ביקורות ספרות

"אלים אמריקאיים" מאת ניל גיימן הוא ספר טוב. יחד עם זה, הוא רחוק מלהיות יצירתו הגדולה באמת של גיימן. את הכבוד הזה יש להשאיר לסנדמן.

קורליין (לא קארוליין) היא ילדה קטנה לגילה, אולם נבונה מהמקובל. היא גרה בבית ישן ומוזר, ומוקפת במבוגרים שרובם מוזרים לא פחות.

נסיון של וויליס לשלב בין הרצינות של "ספר יום הדין" לבין העולם הבירוקרטי האווילי של "המשכוכית" מוביל לתוצאה מוכרת.

אם תשאלו אדם אקראי ברחוב איזה סופר מדע בדיוני הוא המוכר לו ביותר, מירב הסיכויים שאסימוב תהיה התשובה הראשונה שתעלה על דל שפתיו. הוסיפו ושאלו אותו איזו אסוציאציה מתקשרת בראשו עם השם ויותר מסביר להניח שרובוטים תהיה התשובה. פסיכוהיסטוריה תהיה האסוציאציה השניה.

"נהר השכחה" מנסה לבחון את יכולת ההתמודדות של בני-האדם עם שינוי –פנימי וסביבתי – ונוגעת תוך כדי כך בשלל סוגיות רבות חשיבות. לרוע המזל, "מנסה" היא מילת המפתח.

בספרו Vigilant, ג'יימס אלן גארדנר מחזיר אותנו לאותו יקום אידיאלי שבנה בספרו הראשון, Expendable ומנסה לשמור על אותה רמה. ההצלחה נאה, אם כי לא מלאה.

כשמתחילים לקרוא ספר חדש של סופר מוכר שהוכיח את עצמו מעל ומעבר, ישנה תחושה של חשש. האם הסופר שגרם לך הנאה כה רבה בספרו הקודם יצליח לשחזר את ההישג גם הפעם? או האם ,למצער, הספר הקודם היה רק הברקה חד-פעמית?

האלים עצמם מצליח להפתיע לטובה ולאכזב בעת ובעונה אחת. ההפתעה לטובה היא לגלות עד כמה הספר הזה טוב. האכזבה באה מכך שזו היתה התעלות חד-פעמית של אסימוב, שלא שוחזרה.