ביקורות ספרות

לאחרונה, בעקבות המלצה, קניתי את שישיית הספרים בסדרת תיקי בלקסטון של ג'ון סול; די הרבה זמן התעלמתי משישייה זו, מאחר והם נראו לי כמו משהו מסדרת צמרמורת. שימו לב לשמותיהם!

שאלת האומנות נידונה ב"מלאך של פסקואלה" מההיבט של מאבק האומנים בינם לבין עצמם – רפאל ומיכאלאנג`לו (מי השפיע על מי? מי גנב ממי מה?) כלומר, שאלת המקוריות והאותנטיות של יצירת האומן.

הנחש אורובורוס הוא אותו נחש הבולע את זנבו והמסמל את המחזוריות והנצח. זהו שמו של אחד מספרי הפנטזיה הקלאסיים, שנכתב ע"י א"ר אדיסון ב- 1926, וזו הייתה חוויה יוצאת דופן.

הספר הזה לא דומה לשום דבר אחר. סיבה מצויינת להתמוגג מכל רגע.

מבחינה אחת הוא ספר מדע בדיוני שעוסק במסע בזמן. מצד שני, יש בסיפור יצורים על טבעיים, אלים מצריים, קסמים, ולא מעט מכל אלה, מה שמשייך אותו לז'אנר הפנטסיה. תוצאת השילוב מוצלחת.

כמה מאות שנים בעתיד. בני האדם, שאיבדו שליטה על ביתם, חיים בין החייזרים, לפעמים בשיתוף, לפעמים בהתעלמות הדדית, לפעמים בעוינות.

שני הספרים הראשונים בסדרת הוור מוודעים אותנו לקורדליה נייסמית ולסיפור אהבתה הטעון לארל וורקוסיגן – קצין מוערך בבריאר המוערב עד מעל לראשו בפוליטיקה הסבוכה של הקיסרות הבריארית.

רעיון האוטופיה מקיים קשר מורכב עם ההתפתחות טכנולוגית. בספר ”שלום לנצח“ מאייר ג’ו הולדמן את היחסים בין אוטופיה והתפתחות טכנולוגית קצת אחרת.

יש לנו כאן מרשם לספר מעולה: מד"ב בלש ועוד ועוד. מה עוד אפשר לבקש?
הרבה!