עריצה היא הלבנה / רוברט היינליין
'עריצה היא הלבנה' נחשב ע"י רבים, הן בארץ והן בעולם הרחב, כספר הטוב ביותר של היינלין. רון יניב מסכים.
מה קורה כשמהמחשב המרכזי ניעור פתאום ומגלה שיש לו חוש הומור וכיסופים לידידים?
הרבה.
'עריצה היא הלבנה' נחשב ע"י רבים, הן בארץ והן בעולם הרחב, כספר הטוב ביותר של היינלין. בבואי לבקר את הספר, שאלתי את עצמי למה דווקא ספר זה זכה לתואר המחייב. התשובה הקלה תהיה שזהו סיפור עם סוף טוב, על מאבקם של מעטים וחלשים מול רבים וחזקים, אבל זו תהיה תשובה חסרה וקלה מדי. התשובה המלאה, דורשת עיון עמוק יותר בסיפור עצמו.
'עריצה היא הלבנה' הוא לכאורה תיאור קורותיהם של תושבי לונה במאבקם לעצמאות. 'עריצה היא הלבנה' הוא לכאורה סיפורו של הגיבור המתאר את הסיפור מנקודת מבטו, מנואל או'קלי דייויס, מני בפי ידידיו, טכנאי מחשבים שמתוקף תפקידו זוכה להיווכח ב"לידתו" של מייק, המחשב המרכזי של לונה.
לכאורה – משום שלא זה הסיפור האמיתי.
הסיפור האמיתי הוא סיפור לידתו, התבגרותו ומותו של מייק, המחשב התבוני. כל מי שחש צביטה בלב סמוך לסופו של הספר, כשמייק מתריע בפני מני על כך שספינות המלחמה של כדור הארץ עלולות לפגוע בו עצמו ושהוא הכשיר יורש שימלא חלק מתפקידיו, יודע שמייק הוא אכן הגיבור והציר אשר סביבו נסוב הספר. אין בכך שום ספק.
בביקורתי על קץ הילדות טענתי שבספרות בכלל ובמד"ב בפרט לא יכול להתקיים סוף באמת טוב, מכיוון שאנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה לגיבורי הספר לאחר סופו, וכולנו כבר יודעים ש-"והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה" הוא לא סוף רציני. אז מדוע התחלתי ואמרתי שלעריצה היא הלבנה יש בכל זאת סוף טוב?
ראשית, משום שיש לגיבור הספר סוף של ממש. אם תזכרו שגיבור הספר הוא מייק, אותו מחשב מרכזי השולט על לונה ומתעורר למודעות, תסכימו שאכן מייק מצא את סופו.
שנית, משום שמבחינת המשימה שהוגדרה למייק, המחשב שכל ישותו מורכבת מאוסף של אפסים ואחדים, השלמתה מוגדרת בהכרח כ"אחד", דהיינו כתוצאה טובה. ועם זאת, במערכת הערכים שלנו כבני-אדם, מותו של המחשב אינו פוגם בטובו של הסוף (אם כי עשוי לגרום לנו צער), מה עוד שאנחנו רשאים להניח כי במכלול האפשרויות וההסתברויות שמייק פרש לעתיד הקצר, העלמותו עדיפה על הישארותו.
היינלין מתחיל את סיפורו על מושבת העונשין בלונה, כאשר אוכלוסייתה מונה כשלושה מיליון נפש. חלקם, אסירים שהוגלו ללונה שהחלה את דרכה כמושבת עונשין. חלקם, ילידי לונה זכאים מכל אשמה. אבל לונה מתפקדת כאסם התבואה של כדור-הארץ, ומוטלות עליה מכסות גידולי חיטה המשוגרים מידי יום מהמעוט שבלונה לכדור-הארץ, והן האסירים והן הילידים חיים תחת משטר כופה ומעיק.
גיבורי הספר, פרט למייק הם שלושה. מני, טכנאי המחשבים שהוזכר, טיפוס צבעוני בעל זרוע אחת טבעית, ומבחר זרועות מכניות לביצוע עבודות מיוחדות. פרופסור, המשמש כאידאולוג הראשי של המהפכה ו-וויומינג נוט. אתם יכולים לקרוא לה וואי בקיצור, אבל אל תקראו לה וואי נוט.
אבל כאמור, גיבור הספר הוא מייק. הוא מתעורר יום בהיר אחד (וכל הימים בלונה הם בהירים) כי מי שתכנת אותו איפשר לו לשאול שאלות ולהגיע למסקנות על סמך מידע חלקי, ולהמשיך לחקור כדי למצוא את התשובה. מייק מתעורר כי יש לו המון זמן פנוי למרות המטלות הרבות שהוא מבצע בלונה. מייק מתחיל בחיבורן של בדיחות, שהראשונה שבהן מביאה אותו לרשום שיק לאחד העובדים הזוטרים על סכום אסטרונומי. זה לא מצחיק אתכם? את מייק זה הצחיק. בתחילת דרכו, מייק מתנהג לרוב כמו ילד קטן בבצעו שיחות טלפון מפוברקות לסוהר, תוך שהוא מחקה את קולו של הסגן. כשהסוהר מבקש מהמחשב לאתר את מקור השיחה, אתם יכולים לנחש מה התשובה המתקבלת. אבל מייק לומד מהר שהחיים זה לא משחק, ונכנס במהירות לתפקיד הקושר הראשי. ושלא תהיה טעות. מייק הוא הקושר הראשי. אני לא מתייחס לכך שהוא ממלא את דמותו הפיקטיבית של אדם סאלאן המוצג ללונאים כראש הקנוניה. אני מתייחס לכך שמייק שולט על כל מערכות החיים בלונה ומפעיל אותן לטובת המשימה, ועדיין מצליח להחזיק כמה קלפים צמודים ללוח האם. החדשות לא מתאימות לנדרש? אין דאגה. מייק שולט על מערכות התקשורת, חוסם ידיעות מסוג אחד ומפברק ידיעות מסוג אחר. בחירות ללונה העצמאית? אין דאגה. המחשב המרכזי הוא המונה את קולות המצביעים ואתם יכולים להיות בטוחים מי נבחר. מימון למהפכה? אין דאגה. המחשב המרכזי המטפל בהעברות הכספים ישמור לכם מעשר קטן בצד. ניהול תאי הקושרים? אין דאגה. מייק ינהל את רשימת אלפי הקושרים, לא יסגיר אתכם, ואפילו יספר לכם מי נמצא ברשימת מקבלי המשכורות של הסוהר, ולכן מהווה סכנה פוטנציאלית.
בסופו של דבר, ההפיכה החלה, התנהלה והצליחה בזכותו של מייק. ייתכן והם היו מצליחים לבד. ייתכן שלא. מה שבטוח הוא שהמחיר שתושבי לונה היו משלמים ללא עזרתו של מייק היה יקר יותר. הרבה יותר.
לאורך כל הספר הדהדה לי בראש השאלה: למה? למה מייק בחר בצד הקושרים ולא בצד השילטונות? היינלין לא ממש עונה על השאלה הזו, ובכך תורם נקודת זכות נוספת לספר, שאיננו עוסק ב"מצפון" מחשבי ומתרכז בעלילה טהורה. ועלילה זו אכן מעניינת מאוד. אין לאורכו של הספר קטעים מתים ונפילות והיינלין שומר על קצב מהיר לכל אורך הדרך.
אחד הדברים המעניינים בקריאה של ספרי מד"ב ישנים מאוד, היא הבחינה של התחזית המד"בית אל מול המציאות. נתעלם לרגע ובאלגנטיות מהתיישבות בירח, שטרם יצאה לפועל. על כדור הארץ, בסוף המאה העשרים ואחת, היינלין מעניק כח רב למדינות כברזיל, סין והודו. מעניין למה בשנות השישים חשבו או חששו שכח מדיני ייקבע רק בזכות מספר רב של תושבים.
היינלין קובע שעתידה של האנושות טמון באותם אנשים נועזים, הניצבים בחזית, החושבים, המנסים, המסתכנים. היינלין מניח שתושבי ארצות הברית למשל, אלו שנשארו על כדור הארץ, יהיו טיפשים דיים לבוא ולעמוד באותה נקודת ציון שהלונאים הזהירו כי יפציצו. לא סתם יבואו לעמוד, אלא עם סלי פיקניק. סופו של מי שטיפש כל כך הוא כמובן למות, ואצל היינלין רק החזקים והחכמים שורדים. ומה המבחן האולטימטיבי לשרידה? שנה בלונה. אם שרדת את הבארים והפרוזדורים של לונה, אם לא פגעת במי מהנשים שבלונה ואם לא הרגזת חבר כשהיה זקוק לאוויר, אם עשית את כל אלו והחזקת מעמד שנה, אתה לונאי. ובתור שכזה נכון לך עתיד.
ולמרות הכל, יש לספר שתי נקודות חולשה יחסיות. היינלין מתאר, בקצרה אמנם, את החברה הלונאית בעלת מיעוט של נשים, ומשפחות מרובות בעלים ונשים. ושלא תטעו, הנשים הן בעלות הבית האמיתיות בלונה. התיאורים צולעים במקצת ומשום מה לא מתקבלים תמיד על הדעת, אבל זו לא עיקר העלילה, אז אפשר להתעלם מכך. היינלין גם מתאר, בהרחבה רבה קצת יותר, את המדיניות על כדור הארץ. מסוכסך, מפולג וחסר יכולת החלטה. גם כאן לא הכל מתקבל על הדעת, אבל גם מכך אפשר בקלות להתעלם.
אז למה 'עריצה היא הלבנה' נחשב בכל זאת לספר הטוב ביותר של היינלין?
התשובה הקלה השנייה תהיה שזה בגלל שהוא לא כתב ספרים טובים יותר. אבל התשובה הרצינית שלי היא ש-'עריצה היא הלבנה' מתאר באופן מקסים ומיוחד את מה שיכול לעשות מחשב מרכזי. היינלין מצליח לתאר כיצד ניתן לשלוט על חברה המשועבדת לטכנולוגיה במינימום מאמץ אנושי. רבים תיארו אסונות המתחילים ממחשב מרכזי המתעורר לחיים. האחד חשש שהוא יפרש את משימתו בדרך שלא פיללו לה, השני חשש שהוא ישמיד את האנושות במלחמה והשלישי חשש שהוא יגרום לאובדנה על-ידי התנוונות ממושכת. היינלין צפה אפשרות אחרת. אצלו המחשב מתעורר לחיים, מבין שאין לו כל חלק באותם חיים, עוזר לכמה אנשים טובים בדרך ופורש בשיאו מבלי לפתח מגלומניה שכה אופיינית למחשבים מסוגו.
אחד מספרי המדע הבדיוני הטובים ביותר בכל הזמנים.
(מהדורה חדשה: 2006, 399 עמודים)
Of course he explains why Mike sides with the revolutionaries – it's because he listens to, and wants to please, Mannie-his-only-friend. There's a heart-wrenching bit in the beginning where Mannie realizes that no one else even knows Mike has developed consciousness – because nobody else bothers talking to him!