רגע, את אלה כבר קראת?

7 תגובות

  1. תמיד, לא, אבל ככלל. הסייברפאנק התאפיין במציאות אורבנית צפופה ו"מעוננת", לא פעם עם זיקה לז'אנר הדיסטופיה. לא קראתי הרבה סייברפאנק, אבל המעט שכן היה תמיד עגמומי משהו.

  2. מה פאנק? הקצב, הגישה, האישיות, המוזיקה. בחלק מהמקרים יש ניסיון ברור מאוד להעביר את תחושת תרבות השוליים שהפאנק ייצג בשנות ה-70 וה-80 לעולם חדש, עתידני.

    עם זאת אני חייב לומר שהז'אנר הרבה פחות אחיד מכפי שנוטים לתאר אותו. אפילו בין שני הכותבים המובהקים ביותר שלו – גיבסון וסטרלינג – יש הבדלים גדולים, וגם בתוך הכתיבה של כל אחד מהם יש גוונים.

    ואם לחזור לשאלה הראשונה שלך, אני לא הייתי מגדיר אותו דכאוני. יש בו הרבה פעמים אווירה מלנכולית, אבל אני אישית לא הייתי קורא לה דיכאונית. מכיוון שהרבה יצירות בז'אנר מתמקדות בדמויות הנמצאות בשולי החברה, העולם נראה הרבה פעמים עוין ומנוכר ודוחה את הגיבור. ג'ו בראון טען פעם בשיחה שהייתה לנו שהעולם של הסייבפאנק כל כך פסימי, שלא הייתה לז'אנר ברירה אלא למות. אני חושב שהוא טועה, אני חושב שהסיפורים האלה הם הצד האופטימי של הסייברפאנק.

    אפילו בלב הז'אנר יש יצירות כאלה. "מתקן האופניים" שהזכרתי נגמר בטון מאוד אופטימי. ב"משקפי שמש כסופים", האסופה שלכאורה מייצגת את הז'אנר בפריחתו, אפשר למצוא סיפורים כמו "אבן חי", "כוכב אדום, מסלול חורף", "פטרה" ואחרים שמצביעים על מוצא אופטימי ועל דרך חדשה מתוך הניכור והזרות לעולם טוב יותר. אפילו ספר כמו "נגיף-עיר"* של קאדריי שנגמר בכך שכל העולם המוכר לגיבור מתמוטט סביבו אפשר לקרוא כהבטחה לעתיד.

    * אם את רוצה לקרוא ספר שמגלם את הסטראוטיפים של הז'אנר, זו יכולה להיות בחירה טובה. לא מיטב הפרוזה, אבל בהחלט מייצג מאוד.
    http://www.voidspace.org.uk/cyberpunk/metrophage.shtml

  3. אני לא מסכים שהסייברפאנק מת. הוא שוכב בצד על אש קטנה, וכמו הג'ויסטיק, הוא עוד ישוב בגדול. 🙂

  4. אולי "נכחד" הוא מונח יותר מדויק מ"מת". הגנים שהוא הוריש חיים ביצירות שהושפעו ממנו, אבל אני חושב שהסייבפאנק עצמו בצורתו הקלאסית די מיצה את עצמו. אבל יכול להיות שאני טועה.

להגיב על רמי שלהבת לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.