ארטמיס פאול: צופן הנצח / אואן קולפר

"ארטמיס פאול: צופן הנצח" הוא ספר ילדים ונוער שגם מבוגרים יכולים ליהנות ממנו, גם אם כל מי שמכיר את הגיבור מספרים קודמים יודע שמעולם לא חש עצמו כחלק מעולמם של הצעירים. אף על פי שארטמיס עצמו היה עלול להתכחש להגדרה זו, הרי שבספרו השלישי מלווה אותו הסופר אואן קולפר בתחילתו של תהליך התבגרות, ובשלביה הראשונים של ההתנתקות מעולם הילדים.

כפי שלמדו מי שקראו את הספרים הקודמים בסדרה, ארטמיס פאול הוא ילד גאון, בן למשפחת פשע אירית, שמתחיל את הספר הראשון בהיותו בן 12, ובספר הנוכחי, שהוא השלישי בסדרה, הוא כבר בן 13 וחצי. בהיעדר אביו שולט ארטמיס כבר בספר הראשון בממלכת הפשע של משפחתו, והמניע העיקרי לכל מעשיו הוא תאוות הבצע, כפי שחונך. הפושע הצעיר מגייס את כל כוח מחשבתו ומנסה להתעשר בדרכים שונות – ולמרב שעשועו של הקורא, אף משונות: החל מנסיונות לשדוד את עולם הפיות, שכידוע נמצא מתחת לאדמה, וכלה בהרפתקה שבה אנו מלווים אותו בספר זה – כשלאורך כל הדרך הוא מנסה לנצל טכנולוגיה גנובה מעולם הפיות כדי לגרוף הון מעולם הפשע והתאגידים של עולמנו.

"צופן הנצח" בא על רקע הספר הקודם, שבו מחלץ ארטמיס את אביו מהמקום שבו הוא מוחזק על ידי אנשי המאפיה שחטפו אותו. הוא עושה זאת בעזרת מכריו מעולם הפיות המגויסים למטרה מרצונם החופשי – וגם כאלה שלא. לקראת חזרתו של אביו לביתו, לעמוד בראש ממלכת הפשע שהקים ובראש המשפחה, מחליט הנער לבצע את הפשע הגדול האחרון שלו למען ביסוס עתידה הכלכלי של משפחתו. פעולה אחרונה זו מפגישה אותו להפתעתו ולדאבונו עם אדם חכם ומתוחכם לא פחות ממנו, אך הרבה יותר מבוגר ומנוסה, אכזרי ותאב בצע.

בשל נתוני הפתיחה הקשים, ארטמיס כושל כבר בתחילת הספר ומשלם מחיר יקר, שמחייב אותו להתבגר וללמוד מהי אחריות (גם אם הוא נותר משעשע כפי שהיה). לאחר הסתבכות קשה זו הוא מזעיק לעזרתו, שוב, את אותם "חברים" מהספרים הקודמים, וביניהם באטלר שומר הראש המסור, סרן קולט הפיה, פולי הקנטאור הגאון, מאץ' הגמד תאב הבצע, ועוד כהנה וכהנה דמויות משעשעות.

ספר זה שונה במעט מקודמיו, בכך שבמקביל לסיפור העלילה מנסה הסופר להעביר ולהציג לנו מעט מעולמו הפנימי של הצעיר. הוא מציג לנו ארטמיס יותר אנושי, יותר ילדותי, תלוי ומתלבט ביחס לחבריו, אביו, אמונותיו ועתידו. אמנם הספר נוגע רק נגיעה קלילה בנושאים הללו, ממש על קצה המזלג, אבל בכל זאת מדובר בחידוש ומעניין מאוד לראות אם מגמה זו תתפתח בספרים הבאים ותעניק משקל נוסף לשעשוע ולמתח המאפיינים אותם עד כה.

למרות זאת, וכדי שלא יתקבל הרושם הלא נכון, יש לציין שהספר קליל ומבדר לכל אורכו, והומור צרוף בו בכל צעד ושעל. בין השאר אפשר למצוא בו התייחסויות מבודחות ל"מסע בין כוכבים", אזכור ציני של פרסומות טלוויזיה שבהן מופיעים קנייתים הרצים להם בסוואנה שלרגליהם נעלי ספורט אופנתיות ובידיהם מכשיר סלולרי לצד חנית ומגן, ועוד כהנה וכהנה.

הספר משתעשע ומתבדח גם על תופעות מעולם המבוגרים – למשל על תעשיית ניתוחי היופי: "קונסטנס ליין ניסתה לכווץ את מצחה, אבל לעור המצח שלה לא הייתה אפילו טיפת גמישות שתאפשר זאת". עוד מתייחס הספר בבדיחות לבורותה התהומית של האנושות, לצד משמעות היתר שמעניקים בני האדם לתופעות שונות – הפסלים העצומים הפזורים באיי הפסחא, לידיעתכם, הם לא יותר מפיצרייה שכונתית עתיקה של יצורי עולם הפיות. ואם כבר הוזכרו הפיות – עולמן לא פחות מבורדק ומכיל לא פחות אידיוטים, רשעים ו"נשמות טהורות" מאשר העולם המוכר לנו. למעשה, פרט לחזות החיצונית, למרות שיצורי עולם הפיות יתכחשו לכך מכל וכל, אנו, "אנשי הבוץ", מאוד דומים להן.

בסך הכל, מרקחת הרעיונות, שטף העלילה וההומור הרב מייצרים ספר מהיר מאוד לקריאה, משעשע וקולח. אך למרות כל האמור לעיל, הספר נופל בשני פחים מצערים, הגורעים מאמינות הסיפור. הבעיה הראשונה נמצאת בבסיסה של העלילה: כל ההרפתקאות והצרות שפוקדות את ארטמיס ומשמשות כמנוע לעלילה נובעות מהתנהגות טיפשית ונמהרת שלו (גם אם חד פעמית), אשר כלל אינה מאפיינת אותו, את יכולותיו השכליות ואת ההיסטוריה שלו בספרים הקודמים. התנהגות זו גם לחלוטין אינה מאפיינת את יכולותיו המקצועיות של שומר ראשו. בעיה שניה בספר, והיא אף חמורה יותר, היא נטייתו של הסופר לשבץ טיפשים מוחלטים רק ב"הצד הרע" של הסיפור מוחלטים. הדבר גורע מאמינות הסיפור ומציג תמונה ילדותית שבה הטובים חכמים והרעים טיפשים. לזכותו של קולפר יש לציין שהדמויות האלה משעשעות ומספקות לא מעט רגעי צחוק.

למרות פגמים אלה, "ארטמיס פאול: צופן הנצח" מספק שעות קריאה מהנות ומחויכות ומומלץ מאוד לקריאה, בעיקר לילדים ונוער, אך גם לכל מבוגר שאהב את הספרים הקודמים (כמוני). אף על פי שעלילת הספר סגורה לחלוטין, הרי שבסופו שוזר קולפר את הזרעים לספרו הבא בסדרה. והערה קטנה לסיום: חשוב לציין שכל אחד מספרי הסדרה עומד יפה בפני עצמו, אולם לא מעט מההנאה ומיסודות ההבנה של הבדיחות ושל מניעי הדמויות בסיפור נובע מההיכרות המוקדמת עם הנפשות הפועלות. לפיכך, מומלץ בכל לב לקרוא את הספרים על פי הסדר.