האביר משבע הממלכות / ג'ורג' ר"ר מרטין
"האביר משבע הממלכות" הוא תוספת נחמדה מאוד לעולם של שאוש"ק. לכל מעריציה הרבים של הסדרה מובטחות כמה שעות של הנאה טהורה, אי שם עם אבירי ווסטרוז הרחוקה.
לפני כמעט שנה, רכשתי בהתרגשות את "האביר משבע הממלכות", ספרו של ג'ורג' ר"ר מרטין, שמאגד בתוכו שלוש נובלות בעולם של "שיר של אש ושל קרח" (ובקיצור שאוש"ק), המתרחשות כמאה שנים לפני אירועי הספר הראשון. שלושת הנובלות היו זמינות בעבר באנגלית, אך רק לפני כשנה יצאו לראשונה כספר ותורגמו לעברית בהוצאת "אופוס". למרות היותי גרופית של סדרת הספרים (ומדי פעם של הסדרה המצולמת), שמרתי את הספר בצד לזמן בו אזדקק לעוד קצת ווסטרוז. לפני כמה שבועות הזמן הזה הגיע לבסוף, והתיישבתי בשמחה לקרוא את הספר.
"האביר משבע הממלכות" עוקב אחר עלילותיהם של דאנק (או "סר דאנקן הגבוה") – אביר לא משוח, שהוא אולי האביר הישר והאמיץ האחרון בווסטרוז, עם עוזר כליו החצוף והנועז אג. דאנק ואג יוצאים לשלל הרפתקאות ברחבי ווסטרוז המוכרת והאהובה, ופוגשים בדרך בקבצנים, נסיכים ומורדים. טוב לבו של דאנק ואמונתו בערכי האבירות, בצד החוצפה והנאמנות של אג, מסבכים את הצמד בצרות פעם אחר פעם, אבל בסופו של דבר גם מפלסים את הדרך לצאת מהן, לרוב בהרפתקה משעשעת ומסמרת שיער. כל נובלת היא הרפתקה נפרדת, בכל פעם במקום אחר בווסטרוז.
כמו כל ספריו האחרים של מרטין, הספר כתוב נפלא. פרט לאי אלו מעידות הוא מצליח לכתוב בצורה יפה אך לא מתייפייפת, נוחה לקריאה אך לא נטולת עומק, מרתקת אך לא מוגזמת, עמוקה בלי לעייף. העלילה היא עלילת גיבורים קלאסית, שהזכירה לי את סיפורי האבירים שאהבתי כשהייתי קטנה. ייתכן שהסגנון הקלאסי של הספר היה נמאס עלי לאורך זמן, אך באורכו הנוכחי הוא נשאר עבורי כיפי ומרענן לכל אורכו.
מרטין נותן בספרו גרסה קצת יותר בוגרת לסיפורים הקלאסיים על האבירים האמיצים וטובי הלב, שבעזרת טוב ליבם והאומץ שלהם מצליחים להתחמק מהצרה. אבל אל תדאגו, מרטין לא נהיה אופטימי חלילה. גם ב"האביר משבע הממלכות", לא חסרה המציאות האפלה, ובוודאי לא תוכלו להתחמק מתיאורים של גופות נרקבות (כי איך אפשר בלעדיהם).
דמותו של דאנק הזכירה לי לא פעם את הפרקים של בריאן בספרי שאוש"ק. למרות היותו דמות חביבה, דאנק חסר כל הבנה בפוליטיקה ובתככים של בתי האצולה בווסטרוז, ופעמים רבות הוא מבין את המתרחש סביבו הרבה אחרי הקורא. כיוון שהדרך היחידה שלנו להשקיף על המתרחש היא מבעד לעיניו, זה עלול לעייף מעט.
מצד שני, הרגשתי שדווקא הדמות הזו התאימה כדי ליצור ספר קליל וכיפי. לעומת ספרי שאוש"ק, שעל החידות והמזימות שבהם אפשר לדבר שעות ארוכות, היה נחמד להבין לשם שינוי בקלות מה מתרחש ורק לחכות לראות מה יעשה דאנק בנדון. במובן מסוים דווקא הפשטות העלילתית העניקה לספר תחושה של קלאסיקה.
מעבר לעלילה המהנה, קוראי הסדרה הוותיקים יקבלו מהספר מושג רב על האווירה הפוליטית ששררה בווסטרוז לפני אירועי משחקי הכס: מעמדם של הבתים השונים, סוג האנשים שהיו הסבים של הגיבורים האהובים עלינו, ואפילו הצצה נדירה על משפחת טארגריין, שבשאוש"ק אנחנו שומעים עליהם בעיקר מרחוק.
נקודה מעניינת במיוחד היא ההצצה בכך שגם זמן רב לפני הבלגן שהחל ב"משחקי הכס", ועוד לפני המרד של רוברט, שררה בממלכה מתיחות גדולה מאוד. כפי שהדמויות בשאוש"ק מזכירות את המרד של רוברט, ב"האביר משבע הממלכות" הסיפור הגדול הוא מרד כושל שהתרחש כמה שנים לפני תחילת הסיפור והשפיע עמוקות על האווירה הפוליטית בממלכה. במובן מסוים הפרטים האלה מאירים באור חדש את אי-היציבות בווסטרוז, ורומזים שהיא וותיקה עוד יותר מכפי שחשבנו.
לצערי, "האביר משבע הממלכות" לא עומד בפני עצמו ואינני יכולה להמליץ עליו לקוראים שטרם קראו את שאוש"ק או ראו את הסדרה. הספר גדוש בפרטים על ווסטרוז שפשוט לא ייאמרו כלום למי שלא מכיר היטב את העולם. במובנים רבים התאכזבתי מכך, כיוון שספר טוב צריך בעיניי להיות יצירת ספרות טובה גם במנותק מההקשר שלו. מצד שני, קשה להאשים את מרטין, כיוון שבבירור ובמוצהר מדובר ביצירה משלימה לסדרה.
הדבר העיקרי שבכל זאת חסר לי בספר הוא מגוון ועומק של דמויות. אחרי הכל, אחד המאפיינים הטובים ביותר בשאוש"ק הוא היכולת שלו לכתוב באופן אמין דמויות עמוקות ומגוונות. בדרך כלל הוא יודע לתאר באותה אמינות את המחשבות של גמד נרגן, טומבוי בת עשר, אישה תככנית בת ארבעים ולורדים זקנים ומאפירים. ב"אביר משבע הממלכות", לצערי, אין לכך זכר. דמותו של דאנק אמנם טובה ואמינה, ואנו שומעים גם על עולמו הפנימי וחששותיו, אבל בסופו של דבר הוא לא מעניין במיוחד. מהסיבה הזו, בניגוד לשאוש"ק, לא היה כאן הרבה עומק רגשי.
בסופו של דבר "האביר משבע הממלכות" הוא תוספת נחמדה מאוד לעולם של שאוש"ק. לא מדובר ביצירת מופת, אבל לכל מעריציה הרבים של הסדרה מובטחות כמה שעות של הנאה טהורה, אי שם עם אבירי ווסטרוז הרחוקה.
הוצא אופוס, 2015. מאנגלית: צפריר גרוסמן. 272 עמודים).
אני לא קראתי את שאוש"ק ומאוד נהנתי מהספר. אמנם יכול להיות שהייתי נהנה יותר אם הייתי קורא את הסדרה עצמה אבל לטעמי הספר כן עמד בפני עצמו.
הביקורת מחמירה עם הספר כי לטעמי היא רואה אותו בראי הסדרה ואולי לא מספקת חוויה דומה למה שהסדרה מספקת.
בהתחשב בספרים בודדים אחרים של מרטין שקראתי הסגנון דומה. הוא זורם, מהנה וגם מעורר מחשבה.
מסכים לגבי ההמלצה של תנאי קדם. הסיפורים הקצרים הם בהחלט תוספת מאוד מגניבה לעולם של שיר של אש ושל קרח אבל מי שלא עשה היכרות עם סדרת הספרים הראשית יתקשה באמת להתחבר.