רסיס הקריסטל / ר"א סלבטורה
לעתים רחוקות אפשר לפגוש אקשן נחמד. לא מדובר ב"סתם עוד העתק טולקין", אלא ב"סתם עוד העתק טולקין, אבל כתוב היטב".
לעתים רחוקות אפשר לפגוש אקשן נחמד. לא מדובר ב"סתם עוד העתק טולקין", אלא ב"סתם עוד העתק טולקין, אבל כתוב היטב".
עלילת סרטו של טים ברטון מספרת אגדה מקסימה על אדם עם מספריים במקום ידיים וכישרון מולד בגיזום ובעיצוב תסרוקות. הסרט הוא כל זה, אך עוד הרבה יותר מזה.
החברה של דוקטור זאוס צוברת את הונה מידע ומשכיות-חמדה שאוגרים עבורה שליחים ששתלה בעבר הרחוק ושניתנו להם חיי אלמוות. על רקע זה כתבה קייג' בייקר סדרה של ספרים וסיפורים העוסקים כולם בעלילות אנשי החברה של דוקטור זאוס. מבין הספרים, "קויוט השמיים" הוא השני שמופיע בעברית.
יהודים, יש להודות, לא שיחקו תפקיד חשוב במדע הבדיוני. כלומר, בכתיבה, כן, בוודאי. אבל יהודים בחלל? הרבה פחות מדי.
פרט לכריכה המזעזעת, "בחלום" הוא אופרת חלל מבדרת ונעימה לקריאה, עם רעיון מד"בי מעניין ודמויות מעוררות הזדהות.
"התוהו המזדחל", ספרו של לאבקראפט, מגיש לנו 23 סיפורי אימה קצרים שנכתבו בין השנים 1920 ל-1935 וככל הנראה היו יפים לשעתם. לרוע המזל, הם לא עמדו יפה במבחן השנים.
רן בר-זיק, יו"ר האגודה הטולקינאית, מפרט את פעולות הקהילה הטולקינאית ואת המחקר שמתבצע על ידי חבריה.
"הכרונוליתים", בראש ובראשונה, הוא ספר הרפתקאות טוב המוביל לקראת לולאת זמן כמעט מושלמת.
בני האדם אוהבים להתגאות בכך שהם המין התבוני היחיד שהתפתח על כדור הארץ (אם לא מחשיבים קן נמלים כיצור חי בודד). מיליארדי שנים של אבולוציה, וכל מה שהצליח כדור הארץ להצמיח הוא מין תבוני אחד, שמגלה סימנים של חוסר תבונה לעתים קרובות מאוד. ומה אם לא כך היה המצב?