סיפורים

לפני חמש מאות שנה ישבתי בבית קפה עם אניטה. עכשיו זה נראה שטויות, שואה אקולוגית אולי, טבע פראי…

גבוה, בבית ישן, מתגוררת מי שעומדת להיות היעד הבא שלי. "הרוזנת", קוראים לה בשכונה…

אסון מציאותי ועלילה מעולם האגדות משתלבים יחד, לסיפור על זיכרון, אבל והתמודדות

רלדך הייתה מיואשת: כמה קשה יכול כבר להיות להביא שלושה ארצנים פרימיטיביים למעבדה?

זה לא שלקובי לא היה חוש כיוון. הוא בהחלט כיוון את עצמו – בנחישות, אפילו בעקביות, מאז שהיה קטן. הבעיה הייתה לאיזה כיוון.

ילדה צעירה, וכישרון ייחודי, הם הדבר היחיד העומד בדרכו של הנשק האולטימטיבי, אך בלעדיו איך יתאפשר למנוע את התבוסה?

אריק נחוש בדעתו לגרום למלכת הכיתה לשים לב אליו, אבל מבחינתה הוא סתם עוד פולי. האם תוכניתו תצליח?

זו הבעיה עם ציפיות – ברוב המקרים הן מובילות לאכזבה. אבל מאה שנה בפחית שימורים, מה כבר אפשר לעשות אלא לפתח ציפיות? סיפור בהשראת השיר "נחמד" מהאלבום "סיפורי פוגי"