ביקורות

הדיסטופיה הקלאסית של יבגני זמיאטין מתארת מציאות קשה בה הפרטיות והזהות האישים אינם עוד. התוצאה מעניינת, אך בעיקר עבור המתעניינים בספרות בדיונית פוליטית ולא במיוחד מבדרת.

ברדבורי הוא סופר שבמה שקראתי ממנו כותב אולי על אנשים, אבל מדבר קודם כל האנושות כולה ועל יצר ההרס העצמי שלה. תיאור זה בולט במיוחד ב'רשימות מן המאדים' (שתורגם גם לעברית) וקיים כמעט באותה מידה גם בפרנהייט 451.

אנוך וואלאס, אמריקני שלחם במלחמת האזרחים, חי עדיין יותר ממאה שנים לאחר מכן בחווה מבודדת באזורים היותר שוממים של מרכז ארצות הברית. הוא חי לו בלי להטריד איש, ובלי שאיש יטריד אותו, ורק הוא יודע שהבית שלו הוא בעצם תחנת דרכים במסלול נסיעה בין-כוכבי נידח.

מסע חד כיווני בזמן למחנה מעצר בעבר הרחוק מאוד מהווה עילה לספר מעניין למדי.

"עולם חדש מופלא" נחשב על ידי רבים כספר מופת. הפער בין ההערכה הרבה לה זכה הספר, ובין תגובתי האישית אליו, מחייב אותי לנסות לתאר מדוע לדעתי עולם חדש מופלא הוא רומאן לא מוצלח. דעת הקטגוריה.

עולם חדש מופלא הוא מהספרים הטובים שקראתי ומסוגל גם כיום לפרוץ גבולות ביכולותיו המופלאות. דעת הסנגוריה.

אפשר לקרוא את "וורט" כעוד סיפור הרפתקאות, או כעוד סיפור בגוף ראשון שעיקרו הדרך בה הגיע המספר אל השלווה והנחלה של מודעות עצמית וקבלת עצמו. ויש עוד דרכים.

פעם היה אנדר. הוא היה ילד קטן וחכם מדי לטובתו שלו, שנבחר ואומן כדי להציל את העולם מפלישת החרקים הנוראיים, שברחו מספריו של היינלין. אחריו בא בין, והוא חכם נורא. סיבה טובה להסתייגות.

מה אפשר להגיד על ספר שאת הסוף שלו כבר כולם יודעים? דבר ראשון שהוא מדהים.