פנימי קשה בין הזהות הצעירה והשברירית שלו כלוחם צעיר שתפקידו להגן על המושבות לבין אישיותו המגובשת אך המיוסרת של באוטין. בלב הקונפליקט הבלתי אפשרי הזה עליו לגלות מי הוא באמת ולקבל החלטות מכריעות בין שני הקטבים המיוצגים בנפשו. בסופו של דבר הוא יצטרך להכריע לא רק מי הוא, אלא גם למי הוא מאמין יותר ואת מי הוא משרת.

עבור מי שקראו את הספר הקודם בסדרה יש משהו מאכזב באופן שבו מפתח סקאלזי את העולם בספרו החדש. "מלחמת העולם הזקן" הציע מדע בדיוני "מהסוג הישן והטוב" במיטב המסורת של רוברט היינליין. הטוב היה טוב, הרע – רע ולא היה ספק מי הוא מי. הפעם סקאלזי מגלה גם את הצבע האפור. לפתע פתאום בני האדם אינם צודקים לחלוטין והיקום העוין אולי יותר מורכב מהמידע המגמתי והחד-צדדי שקיבל פרי ממפקדיו.

בתנאים החדשים האלה, הרבה יותר קשה לשחזר את ההרואיות האפית שהיתה המרכיב החזק ביותר של הספר הקודם. כמובן, לא מונע מסקאלזי לנסות – בדומה לפרי, גם ג'ראד הוא גיבור עשוי ללא חת, חכם יותר מרוב האנשים סביבו, רב תושייה, סופרמן בזעיר אנפין – אבל שלא כמו גיבור הספר הקודם הוא אדם של סימני שאלה רבים. מבחינה ספרותית זה חומר טוב לקונפליקטים, שמוכיח שהכתיבה של סקאלזי הפכה מקצועית יותר. מבחינת הכיף של הקריאה – כאן התוצאה כבר פחות מרשימה.

עבור מי שקראו את "מלחמת האדם הזקן", "בריגדות הרפאים" הוא המשך ראוי. הוא מפתח את היקום הרחב להפליא אך הפלקטי שבנה הסופר בספר הראשון, מוכיח לנו שמה שחשבנו שאנחנו יודעים אינו בהכרח נכון ועושה את זה בצורה מעניינת ועם דמות ראשית מעוררת הזדהות. עם זאת, הוא לא מצליח, לפחות עבורי, לשחזר את ההנאה הרבה שהעניק לי הספר הקודם דווקא בזכות חוסר היומרנות שלו. התוצאה היא יצירה מורכבת יותר מקודמתה, ספר מעניין למדי שלא מבייש את קודמו אך גם לא משתווה לו. לפעמים זה מספיק.