עולם חדש מופלא (!) / אלדוס הקסלי

עולם חדש מופלא הוא ספר שגם כיום מסוגל עדיין לפרוץ גבולות ביכולות המופלאות שלו. לטעמי האישי הוא עולה אלפי מונים על כל הספרים הדומים לו, ובכלל זה 1984 או חוות החיות של אורוול. אין ספר שבודק כמוהו מה יקרה בעולם עתידי שבו כולנו ניוולד מתוך מבחנות, מאותה רחם שמייצרת ביציות, ואשר בו כולנו נהיה בעלי אותן התניות שייקבעו בהתאם למעמד החברתי שלנו.

הקסלי לוקח בספרו רעיונות פשיסטים טוטליטריים, כמו ההתניות שמקבלים ילדים מגיל אפס לגבי מותר ואסור וכללי התנהגות, ומניח שעל ילדים קטנים ההתניות , ללא ספק, יעבדו טוב יותר ובצורה יעילה ויטמעו בהם. אם הדבר נשמע לכם לא יעיל ומופרך, הרשו לי להזכיר לכם שהדבר כבר נעשה, ובהצלחה רבה. במלחמת העולם השניה, למשל, כשהצבא האדום נלחם על לנינגרד מול הנאצים, הדרכים לחזית הוצפו בשלטים בסגנון "לא ננטוש את לנינגרד", "לנינגרד עירו של מייסד הקומוניזם, והצלת עירו שווה להצלת עמנו" וכו'. ההתניה המילולית הפשוטה הזאת עבדה. בעולם חדש מופלא, המניפולציות הפסיכולוגיות מתוחכמות ורחבות בהרבה.

"עולם חדש ומופלא" נאמר בלעג ע"י הפרא ג`ון, שאביו היה מנהל המדגרות וההתניה ואילו אמו היתה עובדת מדרגה נמוכה יותר שאמצעי המניעה משום מה לא הועילו לה והוא נולד. הקסלי מתאר עולם שבו כולם ילדי מבחנה, האופי של כל האנשים זהה ומפותח באמצעים מלאכותיים. בעולם זה, יש הבדלי רמות תרבותיים חריפים, כשהאדם הלבן הוא העליון ושולט על הגזעים האחרים (אנלוגיה לתורת הגזע הנאצית?) ואילו הגזעים השחורים הנחותים הם העובדים מסוג גמא, דלתא ואפסילון שעושים את העבודות הנחותות ומחונכים ליהנות מהם.

צריכת הסמים בספר היא חלק טבעי מהחיים. הסומא (הסם) אמור לפתור כל בעיה ולהרגיע אותך. כל החיים שלך הם למעשה התניה אחת גדולה. אני לא יודע כמה כדאי להיוולד בלידת מבחנה ואחר כך לחיות חיים מותנים; אני יודע רק שהסיפור בספר נשמע לי אמיתי.

ברגע שאדם נולד כאלפא, הגזע האנושי הבכיר מאלה שמפותחים באינקובטורים, יש בו סכנה. הוא חכם מדי, הוא מוכשר מדי, יש סבירות שהוא יתחיל לחקור יום אחד יותר ממה מרשה החברה, יש סיכוי שהוא ינסה לפרוץ גבולות. זה, למעשה, סיפורו של ברנארד מרקס, שהנו אלפא פלוס. רק בגלל היותו נמוך ושונה מכל האחרים בשל טעות שנעשתה טרם לידתו הוא מונע ע"י רגשות שלילים לחפש את השוני בחברה. לחפש את האמת …

האמת מתגלה לו בסוף בדמות הפרא שלועג לכל החברה המלאכותית הזאת, הפרא שבסוף מנסה לחיות לבד וכל בני האדם מסוג אלפא באים לצלם אותו ולראות אותו, כמו חיה בגן חיות. ההגיון בספר (הפרא), בסוף מתאבד; התומכים שלו מוגלים לאי בודד עם בני אדם מסוג אלפא כמותם, שחשבו יותר מידי מחשבות שלא תואמות את רוח החברה ונענשו על כך.

הסוף לא ברור. הרוע, למעשה, ניצח. החברה המלאכותית האי-שוויונית מלידה ממשיכה להתקיים, ואילו יצר האדם החופשי הנקי מסמים והתניות פסיכולוגיות מפסיד. הטענה העיקרית של הספר היא שהשיטה החדשה מונעת מלחמות ובעיות חברתיות. איזה כיף להיוולד ולהיות רובוט אנושי…