יוצרי האלים / פרנק הרברט

מספרים על ג'וזף הלר כי באחד הרעיונות שנערכו אתו שאלה אותו המראיינת אם הוא אינו חש אכזבה מכך שמעולם לא כתב ספר נוסף המשתווה לרמה שהציב ב"מלכוד 22". בתגובה שאל אותה הלר כמה ספרים היא מכירה שמשתווים ל"מלכוד 22". בין אם הסיפור נכון או לא, הוא ממחיש נקודה חשובה – אנו נוטים לשפוט את יצירותיהם של מי שיצרו יצירת מופת על פי קנה המידה שמכתיבה יצירת מופת זו. כך הדבר גם עם פרנק הרברט שספרו "חולית" הטיל את צלו על כל יתר יצירותיו.

הצל הזה מעמיק במקרה של "יוצרי האלים", בגלל נקודות הדמיון הרבות בין ספר זה לבין "חולית". הדמיון מתחיל בצדדים הטכניים – פרקי הספר אינם ממוספרים, ונפתחים בציטוטים מתוך טקסט הלקוח מעולמו של הספר. אך מעבר לצד הטכני, עיקר הדמיון הוא בנושאי הספרים. בשניהם עוסק הרברט במודעות ובזהות ובדרך שבה שתי אלה מתפתחות ומשפיעות זו על זו. בשניהם הוא מתאר מערכות פוליטיות וחברתיות ואת הזרמים הסמויים שמניעים אותן. בשניהם מככב גיבור שהנסתר בו רב על הנגלה, והוא יוצא למסע שיוביל אותו לגילוי עצמי. ובשניהם הרברט דן בדת, באמונה ובאלוהות, ובדרכים שבהן בני אדם מעצבים תופעות אלה ומעוצבים על ידן.

לרוע המזל, גם בלי שנשווה את הספר ל"חולית", הרושם העיקרי שהוא משאיר הוא של ספר בוסר. אף אחד מהנושאים שעולים בו אינו מפותח כל צרכו, תיאור העולם נראה תלוש במקצת ולא שלם, לעתים קרובות הדמויות נראות כאילו הן משרתות את העלילה ולא כאילו הן מהוות חלק אורגני. יתר על כן, הספר סובל מחוסר איזון. חלקו הראשון מהיר וקצבי (אולי מהיר מדי), והגיבור מדלג בו מהרפתקה אחת לאחרת… רק כדי להביא אותו אל החלק השני, שהוא אטי מהורהר וכבד יותר. הרושם הנוצר הוא שמה שהרברט רצה באמת היה לכתוב את חלקו השני של הספר, אבל לשם כך היה עליו למצוא דרך להביא את הגיבור לנקודת הפתיחה של חלק זה. הפשרה שבה בחר, שאינה תיאור קצר וממצה וגם אינה התפתחות אטית ועמוקה כמו ב"חולית", משרה על הקורא תחושה שהדברים נכתבו כלאחר יד ובחוסר תשומת לב. אולי הדבר נובע מכך שהספר פורסם במקור כסדרה של סיפורים קצרים, אך על כל פנים, זה פוגע בו.

אך החסרון העיקרי של המהדורה העברית הוא התרגום שלה, שהוא חובבני ולא מוקפד. מושגים כמו קולג' וכאוס (לא במובן המדעי שלו) נותרו בלועזית אף על פי שיש להם חלופות עבריות טובות (מכללה ותוהו במקרים אלה), ואילו שמות ארגונים תורגמו, אבל הם מופיעים בספר בראשי התבות שלהם באנגלית (ולפחות במקום אחד בסדר הלא נכון של ראשי התבות). כמו כן, לאותו כלי רכב מתייחס המתרגם פעם בנקבה ופעם בזכר, והספר גדוש בביטויים שתורגמו מילולית, במקום שתובא המקבילה העברית שלהם. יתר על כן, משום מה המתרגם התעלם מהעובדה שמילת היחס With, אין משמעותה תמיד "עם" בעברית (למשל – לא משתכרים "עם" משקה מסוים).

טעויות תרגום אלה, ורבות אחרות, הצליחו לקטוע לי שוב ושוב את רצף העלילה. יתר על כן, בספר הצנום הזה משובצות חמש עשרה הערות שוליים, שרובן מיותרות וחלקן פשוט שגויות. אם כך נראה הטקסט לאחר עריכה, אני שמח שלא יצא לי לראות אותו לפניה.

כשבוחנים את "יוצרי האלים" בתוך מכלול היצירה של הרברט, אפשר לראות בו שלב מעניין בהתפתחות הכתיבה שלו. הוא נראה קצת כמעין הרצת ניסיון של נושאים וטכניקות לקראת כתיבת ה"אופוס מגנום" שראה אור כעבור כמה שנים. ככזה הוא יכול לעניין מאוד את אוהבי "חולית". אך כשלעצמו הוא מאכזב משהו. חלקו הראשון שטחי מדי, והשני עמוס מדי. הספר כולו משרה תחושה כאילו הרברט ניסה לכפות רעיונות ודיונים מורכבים וכבדי משקל על דמויות ועולם שאינם מורכבים ומלאים מספיק לשאת אותם – ועל ספר קצר מדי. בשילוב עם בעיות התרגום, קשה לי להמליץ להעביר את הספר לראש רשימת הקריאה. מוטב לתייק אותו בקטגורית "אולי יום אחד כשיהיה זמן".