קץ הילדות / ארתור סי קלארק – תגובה

אזהרה: ביקורת זו חושפת פריטי מידע רבים שידיעתם עשויה לפגום בהנאה שבקריאה הראשונה של הספר.

בעקבות הביקורת של רון יניב על קץ הילדות והדיון שהתחולל בפורום ראיתי לנכון להאיר כמה נקודות נוספות שנשמטו מהביקורת המקורית.

ראשית יש לזכור שהספר משתלב היטב עם פילוסופיית החלל של קלארק. פילוסופיה זו מורכבת משני חלקים: החלק הראשון קובע שהמין האנושי חייב לצאת מכדור הארץ, משום שכל עוד הוא כאן, המין האנושי נמצא במצב מאד פגיע, ופגיעה חיצונית (למשל של אסטרואיד) עשויה להשמידו. תפיסה זו נטועה היטב באוירה שהיתה נפוצה בקרב סופרי המד"ב של תור הזהב ואשר דוגמא טובה לה ניתן למצוא בהקדמה לשדה קרב ארץ של רון האברד.

החלק השני בפילוסופיה זו (וכאן אני מסתמך על ביקורת שפורסמה בזמנו בפנטסיה 2000) הוא שלדעתו של קלארק המין האנושי אינו מסוגל לצאת אל החלל הבין כוכבי. כלומר יישוב מערכת השמש הוא גבול היכולת של המין האנושי.

לפיכך, קלארק מדגיש בספרו את גבולות השאיפות האנושיות. הדבר מומחש בספר היטב כאשר העיתונאי מתגנב לספינה של שליטי העל. במצב זה, השליטים עורכים מסיבת עיתונאים ובה מדגימים לעיתונאים את גודלו האינסופי של החלל ואת חוסר היכולת של המוח האנושי להתמודד איתו ומאלצים את האנושות להבין שגורלה הוא להישאר על כדור הארץ. כדאי לשים לב ששליטי העל כנראה הגיעו ליכולת הזו רק לאחר שמוח העל מצא אותם והתחיל לפעול בסימביוזה עימם. יצורים שמסוגלים לחצות את החלל הבין כוכבי הם בעלי כוחות ויכולות כמו של אלים. המין האנושי, אליבא דקלארק, לא יכול ולא יוכל להגיע אליהם ללא עזרה מבחוץ (כך גם באודיסיאה 2001 ו-2010 ). מעבר כזה, טוען קלארק, הוא גדול עד כדי כך שלא נהיה מסוגלים לזהות את מה שיצא מחלצינו כאנושי.

אחד הדברים היפים בספר הוא הבאת הקורא למצב בו הוא טופח על מצחו ואומר 'כיצד לא חשבתי על כך קודם'. הקורא מקבל פה ושם רמזים לגבי סוגיות עקרוניות בספר אך עדיין הרמזים אינם מאפשרים הגעה להבנה המדויקת של מהות הדברים. לפי מיטב זיכרוני קיימות בספר לפחות ארבע הפתעות ספרותיות. הראשונה בהן היא שאלת זהותם של שלטי העל, שלגביה מפוזרים מספר רמזים ובמיוחד ההרהורים של מזכ"ל האו"ם. הפתעה שניה נוגעת למועד ההתנגשות בין המין האנושי לבין שליטי שצרבה את עצמה בזיכרון הקולקטיבי של המין האנושי. כאן מפוזרים רמזים מטעים רבים, כאשר מתברר כי הפחד האנושי היה מוצדק (שכן הוא מאבד את ילדיו) למרות שהוא נבע מתכונותיה הפרפסיכולוגיות ונגע לעתיד ולא לעבר. נרמז גם ששליטי העל שגו במגעים עם גזעים אחרים.

הפתעה שלישית נובעת מגילוי מעמדם האמיתי של שליטי העל לקראת סופו של הספר, כמשרתים של מוח העל ובמובן מסוים גזע נחות מבני האדם, שכן הם לא יוכלו לעולם להשתלב עם מוח העל. לפי תפיסתם של שליטי העל, זו הנקודה החשובה ביותר בכל מעשיהם, ולפחות פעם אחת בספר יש ביטוי מפורש שלהם לכמיהתם שאולי בעתיד, לאחר למידה של גזעים כמו האנושות, הם אולי יצליחו למצוא את הדרך להשתלב במוח העל.

בקריאת הספר יש לשים לב שגם מוח העל איננו מושלם שכן נסיונותיו בעבר ליצור קשר עם גזעים במצב דומה לאנושות גרם לנזק נוראי. לפי הספר, מוח העל חייב יצורים כמו שליטי העל. בלעדיהם הוא יהיה מסוגל (כך נרמז) להתמזג רק עם גזעים נינוחים יותר מהאנושות אשר מתקדמים לאט אל גילוי כוחותיהם הפרפסיכולוגיים בדרך "טבעית" יותר.

רון יניב טען בביקורתו ששם הספר וכותרות הפרקים שבו מבטלים את אלמנט ההפתעה בעלילה. לטעמי (וזה בהחלט ענין של טעם) יש כאן דווקא אלמנט מאזן שיוצר הפתעה. שם הספר מגלה לקורא מלכתחילה כי צפוי שינוי וקל מאוד להסיק שהדור האחרון הוא הדור האחרון של ילדותה של האנושות. כאן נשאר לקורא רק לנחש מה דמות תהיה לאנושות בנערותה או בבגרותה.

כמו חלק גדול מהמדענים קלארק (כנראה) מוטרד מאד מהדת ומהדתי. מצד אחד, לפי אמונתו המדעית, הדת היא הבל הבלים; מצד שני, אנשים רבים וחכמים האמינו בה. התימה המרכזית של הספר, שלפיה לאנושות יש אכן יכולת פרפסיכולוגית כלשהי מחייבת מציאת הסבר לתופעות ולתפיסות הדתיות. הפרשנות של קלראק היא קונסיסטנטית לספר, וטוענת שכל הדתות דיברו (אמנם בצורה מעוותת) על התמזגות עם מוח העל. בכך מוציא קלארק את הבר (רעיון אמיתי שחייב להיות בדת) מהתבן (כל הדיבורים על גן עדן נשמות וכד').

הדבר היפה ביותר ברעיון של קלארק הוא העובדה שתחת פרשנות זו הוא מצליח להוציא תבן כמעט מכל דת אנושית (החל מדתות מונותיאיסטיות, בודהיזם לגווניו השונים, וכן כל דת שמדברת על הישארות הנפש לאחר המוות בעולם רוחני). אין זה מפתיע שניתן להראות שלכל דת יש גרעין אמת מכיון שלכל האנושות יש יכולת פרפסיכולוגית. לפי תפיסה זו, שכשם שיש ספורטאים ואמנים טובים יותר וטובים פחות, כך מייסדי הדתות היו אנשים בעלי הקשבה טובה יותר ל"שדרים פרפסיכולוגיים מהעתיד".

ההתמזגות עם מוח העל גורמת אמנם לאבדן האינדיוידואליות האנושית אך אין זה אומר שהיא מאבדת את ייחודה האנושי. כפי שניתן להבין מתוך הספר (וקלארק בחכמה רבה נזהר שלא לפרט איך פועל מוח העל, שכן נסיון לתאר תבונה מסדר גודל כזה נידון מראש לכשלון) מוח העל דומה יותר לרשת או לשטיח מורכב בו האנושות תורמת סיב יחודי וחשוב להתפתחותו של המוח. ברור למה תפיסה כזו מקוממת עליו את קהל חובבי המד"ב הקלאסי (אינדיבידואליסטים קשוחים אחד אחד שלא שייכים לשום קליקה מסואבת) אך בהתאם לתפיסתו של קלארק אין זה משנה. אם האנושות רוצה (חייבת, לפי קלארק) לצאת מעריסת מערכת השמש, עליה לשנות את צורתה בצורה מהותית.

סוף הספר, לפי הפילוסופיה של קלארק, הוא "הפי-אנד" ברור. האנושות, גם אם במחיר לא זול, מצליחה לעזוב את העריסה ואת מערכת השמש מגדילה בכך את סיכויי ההשרדות שלה. במקביל, היא מגשימה את הייעוד שעליו חלמה תמיד, גם אם חלום זה היה מעוות במקצת בשל ראיית עתיד לא מושלמת.