סקריבל הוא סטפן – גיבור הרומן הזה – נמצא במסע למציאת אחותו-אהובתו, דסדמונה (דס) בתוך עולם הוורט (Vurt), עולם אשר מגיעים אליו באמצעות מציצת נוצות המכילות סמי תודעה חזקים במיוחד, או באמצעות כניסה לעולם אלטרנטיווי, שעל-פי עקרון שימור האנרגיה הידוע, אנרגיה לא אובדת אלא מומרת בסוג אחר של אנרגיה. כאשר אחותו-אהובתו נעלמת בתוך הוורט, סטפן מקבל בתמורה חייזר (כך בתרגום) שבשרו הוא וורט.

במסעו להצלת אחותו הוא נעזר ועוזר. משתמש ומשתומש בחבורה של "רוכבי הזיות" מוזרים כחיפושית, בריג'יט – נערת צללים (טלפטית המתקשרת רק בזמן שהיא ישנה), מנדי והחייזר. מסעו מפגיש אותו עם דמויות מוזרות לא פחות, כחתול, טווינקל (ילדה שכנה בת 10), טריסטאן וסוזי (שאף היא חייזרית) וכמובן השוטרת השנואה מורדוך וקרלי הרובו-כלבה.

הסיפור כתוב בגוף ראשון, ורק קרוב לסיומו ברור לקורא שזה סיפור שנכתב כעשרים שנים לאחר התרחשותו, כאשר סקריבל, המספר, עשה את עסקת חייו, הציל את אחותו-אהובתו מעולם הוורט והחזירה לעולם האמיתי ונשאר בתוך עולם הוורט.

אפשר לקרוא את הרומן כעוד סיפור הרפתקאות, או כעוד סיפור בגוף ראשון שעיקרו הדרך בה הגיע המספר אל השלווה והנחלה של מודעות עצמית וקבלת עצמו.

בסיפור זה יש שוני מסויים, כיוון שקיומם של עולמות מקבילים, אשר יש באפשרות האדם להיכנס ולצאת מהם כרצונו מופיע בו בתור עובדה קיימת. בעולם המתואר יש חייזרים והם עובדה שלא מעוררת תמיהה, בעולם זה יש יצורים חיים שהם חיבור גנטי של אדם ובעלי חיים וגם זו תופעה טבעית להפליא. הדרך בה מסופר הסיפור, ההתיחסות אל התופעות כלאחר יד, מציג תמונת עולם "נורמלית" להפליא.

יש בכך שינוי מסויים בתפיסה של המדע הבדיוני את עצמו. המציאות העתידנית, איננה עתיד, אלא היא קיימת , טבעית והחשוב איננו תיאור המציאות, אלא מה קורה לגיבור בתוך המציאות הזאת.

המציאות בספר היא מציאות כפולת פנים – המציאות האמיתית והמציאות של הוורט. מהי מציאות הוורט? עפ"י חלקו האחרון של הרומן זה חלומה של אישה זקנה מאוד בשם גב' הוברט. אי אפשר שלא לגחך מעט לאור הפתרון שמציע לנו המספר, מפני שתחבולה זו מוכרת עוד בטרם נכתב ספר המד"ב הראשון. נון מתחכם ומתייחס ליוצר חלומות גדול מאוד והוא לואיס קרול.

מנקודת מבט זו, יש לקרוא ספר זה דווקא כפרשנות, אחת מני רבות, על ספריו של קרול. הספר מספק לנו שלל רמזים לענין זה: מציצת הנוצה גורמת לנפילה אל עולם הוורט, כמו שאליס נופלת דרך התעלה אל עולם הפלאות; לאמו של הגיבור קוראים אליס; החתול – אותו אדם הנמצא כל הזמן בוורט – נוהג כחתול המפורסם מאליס להיעלם ולבוא כרצונו; העולם המקביל דומה לעולם האמיתי אבל שונה ממנו בדרך מסויימת; והחשוב מכל, בסוף הסיפור, סקריבל מצליח להיכנס לוורט של מראה בתוך מראה.

הפרשנות הזאת ליצירות של קרול חופשית מאוד, והסופר שואב מכל הבא ליד- למשל: שם אחותו-אהובתו – דסדמונה – מתייחס כמובן ישירות לאותלו; השוטרת הנוראה נקראת מורדוך – מנהיג הפנתיאון הכנעני הידוע באכזריותו; השומר על "התנועה" ועל חוקי הוורט הוא מלך הנחשים טאקשאקה – והנה המיתולוגיה ההודית צצה; אל היסודות המיתיים ההודיים בספר מצטרפות כל אותן דמויות המורכבות מחצאי אדם וחצאי חיות, בני אדם שהם חיות וחיות שהן בני אדם.

הספר, אם כך, איננו ספר מד"ב , למרות היסודות המד"ביים שבו. זו פנטסיה (אורבנית?) פוסטמודרנית, המאמצת לחיקה את הטקסט של לואיס קרול כבסיס, ואשר העקרונות של הפנטסיה באים בה לידי ביטוי בצורה הטריוויאלית ביותר האפשרית, כך שהסופר יכול לפרוץ אותם ללא כל בעייה, כדי לספר סיפור פנטסטי מבלי להיות מתוייג כספר פנטסיה.

כמובן שיש בספר אמירה פילוסופית עמוקה ביחס למציאות, היכולת להכיר אותה, האשלתיות שבה והאמת שבה. זרמים פילוסופיים אלה קיימים בפילוסופיה המערבית, אך בולטים יותר בפילוסופיה ובמיסטיקה המזרחית נוסח ה"זן" והבודהיזם.

אפשר כמובן לקרוא ספר זה כספר חוויות מ"טריפ" ממושך, ואגב הספר עצמו עוסק ב"טריפ" ובהישארות בתוך ה"טריפ", וסיומו אף מעלה את האפשרות שהקורא עצמו נמצא ב"טריפ". אני אגב רואה קשר עמוק בין ספר זה לבין הסרט "טריינספוטינג" , רמזים ל"טומי"(אופרת הרוק) או אפילו לסרט "החומה". גם ויליאם בורוז כתב טקסטים ארוכים המלאים בחוויות של מסעות סמים, כך שבמובן מסויים ספר זה שייך לזרם חתרני במיוחד של כתיבה ויצירה, גם בתחום המד"ב והפנטסיה.