"בבל 17" ו"הדרור" מציגים שניהם גיבורים בעלי כשרון ייחודי לשפות. אך הטיפול שלהם בשפה שונה באופן מהותי.

הסירנות של טיטאן הוא ספר מדהים. וונגוט מציב בספרו שאלות על מהות הקיום ועל האלוהות, אבל נמנע מלספק תשובה במכוון ואף מלגלג על עצם הנסיון למצוא תשובה, בכך שהוא מבטיח אחת בראשיתו של הספר, מפי האיש שגר באינפנדיבולה, ובעצם רואה את האמת.

חרף הפופולריות הרבה שלו, "המשחק של אנדר" הוא בראש ובראשונה ספר דתי, ואמונתו המורמונית של הסופר צועקת מכל דפיו.

הוצאת אריה ניר, 2001.

שנה ומשהו אחרי הפיגוע ההמוני, משפחות הקורבנות זוכות לסגירת מעגל – מק פרטי משלהן שבו יוכלו לעשות כרצונן.

"מוסיקת-דם" הוא קודם כל ספר נהדר, ספר שנכתב במתכונת של פעם, בעידן שבו קבעה האיכות, ולא הכמות. מוסיקת-דם הוא גם ספר מומלץ ביותר וחבל שלא נתקלנו ביותר חומר של גרג בר בעברית.

רוברט סילברברג הוא אחד מסופרי המדע הבדיוני הפורים, המוכרים והאהובים ביותר. רבים מספריו תורגמו לעברית והוא פופולרי למדי בקרב קוראי הז'אנר. אך סילברברג שונה מסופרים אחרים: בניגוד למדע-הבדיוני הקלאסי סילברברג יותר פנטסטי באופיו.

מלחמה לנצח מספר את סיפורה של מלחמה עקובה מדם של האנושות נגד גזע חייזרים. עם כל ההירואיות שיש במלחמה, וכל תיאורי הקרבות הנפלאים שיש להיינליין, ובכל זאת הספר אנטי-מלחמתי בצורה נפלאה.

חמישה סטודנטים מגיעים, כמעט במקרה, לביקור בפיונאבר – העולם המקורי שכל שאר העולמות הם השתקפויות שלו. בעולם הקסם החוקים אחרים.

חרף כמה ספרים מאכזבים של סילברברג, "כנפי לילה", ספר לירי ורגיש, הוא קלאסיקה אמיתית. ספר חכם, עשיר בפרטים, מורכב ומרתק.