קוראי המדע הבדיוני והפנטזיה בארץ מכירים היטב את רוג׳ר זילאזני. הוצאות רבות בישראל פרסמו את ספריו במשך השנים והוצאת עם עובד לבדה הוציאה לאור כמעט כל ספר שלו שהצליחה להניח עליו את ידה, כולל ספרים שכתב בערוב ימיו או לא כתב כלל ובכל זאת יוחסו לו. והנה, כשנדמה שהבאר כבר יבשה, מגיעה הוצאת מובי דיק ומוציאה לאור ספר נוסף שלו בעברית, שמצטרף ל"בן אלמוות" שיצא לאור אצלם בשנת 2008.

״מסע לאפלה״, שראה אור במקור בשנת 1987, הוא ספר נוער שאורכו כאורך נובלה לא ארוכה במיוחד: 157 עמודים בכתב מרווח. בתור ספר נוער הוא נצמד במידה רבה למוסכמות הז׳אנר – נער אמיץ ורב תושייה יוצא לחלץ את הוריו שנעלמו מגורל בלתי ידוע ובדרך מגלה את עצמו, חושף את סודות עולם המבוגרים ומציל את המצב. התבנית הזאת הוכיחה את עצמה פעמים רבות ובידיים של סופר מיומן כמו זילאזני היא עובדת היטב. זה גם אומר שמקוריות רבה לא תמצאו כאן, אבל בידור טוב ועלילה סוחפת בהחלט כן.

ג׳יימס ויילי הוא נער בן 14, בן למשפחה ששומרת על סוד כמוס – המפתח למעבר בין יקומים. אחותו הצעירה בקי, שמתוארת בהתחלה כמכשפה וזה אכן בערך מה שהיא, נולדה ביקום אחר, הוא מספר שאחיו דייב מתגורר בטירה, אבל לא ידוע לנו הרבה על האח מעבר לכך. אמם של ג'ים ובקי נעלמה לפני זמן רב, ואביו, שגידל את שניהם, נעלם אף הוא עם תחילת הסיפור וכנראה נחטף ליקום אחר, או שמא ברח אליו. ובנוסף, ג׳ים הוא איש זאב (נער זאב) שבדיוק מתחיל להתוודע לכוחותיו.

הסלט היצירתי הזה כולל את כל המרכיבים הדרושים ליצירת ״סנסוואנדה״, אותה תחושת פליאה שעומדת בבסיס המדע הבדיוני: ערבוביה חביבה של מדע בדיוני, פנטזיה, מסעות בין יקומים, עלילה בלשית וסיפור נוער, בתיבול של כישוף ושינויי צורה. ובדרך כלשהי זילאזני מצליח לגרום לזה לעבוד בצורה אמינה.

האמינות עובדת קצת פחות טוב כשמדובר בדמויות, ובעיקר בג׳ים ובקי הצעירים, שמתנהגים רוב הזמן כמו מבוגרים שבמקרה נולדו לא מאוד מזמן. יש להם שיקול דעת של מבוגרים, מחשבה בוגרת בכל מובן, אחריות, שום רמז לטלטלות הרגשיות של גיל ההתבגרות, להורמונים המשתוללים או לילדותיות. הם אינם ילדים בשום מובן פרט לגילם הכרונולוגי ולפערי הידע שלהם מול עולם המבוגרים. זו בעיה לא קטנה כשמדובר בשתי הדמויות הראשיות של הספר – הגיבור/מספר ואחותו. כמובן, אולי זה עדיף על כל אותם עשרות ספרי נוער מהעשור וחצי האחרונים שאין בהם דבר פרט להורמונים.

״מסע לאפלה״ הוא כמובן לא הספר הראשון שבו זילאזני עסק בריבוי יקומים ועולמות. מעריציו הרבים מכירים כמובן את סדרת אמבר, ובתקופתו כתב גם פיליפ חוזה פארמר את ״בורא העולמות״. מהבחינה הזאת אין בספר חידוש משמעותי. הרעיון של קבוצה סודית ששומרת את סוד המעבר בין העולמות גם הוא לא ייחודי, ולמעשה זילאזני עצמו השתמש בו בצורה קצת אחרת ב״אמבר״. אז למה בכל זאת כדאי לקרוא את הספר? בגלל העלילה.

 בראש ובראשונה "מסע לאפלה" הוא ספר הרפתקאות ממוקד עלילה, ובתור שכזה הוא עושה את מלאכתו ביעילות רבה. יש כאן מלחמה בין הטוב לרע, שמתרחשת בתוך עולם יחסית מורכב ועם הרבה סודות שנחשפים במהלך העלילה, בתוך הרבה אקשן. הסיפור מעניין, דברים קורים בו כל הזמן וכקורא רציתי עד הרגע האחרון לדעת מה יקרה הלאה ואיך העולם הזה פועל. אז נכון, דמויות עמוקות ורעיונות גדולים לא תמצאו בו, אבל לא תמיד צריך שיהיו. לפעמים סיפור מעניין זה די והותר.