מאת: רן בר-זיק

בספרו Vigilant, ג'יימס אלן גארדנר מחזיר אותנו לאותו יקום אידיאלי שבנה בספרו הראשון, Expendable ומנסה לשמור על אותה רמה. ההצלחה נאה, אם כי לא מלאה.

כשמתחילים לקרוא ספר חדש של סופר מוכר שהוכיח את עצמו מעל ומעבר, ישנה תחושה של חשש. האם הסופר שגרם לך הנאה כה רבה בספרו הקודם יצליח לשחזר את ההישג גם הפעם? או האם ,למצער, הספר הקודם היה רק הברקה חד-פעמית?

פנטסיה של ימי הביניים מתרחשת בדרך כלל בעולם אחר, שונה משלנו. עיקר הקושי העומד בפני הסופר שמחבר את סיפור הפנטסיה הוא להבהיר לקורא שמדובר בעולם אחר או לפחות בכללי משחק אחרים לחלוטין. ישנם סופרים שעושים זאת כלאחר יד. מרטין – לא.

בין 'שיר של אש ושל קרח' לבין מלחמת השושנים יש דמיון רב. רן בר-זיק מגלה אותו.

משחקי הכס הוא ספר טוב בכל קנה מידה. אתחיל בעובדה שהוא לא סיפור פוסט-טולקינאי. נער כפרי המגלה שהוא קוסם/לוחם/רקדן בלט רב עוצמה ויוצא למסע עם זקן מסתורי? לא כאן.

סיפורי מפגש ראשון הם ז'אנר נפוץ במדע הבדיוני. מפגשים שבהם האנושות היא הצד המתקדם והנבון נפוצים פחות.

יש שני סוגים של ספרי מדע בדיוני טובים. הסוג הראשון נשאר לך בראש אחרי שקראת בהם וממאן לצאת. את השני אתה לא יכול להוציא מהיד, משהו בעלילה, בדמויות או בסיפור הרקע עצמו תופס אותך ולא מרפה. כזה הוא expendable.

רוצים להכיר את עולם אופרות החלל? "אש על פי תהום" היא דלת הכניסה האידיאלית.